השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, כאשר היום התחיל על צד שמאל עבור וולטר פינקמן. כבר לאחר שקם מהמיטה כדי לצחצח שיניים, הוא הרים את ראשו בחוסר זהירות וספג חבטה מהדהדת בקדקודו. הוא ראה כוכבים לרגע ונתמך בכיור הקטן כדי לא לאבד שיווי משקל. מיגרנה חדה החלה להתפשט ממרכז מצחו והכאב החד בגולגולתו בישר לו חגיגית שבלוטה ענקית החלה לצמוח בראשו. "למה דווקא היום?" רטן וולטר, תוך כדי שהוא מפשפש במגירת התרופות, בחיפוש אחר משכך כאבים שיסייע לו להתמודד עם הכאב המציק ולצלוח את מהלך היום. וולטר היה המנכ"ל ובעלים שותף של חברת הזנק מצליחה, אשר באותו היום נקבעה עבורו פגישה לגבי המיזוג שלה לקונצרן בינלאומי עתיר נכסים, מה שאמור להוביל לכיסו הפרטי כמה עשרות מיליוני דולרים.
החיפוש הסתיים כשוולטר לא מצא כדור שיקל על הכאב, החפיסה הריקה העידה על לילות חסרי שינה של שיחות בהולות ולחצים יומיומיים. הוא נאנח בקולניות על חוסר המזל שלו ויצא למכוניתו היוקרתית. הוא פנה לעבר החניה המקורה ולחץ על השלט כדי לפתוח את השער. אבל תריס האלומיניום לא זז, הוא לחץ שוב ושוב, אך ללא הועיל. הוא פנה לפתוח את השער באופן ידני, אבל גם הכפתור שנקבע בצד השער לא הראה נכונות לעזור. וולטר הביט בשעון ונאנח שוב בקולניות, לא היה לו זמן להזמין טכנאי כדי לסדר את השער. שעת הפגישה שלו עם נציגי החברה הרוכשת, התקדמה בצעדי ענק ולא הותירה לו אופציות אחרות.
בלית ברירה הוא נכנס לרכב הקטן והצנוע של אשתו, הרחיק את המושב, כיוון את המראות ויצא לדרך. הוא החליט להקציב עוד 5 דקות ולעבור דרך בית המרקחת, כדי לרכוש כדורים נגד המיגרנה הנוראית שעדיין פעמה בראשו בקצב סדיר. אלא שבצומת שלפני הבית מרקחת, נהג אוטובוס שנסע לימינו נכנס לצומת ומיד נזכר שהוא צריך לקחת שמאלה. הוא חתך את וולטר בפראות וגרם לו לבצע עצירת חירום מיידית, שזרקה את ראשו הדואב בלאו הכי אל השמשה הקדמית. עולמו של וולטר החשיך לרגע, וכשפקח את עיניו, ראה שהאוטובוס עומד באמצע הצומת, מסתבר שהאוטובוס נתקע תוך כדי הסיבוב בגדר ההפרדה שתחמה את הכביש.
וולטר הביט שוב בשעונו ונחרד לראות שהזמן ממשיך לתקתק, הוא סחט את דוושת הגז ואחרי שהכביש התפנה הוא נסע בדרך עקיפה לבית המרקחת. לאחר שרכש לעצמו את הכדורים ובלע שניים מהם ללא מים, הוא פצח בנסיעה מהירה לעבר משרדי החברה. אם ימהר הוא יאחר רק ברבע שעה, הודות לכביש האגרה החדש, שחסך את הפקקים של מרכז העיר. אבל היום הזה לא היה היום של וולטר… תאונת משאיות באמצע כביש האגרה גזלה ממנו עוד רבע שעה נוספת. ורק באיחור של חצי שעה מתחילת הפגישה, עמד וולטר עם הרכב מול החניון בבניין המשרדים שבו שכנה החברה.
גם שם, השער לא הגיב ללחיצותיו הבהולות על השלט, וולטר היה על סף דמעות. החברה הקונה הייתה שייכת לקונצרן יפני, שם מקפידים על לוחות זמנים כערך מרכזי ומשפיע. בראשו חלפו כבר תרחישים שבהם היפנים מבטלים את העסקה, בגלל האיחור הענק שלו. הוא יצא לחפש חניה באזור המשרד, אך לא היה אפילו מקום אחד פנוי. לאחר שלושה סיבובים עקרים באזור, וולטר פשוט זרק את הרכב בשולי הכביש ורץ לעבר המשרד. הוא עשה חשבון ששווה לו להפסיד את סכום הקנס והגרירה, מאשר להפסיד את העסקה.
הוא רץ למעלית ו… נכון, היא גם לא עבדה. וולטר רצה כבר לצרוח מלוא גרונו אבל לא היה לו זמן. במקום זה הוא רץ אל המדרגות והחל לגמוע אותן במהירות בזוגות. הוא יצא מחדר המדרגות בקומה ה-16 וטס אל חדר הישיבות, הוא לחץ על הידית ופתח את הדלת. בפנים הוא ראה את הנציגים היפנים, מקפלים את מסמכיהם ואת המחשבים לתוך תיקיהם המהודרים. "רגע אחד!" ניסה וולטר לעצור אותם: "אתם לא מבינים איזה יום עבר עלי". אבל נציג הקונצרן, סונג ג'י, הביט בו ואמר: "אם אני הייתי במקומך, הייתי יוצא גם בחמש בבוקר מהבית או נשאר לישון במשרד. הקצבנו לך חצי שעה לאחר, הוספנו חמש דקות ועוד חמש דקות, אך לא הופעת. הזמן שלנו יקר והחברה שלנו לא מעוניינת לעשות איתך עסקים".
כעבור שבוע שלם של צער עמוק והפנמה שחלומו להיות מיליונר נגוז לעת עתה. וולטר פתח את מוסף הכלכלה בעיתון שלו וכותרת מסוימת צדה את עיניו: "לא ייאמן: נחשף קשר בין קונצרן יפני בינלאומי לארגון פשע!". התחקיר חשף קשר עמוק בין החברה למאפיה היפנית – היאקוזה. עקצוץ קטן התפשט בקדקודו של וולטר, במקום בו הוא קיבל מכה לפני שבוע. אירועי אותו היום צפו במוחו ורצו במהירות, הוא שיחזר דקה אחר דקה והבין שאם אותו יום היה מסתדר כמו שהוא תכנן, עכשיו הוא היה באמת בצרות צרורות. וולטר חייך והבין שבסוף, למרות הכול זה כן היה היום שלו, רק שהוא לא ידע את זה עדיין…
"כל דעביד רחמנא לטב עביד", מלמד אותנו התנא רבי עקיבא, כלומר: כל מה שעושה הקדוש ברוך – הכול לטובה. גם אם לעיתים החיים מזמנים לנו קשיים ומצבים לא קלים, עלינו לזכור תמיד שלכל דבר יש סיבה ומסובב ולהאמין שזה הדבר הטוב ביותר בשבילנו, גם אם אנחנו לא יודעים זאת עדיין.
