בעל מפעל לייצור בשמים מיוחדים נקלע לקשיים כלכליים ונאלץ לסגור את המפעל. כאב לו מאוד להיפרד מהמפעל שהוא כל כך אהב, בעיקר בשל הריחות הטובים של המוצרים שהסבו לו עונג בכל פעם שהגיע למפעל. "אני אנין ריח", הוא נהג לומר לחבריו, "כמה טוב שהעבודה שלי כל כך ריחנית.
אחד מחבריו הציע לו שותפות במפעל לעיבוד עורות. מצבו הכלכלי לא אפשר לו לסרב והוא נהיה מנהל המפעל. בהתחלה הוא סבל שם מאוד מהריחות הנוראיים שעלו מהעורות. הוא רק רצה לברוח משם והתגעגע לריחות הבשמים של המפעל הקודם.
אבל לאט לאט הוא התרגל, ואחרי כמה שבועות הריח כבר לא הפריע לו בכלל…
*
ה"חפץ חיים" מסביר במשל זה את הפסוק שבפרשה: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכׇל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם".
ואמרו חכמינו: "עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר 'ונטמתם בם' אל תקרי ונטמאתם לשון טומאה, אלא ונטמטם לשון טמטום. ואמרו חכמים, אם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא."
*
הטומאה היא מלשון "אטימות". הטמטום שעליו דברו חכמים הוא "אטימות הלב".
אדם ששומר על עצמו בקדושה ונמנע מלהזין את גופו ואת מחשבותיו בדברים שליליים שהתורה ציוותה עלינו להימנע מהם, שומר בכך על טוהר לבו, והוא יהיה מסוגל להרגיש הרגש רוחני.
מעצמו הוא ימאס ברע ויבחר בטוב, בגלל שהלב שלו נקי והוא יודע מה להרגיש מה טוב ומה רע. וממילא הוא יימשך יותר לקדושה, וימנע מכל מה שמרחיק אותו מהחיבור לבורא.
*
אולם, אדם שאינו שומר על עצמו, ואינו נמנע מדברים שהתורה ביקשה ממנו להימנע מהם, לאט לאט הלב שלו נאטם, הוא הופך להיות "ערל לב", והוא מאבד את היכולת להרגיש רגש של רוחניות, ופתאום דברים שבעבר גרמו לו חלחלה ומיאוס הופכים להיות דברים שהוא מרגיש טוב לגביהם.
וזה לא שהמציאות השתנתה ופתאום הוא מוצא עונג בדברים אסורים. זה הלב שלו שהשתנה. הוא נאטם אל הטוב והוא כבר לא מתרגש מהרע. החושך הפך לאור, והאור נהפך לחושך. המר נעשה מתוק, והמתוק נעשה מר.
*
אם אדם באמת רוצה טוב ורוצה להיות שייך לקדושה ולחיבור לבורא, עליו לשמור מאוד על עצמו, על טוהר לבו הפתוח, ולהימנע מכל דבר שיכול חלילה לאטום אותו ולגרום לו לריחוק. חבל שהנשמה המאירה לא תוכל להאיר בליבו של אדם ולהנחות אותו בדרך הטובה.
הבורא הטוב רוצה בטובתנו, והתורה מנחה אותנו בדרך הטובה והישרה שתביא אותנו לחיבור הכי גדול והכי עמוק שיכול להיות, ורק שם נמצא הטוב האמיתי.
