אורח לא פורח

שָׁלוֹם לְכֻלָּם, אֲנִי אוּרִי אֶלְדָּד מֵהַמֶּרְכָּז. הַסִּפּוּר שֶׁלִּי מַתְחִיל כְּשָׁבוּעַ לְאַחַר הַטֶּבַח הַנּוֹרָא. דּוֹד שֶׁלִּי, אַרְיֵה אֶלְדָּד, שֶׁגָּר בַּדָּרוֹם אַךְ לֹא בֶּעָרִים שֶׁפֻּנּוּ מִטַּעַם הַמְּדִינָה, הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא פּוֹחֵד לְהִשָּׁאֵר בְּדִירָתוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לִבְרֹחַ לַמֶּרְכָּז. אַרְיֵה דּוֹדִי הוּא אָדָם נִפְלָא, אַךְ חֵרֶף הֱיוֹתוֹ בֶּן אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע, טֶרֶם הֵקִים אֶת בֵּיתוֹ וְהוּא גָּר עִם עַצְמוֹ. לְבַד.
הֵבַנְתִּי אֶת הַפַּחַד הָאָיֹם שֶׁלּוֹ. לִהְיוֹת בִּתְקוּפָה כָּזוֹ, כְּשֶׁאַף אֶחָד לֹא לְיָדְךָ בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הֵדֵי הַפִּיצוּצִים נִשְׁמָעִים כָּל הַזְּמַן – זֶה בְּהֶחְלֵט מַפְחִיד וְלֹא נָעִים. הוּא סִפֵּר לְאַבָּא שֶׁלִּי עַל פְּחָדָיו וְרָמַז לוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה לָבוֹא לְהִתְאָרֵחַ אֶצְלֵנוּ.
הָעִנְיָן הוּא שֶׁכַּמָּה שֶׁאַרְיֵה אָדָם נֶחְמָד וְטוֹב לֵב, וְכַמָּה שֶׁאֲנִי אוֹהֵב לִפְגֹּשׁ אוֹתוֹ מִפַּעַם לְפַעַם, לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא יַהֲפֹךְ לְבֶן בַּיִת אֲפִלּוּ בְּאֹפֶן זְמַנִּי, זוֹ לֹא הָיְתָה הַמַּחְשָׁבָה הַמֻּעֲדֶפֶת עָלַי. לֹא מְשַׁנּוֹת הַסִּבּוֹת הַמְּדֻיָּקוֹת לָמָּה אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁזֶּה יִקְרֶה (וְיֵשׁ סִבּוֹת), מְשַׁנָּה הַתּוֹצָאָה: כְּשֶׁהַהוֹרִים שֶׁלִּי כִּנְּסוּ אֶת כֻּלָּנוּ וְהִסְבִּירוּ לָנוּ שֶׁאַרְיֵה זָקוּק לְבַיִת שֶׁיְּאָרֵחַ אוֹתוֹ וַאֲנַחְנוּ הֲכִי מַתְאִימִים לַתַּפְקִיד, עִוַּתִּי אֶת פָּנַי וְהוֹדַעְתִּי לְכֻלָּם שֶׁאֲנִי לֹא מְחַבֵּב אֶת הָרַעֲיוֹן.
גַּם אֲחוֹתִי לֹא רָצְתָה שֶׁאַרְיֵה יָבוֹא אֵלֵינוּ, אַךְ לֹא הֵעֵזָּה לוֹמַר זֹאת בְּקוֹל. כְּשֶׁרָאֲתָה שֶׁאֲנִי מַבִּיעַ אֶת מוֹרַת רוּחִי – הִבִּיעָה אוֹתָהּ גַּם הִיא בְּדַרְכָּהּ שֶׁלָּהּ. אַבָּא הִצְטַעֵר מְאֹד לִרְאוֹת אוֹתָנוּ מְגִיבִים כָּכָה וְנִסָּה לְהַסְבִּיר לָנוּ כַּמָּה עַם יִשְׂרָאֵל זָקוּק לְרַחֲמֵי שָׁמַיִם עַכְשָׁו, וְאֵיזֶה חֶסֶד גָּדוֹל אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת בְּכָל רֶגַע. הוּא אֲפִלּוּ הוֹסִיף בַּסּוֹף שֶׁאִם נִרְאֶה שֶׁזֶּה לְמַעְלָה מִכֹּחוֹתֵינוּ נִמְצָא לוֹ סִדּוּר אַחֵר. אֲבָל הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁנַּחֲשֹׁב עַל זֶה פַּעַם שְׁנִיָּה.
בְּבֹקֶר יוֹם הַמָּחֳרָת אֲחוֹתִי חָבְטָה אֶת כּוֹס הַשּׁוֹקוֹ שֶׁלָּהּ עַל הַשַּׁיִשׁ וְאָמְרָה: "הֶחְלַטְתִּי שֶׁמִּבְּחִינָתִי אֵין בְּעָיָה שֶׁדּוֹד אַרְיֵה יָבוֹא אֵלֵינוּ. מִסְכֵּן". אִמָּא חִיְּכָה בְּגַאֲוָה, אַבָּא פָּזַל אֵלַי. לָקַחְתִּי אֶת שַׂקִּית הַלֶּחֶם שֶׁלִּי, הִכְנַסְתִּי אוֹתָהּ לַתִּיק וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ חָשַׁבְתִּי כַּמָּה לֹא נָעִים יִהְיֶה שֶׁהוּא לֹא יָבוֹא אֵלֵינוּ רַק בִּגְלָלִי. בְּחֹסֶר רָצוֹן אָמַרְתִּי: "אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִהְיוֹת זֶה שֶׁבִּגְלָלוֹ דּוֹד אַרְיֵה יִשָּׁאֵר שָׁם. שֶׁיָּבוֹא…"
כְּבָר בַּצָּהֳרַיִם דּוֹד אַרְיֵה הִגִּיעַ לְבֵיתֵנוּ עִם שָׁלוֹשׁ מִזְוְדוֹת עֲנָק, תִּיק נְסִיעוֹת בֵּינוֹנִי וְאֵינְסְפוֹר חִיּוּכִים. וְהוֹבִיל אֶת הַתְּכוּלָה לַ… חֶדֶר שֶׁלִּי. עַל זֶה לֹא חָשַׁבְתִּי. אֲנִי אָמוּר לִישֹׁן אִתּוֹ אוֹ לְפַנּוֹת אֶת חַדְרִי?
אַבָּא רָמַז לִי לְפַנּוֹת לוֹ כַּמָּה מַדָּפִים בָּאָרוֹן וְכָכָה הָפַכְנוּ לְחַבְרֵי חֶדֶר. כְּשֶׁאַרְיֵה פָּתַח אֶת הַמִּזְוָדָה הֻפְתַּעְתִּי לְגַלּוֹת שֶׁהִיא מְלֵאָה בִּסְפָרִים עָבֵי כָּרֵס בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת מַשְׁמִימִים: 'תְּמוּרוֹת מֶשֶׁק הֶחָלָב' 'הַבֵּיצָה וְהַתַּרְנְגֹלֶת', וְעוֹד סִפְרֵי פִיזִיקָה רַבִּים בַּעֲלֵי שֵׁמוֹת לָטִינִיִּים חַסְרֵי מַשְׁמָעוּת מִבְּחִינָתִי. אַט אַט נִכְנַס הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ לְמֵעֵין שִׁגְרַת חַיִּים חֲדָשָׁה, אַרְיֵה כָּאן וְזֶה לֹא הוֹלֵךְ לְהִשְׁתַּנּוֹת. רֹב הַיּוֹם הוּא יָשַׁב בַּחֶדֶר וְעִלְעֵל בִּסְפָרָיו הָרַבִּים, כְּשֶׁשּׂוֹחֵחַ אִתִּי – הָיָה זֶה כְּמוֹ תָּמִיד עַל דְּבָרִים שֶׁלֹּא עִנְיְנוּ אוֹתִי בִּכְלָל.
יוֹם אֶחָד קָפוּא בִּמְיֻחָד, כְּשֶׁלֹּא חַשְׁתִּי בְּטוֹב וְנוֹתַרְתִּי בַּבַּיִת רַק עִם דּוֹד אַרְיֵה, הִדְלַקְתִּי אֶת הַיּוּנְקֵרְס הַבֵּיתִי שֶׁלָּנוּ כְּדֵי שֶׁאוּכַל לְהִתְרַחֵץ מִבְּלִי שֶׁיַּקְפִּיאוּ אוֹתִי מֵי קֶרַח. הַחַלּוֹנוֹת כֻּלָּם הָיוּ סְגוּרִים כִּי הַמַּזְגָנִים דָּלְקוּ בְּכָל הַכֹּחַ וְנִסּוּ לְהָפִיחַ אֲוִיר חַם בַּבַּיִת. כְּשֶׁיָּצָאתִי מִן הַמִּקְלַחַת חַשְׁתִּי מִין עִרְפּוּל חוּשִׁים. הָלַכְתִּי לַמִּטְבָּח כְּדֵי לִשְׁתּוֹת מַיִם, חָשַׁבְתִּי שֶׁהַחֹם עָלָה לִי וַאֲנִי צָרִיךְ שְׁתִיָּה וְכַדּוּר אָקָמוֹל, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא עָזַר. הָעִרְפּוּל הָלַךְ וְהִשְׁתַּלֵּט עָלַי. נִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר, קָרַסְתִּי עַל הַמִּטָּה, אַרְיֵה מִצְמֵץ לְרֶגַע, בָּחַן אוֹתִי וְקָפַץ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו: "מָה קָרָה?" שָׁאַל בִּבְהִילוּת.
"לֹ…א, יוֹ…דֵ…עַ", עָנִיתִי בַּאֲפִיסַת כּוֹחוֹת. אַרְיֵה קָם, רִחְרֵחַ אֶת הָאֲוִיר, הִבִּיט בְּשַׂעֲרוֹתַי הָרְטוּבוֹת, שָׁאַל: "הִדְלַקְתָּ יוּנְקְרֵס?" הוּא רָץ לַחֲדַר הַשֵּׁרוּת, חָזַר לַחֶדֶר וְהִתְחִיל לִפְתֹּחַ אֶת הַחַלּוֹנוֹת בִּתְזָזִיתִיּוּת תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁהוּא צוֹעֵק לַטֵּלֵפוֹן: 'הַרְעָלַת גַּז סִי אוֹ 2 מַהֵר, הוּא מְאַבֵּד הַכָּרָה!' הוּא הֵרִים אוֹתִי וְהִנִּיחַ אֶת רֹאשִׁי עַל הַחַלּוֹן.
בְּתוֹךְ דַּקּוֹת סְפוּרוֹת הֵטִיסָה אוֹתִי נַיֶּדֶת טִפּוּל נִמְרָץ לְבֵית הַחוֹלִים, שָׁם הִתְיַצֵּב מַצָּבִי בְּחַסְדֵי הַקֵּל. כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים הִצְלַחְתִּי לְהָבִין שֶׁצִּנּוֹר פְּלִיטַת הַגַּז שֶׁל הַיּוּנְקֵרְס שֶׁלָּנוּ נֶחֱסַם עַל יְדֵי קַן צִפּוֹרִים קָטָן, וּכְשֶׁהִדְלַקְתִּי אוֹתוֹ – הַגַּז הִשְׁתַּחְרֵר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, גַּז רָעִיל וּמְסֻכָּן נְטוּל רֵיחַ, וֶהֱיוֹת שֶׁהַבַּיִת הָיָה סָגוּר וּמְסֻגָּר – לֹא הָיָה לוֹ לְאָן לָצֵאת וְהוּא מִלֵּא אֶת הָאֲוִיר וְאֶת קְנֵה הַנְּשִׁימָה שֶׁלִּי, וְאִם לֹא אַרְיֵה – שֶׁיָּדַע עַל הַתּוֹפָעָה הַזּוֹ וְזִהָה אוֹתָהּ בַּזְּמַן, אִם לֹא אַרְיֵה שֶׁהָיָה אִתִּי כָּל הַבֹּקֶר בַּבַּיִת וְרָאָה שֶׁחוּשַׁי מְעֻרְפָּלִים – כְּכָל הַנִּרְאֶה לֹא הָיִיתִי כָּאן כְּדֵי לִכְתֹּב לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה. וְעַל זֶה בְּדִיּוּק נֶאֱמַר: יוֹתֵר מִשֶּׁעוֹשֶׂה בַּעַל הַבַּיִת עִם הֶעָנִי, עוֹשֶׂה הֶעָנִי עִם בַּעַל הַבַּיִת. בַּפַּעַם הַבָּאָה שֶׁנִּקְרֶה לְיֶדְכֶם מַעֲשֵׂה חֶסֶד עֲשׂוּ אוֹתוֹ. לְמַעַנְכֶם.