בְּדֶרֶךְ כְּלָל כְּשֶׁנּוֹלָד תִּינוֹק, הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ שְׂמֵחָה, כָּל הָעֲיָרָה מִתְגַּיֶּסֶת לָאֵרוּעַ הַמְּשַׂמֵּחַ. הַשְּׁכֵנוֹת אוֹפוֹת עוּגוֹת וּמְסַיְּעוֹת לַיּוֹלֶדֶת, הַחֲבֵרִים מְאַחֲלִים "מַזָּל טוֹב", וְ"שֶׁתִּזְכּוּ לְגַדְּלוֹ לְתוֹרָה, לְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים", וְהַכֹּל נִרְאֶה וָרֹד וּמְאֻשָּׁר. בִּפְרָט כְּשֶׁמְּדֻבָּר בַּבֵּן הַבְּכוֹר. אֲבָל אֵצֶל אַהֲרֹן הַמַּצָּב הָיָה קְצָת שׁוֹנֶה.
אַהֲרֹן הָיָה עָנִי וְזֶה מְאֹד הִפְרִיעַ לוֹ. הוּא נִסָּה פְּעָמִים רַבּוֹת לְהִתְקַבֵּל לַעֲבוֹדוֹת שׁוֹנוֹת וּלְהַרְוִיחַ כֶּסֶף כְּדֵי לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד, אַךְ הַמַּזָּל לֹא תָּמִיד הֵאִיר לוֹ פָּנִים. יִתָּכֵן שֶׁכֵּן הָיָה לוֹ מַזָּל – מַזָּל בִּישׁ.
בְּכָל עֲבוֹדָה שֶׁעָסַק אַהֲרֹן, הַמַּעֲסִיק הִפְסִיד כֶּסֶף, צָרוֹת רַבּוֹת נִגְרְמוּ, וְהוּא פֻּטַּר בַּמְּהִירוּת הָאֶפְשָׁרִית, הָעִקָּר שֶׁלֹּא יִגְרֹם לְצָרוֹת נוֹסָפוֹת.
וּכְאִלּוּ כָּל זֶה לֹא מַסְפִּיק – שְׁכֵנוֹ שֶׁל אַהֲרֹן הָיָה שְׁמַעְיָה, הַגְּבִיר שֶׁל הָעֲיָרָה. הָיְתָה לוֹ אֲחֻזָּה נִכְבָּדָה וּבָהּ וִילָה מְפֹאֶרֶת, גִּנָּה גְּדוֹלָה עִם דְּשָׁאִים וְעֵצִים מְטֻפָּחִים, מְשָׁרְתִים לָרֹב, פְּאֵר וְהָדָר. לִשְׁמַעְיָה לֹא הָיוּ יְלָדִים, אַךְ הוּא הִרְבָּה לִתְרֹם צְדָקָה. כָּל אָדָם הַזָּקוּק לְעֶזְרָה הָיָה מִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ, וְהָיָה יוֹצֵא עִם תְּרוּמָה נִכְבָּדָה.
גַּם אַהֲרֹן נֶעֱזַר בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אַךְ בְּכָל פַּעַם הוּא הָיָה יוֹצֵא מְמֻרְמָר, אֲפִלּוּ עַצְבָּנִי. 'לָמָּה שְׁמַעְיָה הוּא הֶעָשִׁיר הֲכִי גָּדוֹל שֶׁבָּעֲיָרָה? לָמָּה גַּם אֲנִי, אַהֲרֹן הֶעָנִי הַמָּרוּד, לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת עָשִׁיר?"
בְּמֹחוֹ הִתְרוֹצְצוּ מַחְשָׁבוֹת רַבּוֹת, וְהוּא הָיָה מְדַמְיֵן אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל הָעֲשִׁירִים. 'יֵשׁ לָהֶם הֲמוֹן מְשָׁרְתִים, לֹא חָסֵר לָהֶם כְּלוּם, יֵשׁ לָהֶם אֹכֶל מְשֻׁבָּח בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ, וּבַחֹרֶף יֵשׁ לָהֶם שְׂמִיכוֹת וַהֲמוֹן עֲצֵי הַסָּקָה. הֵם בֶּטַח מֵעוֹלָם לֹא הִרְגִּישׁוּ אֶת הַקֹּר הַצּוֹרֵב שֶׁנִּכְנָס לַבַּיִת מֵהַחֹר שֶׁבַּגַּג. אָה, אֵין לָהֶם חֹר בַּגַּג! יֵשׁ לָהֶם אַרְמוֹן מְפֹאָר עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֲפָצִים שֶׁהֵם אֲפִלּוּ בִּכְלָל לֹא צְרִיכִים, וְאֵין לָהֶם מָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם!
בְּשַׁבָּת הֵם עוֹלִים לַתּוֹרָה לְמַפְטִיר, וְהֵם יוֹשְׁבִים בַּמִּזְרָח, לְיַד הָרַב. כְּשֶׁהֵם עוֹבְרִים בַּשּׁוּק, חוֹלְקִים לָהֶם כָּבוֹד, וַאֲפִלּוּ הַפָּרִיצִים מֵהָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת, כּוֹלֵל הַפָּרִיץ שֶׁל הָעֲיָרָה שֶׁלָּנוּ, חוֹלֵק לָהֶם כָּבוֹד וְנִמְצָא אִתָּם בְּקֶשֶׁר…
וְאִלּוּ אֲנִי… עָנִי מָרוּד בְּבַיִת מָט לִנְפֹּל, עִם אִשָּׁה צְעִירָה וְתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד בְּדִיּוּק לְאוֹתָם חַיִּים אֻמְלָלִים שֶׁבָּהֶם אֲנִי חַי. בְּכָל יוֹם אֲנִי מְנַסֶּה לְחַפֵּשׂ עֲבוֹדָה קְבוּעָה, וּבְסוֹף הַיּוֹם מִתְוַכֵּחַ עִם הַמּוֹכְרִים בַּשּׁוּק עַד שֶׁאֲנִי צָרוּד, כְּדֵי לִקְנוֹת אֶת הַסְּחוֹרָה הַפָּחוֹת טוֹבָה שֶׁנִּשְׁאֲרָה בַּחוּץ כָּל הַיּוֹם, בִּמְחִיר נָמוּךְ יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהִיא נִמְכֶּרֶת, וְזֶה עֲדַיִן יָקָר לִי.
בַּבַּיִת שֶׁלִּי יֵשׁ רַק חֶדֶר אֶחָד, וַחֲדַר שֵׁרוּתִים קָטָן. עַל אַמְבַּטְיָה אֵין מָה לְדַבֵּר… יֵשׁ לָנוּ שְׁנֵי כִּסְאוֹת שֶׁכַּאֲשֶׁר יוֹשְׁבִים עֲלֵיהֶם מַרְגִּישִׁים אֶת קַרְשֵׁי הָעֵץ עוֹמְדִים לְהִתְפָּרֵק, וְהַדָּבָר הֲכִי מְפֹאָר בַּבַּיִת שֶׁלִּי הוּא זֵר פְּרָחִים שֶׁמָּצָאתִי פַּעַם לְיַד הַפַּח, וְהֵם נָבְלוּ דֵּי מַהֵר'. חַיִּים אֻמְלָלִים, לְלֹא סָפֵק.
אַהֲרֹן קִנֵּא רַבּוֹת בִּשְׁמַעְיָה. הוּא הָיָה מוּכָן לְשַׁלֵּם כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם כְּדֵי לְהִתְחַלֵּף עִם שְׁמַעְיָה, לִהְיוֹת מַמָּשׁ כְּמוֹ שְׁמַעְיָה, אֲבָל… לֹא הָיָה לוֹ הוֹן וּבְוַדַּאי לֹא כָּל הוֹן שֶׁבָּעוֹלָם כְּדֵי לִגְרֹם לְכָךְ לִקְרוֹת.
עֶרֶב קַר אֶחָד, בְּסִיּוּם תְּפִלַּת עַרְבִית, חָזַר אַהֲרֹן לְבֵיתוֹ. מֵרָחוֹק הוּא רָאָה אֶת שְׁמַעְיָה נוֹסֵעַ בַּכִּרְכָּרָה שֶׁלּוֹ, אֶת הַמֶּרְחָק הַקָּצָר בֵּין בֵּית הַכְּנֶסֶת לְבֵיתוֹ. הוּא נִכְנַס לְבִקְתָּתוֹ הַקְּטַנָּה וְהִבִּיט בִּבְנוֹ בְּכוֹרוֹ, יוֹסִי. הַפָּנִים הַמְּתוּקוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד הֵמֵסּוּ אֶת הַקֹּר הָעַז שֶׁשָּׂרַר בַּחוּץ וּבִפְנִים, וְהוּא חִיֵּךְ. יוֹסִי שֶׁלּוֹ הַלַּיְלָה חוֹגֵג שָׁנָה! הוּא שָׁלַף תַּפּוּחַ חָדָשׁ וְטָרִי שֶׁקָּנָה בִּמְיֻחָד לְשֵׁם כָּךְ, וְחִלֵּק אוֹתוֹ בֵּין אִשְׁתּוֹ וּבֵינוֹ. הוּא לָקַח מְעַט מֵהַיַּיִן שֶׁעָלָיו הוּא מְקַדֵּשׁ בְּשַׁבָּת, הוֹסִיף מְעַט מַיִם לְכוֹסִית קְטַנָּה וְקָרָא "לְחַיִּים!"
בְּמַהֲלַךְ הַדַּקּוֹת הַיְּקָרוֹת הַלָּלוּ עָבְרָה בּוֹ פִּתְאוֹם מַחְשָׁבָה. פִּתְאוֹם זֶה הִסְפִּיק לוֹ. 'לִשְׁמַעְיָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עָשִׁיר כְּקֹרַח, אֵין מִשְׁפַּחְתִּיּוּת כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לִי, אֲנִי אִם כָּךְ בְּעֶצֶם… הָאָדָם הֲכִי מְאֻשָּׁר בָּעוֹלָם'. בְּדִיּוּק בְּאוֹתָם רְגָעִים כְּשֶׁהוּא יָשַׁב בְּיַחַד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹ סְבִיב הַשֻּׁלְחָן הַמִּתְפָּרֵק, הֵבִין אַהֲרֹן נְקֻדָּה אַחַת חֲשׁוּבָה: אַתָּה יוֹצֵר אֶת הָאֹשֶׁר שֶׁל עַצְמְךָ, מִכֵּיוָן שֶׁגַּם אִם אַתָּה לֹא הָאִישׁ הֲכִי עָשִׁיר בָּעוֹלָם, וְגַם אִם אֵין לְךָ כָּל מָה שֶׁחָלַמְתָּ עָלָיו – עֲדַיִן יֵשׁ לְךָ הַדְּבָרִים שֶׁסְּבִיבְךָ, וְזֶה מַמָּשׁ לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו. אַתָּה צָרִיךְ, פָּשׁוּט, לְהַעֲרִיךְ אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ.
