אין עוד מלבדו

קוֹרְאִים לִי שְׁלוֹמִי, אֲנִי בֶּן 11, גָּר בַּמֶּרְכָּז. בְּיוֹם שְׁלִישִׁי אַחֲרֵי שִׂמְחַת תּוֹרָה הָרַב הוֹרָה שֶׁאֶפְשָׁר לַחֲזֹר לַלִּמּוּדִים. בְּסִיּוּם יוֹם הַלִּמּוּדִים חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה חֲמִשָּׁה חֲבֵרִים: אֲנִי, מוֹיְשׁ, צְבִיקִי, עֲקִיבָא וְגָדִי. אֲנַחְנוּ גָּרִים כֻּלָּנוּ בְּאוֹתָהּ שְׁכוּנָה, וַחֲבֵרִים טוֹבִים.

כָּל הַדֶּרֶךְ דִּבַּרְנוּ כַּמּוּבָן עַל הַמִּלְחָמָה. צְבִיקִי סִפֵּר עַל דּוֹדוֹ שֶׁמִּתְגּוֹרֵר בַּדָּרוֹם, שֶׁהִגִּיעַ עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לְבֵיתָם. גָּדִי קָטַע אוֹתוֹ: "דַּי, תַּפְסִיקוּ כְּבָר לְדַבֵּר עַל הַמִּלְחָמָה". צְבִיקִי שָׁאַל אוֹתוֹ: "לָמָּה, זֶה מַפְחִיד אוֹתְךָ? זֶה מַמָּשׁ מְעַנְיֵן!". גָּדִי שָׁתַק. הִמְשַׁכְנוּ לְפַטְפֵּט, גָּדִי נִשְׂרַךְ מֵאֲחוֹרֵינוּ, לֹא שַׂמְנוּ לֵב לְכָךְ.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַכִּכָּר, נִסֵּר קוֹל גָּבוֹהַּ אֶת הָאֲוִיר. עָלָה וְיָרַד, עָלָה וְיָרַד. "זֹאת אַזְעָקָה?" צְבִיקִי צָעַק בְּבֶהָלָה. הִסְתַּכַּלְנוּ זֶה עַל זֶה מְבֹהָלִים, הַכֹּל קָרָה בִּשְׁנִיָּה. מוֹיְשׁ פָּצַח בְּרִיצָה מְטֹרֶפֶת לַכִּוּוּן שֶׁמִּמֶּנּוּ בָּאנוּ. קָרָאתִי: "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? צָרִיךְ לִשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה!"

הוּא הִמְשִׁיךְ בִּמְנוּסָתוֹ, וְתוֹךְ כְּדֵי כָּךְ אָמַר: "רוּצוּ, מַהֵר!" הִשְׁתַּנֵּק. "יֵשׁ פֹּה בִּנְיָן, נִכָּנֵס לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת!"

הָאַזְעָקָה הִמְשִׁיכָה לְיַלֵּל בְּקוֹל. זֶה אֲמִתִּי, זֹאת אַזְעָקָה, חַיָּבִים לִמְצֹא מַחֲסֶה! הִסְתּוֹבַבְנוּ וְרַצְנוּ לְכִוּוּן הַבִּנְיָן. הָרְחוֹב הִתְרוֹקֵן מֵאָדָם, כַּמָּה אֲנָשִׁים נִכְנְסוּ יַחַד אִתָּנוּ לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת.

הִתְנַשַּׁפְנוּ מְבֹהָלִים בַּחֲדַר מַדְרֵגוֹת לֹא מֻכָּר. שְׁנִיָּה לְאַחַר מִכֵּן הַדֶּלֶת לְיָדֵנוּ נִפְתְּחָה: "תִּכָּנְסוּ, תִּכָּנְסוּ לַמָּמָ"ד שֶׁלָּנוּ", קָרְאָה אִשָּׁה מְבֻגֶּרֶת עֲטוּיָה בְּכוֹבַע מְיֻשָּׁן. הָיִינוּ מְבֹהָלִים וְנִכְנַסְנוּ מִיָּד. הִיא בָּדְקָה שֶׁכֻּלָּנוּ בִּפְנִים. מוֹיְשׁ סָפַר אֶת כֻּלָּם: "שְׁלוֹמִי, צְבִיקִי, עֲקִיבָא וְגָדִי, כֻּלָּם פֹּה, ב"ה!" הוּא שִׁחְרֵר אַנְחַת רְוָחָה.

לֹא יְאֻמַּן. רַק חָזַרְנוּ לְתַלְמוּד תּוֹרָה וּכְבָר אַזְעָקָה, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי. אָמַרְתִּי: "זֶה הָיָה מַפְחִיד!". מוֹיְשׁ אָמַר: "בֶּטַח יְיָרְטוּ אֶת הַטִּיל, לֹא צָרִיךְ לִדְאֹג".  צְבִיקִי אָמַר: "מִסְכֵּנִים בְּנֵי הַדּוֹדִים שֶׁלִּי, עַד שֶׁהֵם בָּרְחוּ מֵהַדָּרוֹם". דִּבַּרְנוּ יַחַד, מְבֹהָלִים וְנִרְגָּשִׁים. רַק גָּדִי שָׁתַק, עֵינָיו הַבְּהִירוֹת גָּדְלוּ בְּאֵימָה.

בְּתוֹךְ הַדִּבּוּרִים וְהַמִּלְמוּלִים הַנִּרְגָּשִׁים הִסְתַּיְּמָה הָאַזְעָקָה. מוֹיְשׁ אָמַר: "קָדִימָה, אֶפְשָׁר לַצֵּא-" וּלְפֶתַע קָטַע אוֹתוֹ פִּיצוּץ עַז – בּוּוּוּוּוּם!!!!!!

הַקִּירוֹת מַמָּשׁ רָעֲדוּ, זֶה הָיָה חָזָק, חָזָק וְקָרוֹב, הָאֲוִיר כִּמְעַט נִגְמַר שָׁם, בַּמָּמָ"ד הַצָּפוּף. זֶה הָיָה פֹּה, בַּשְּׁכוּנָה, בָּטוּחַ!

בֶּהָלָה עֲצוּמָה הִתְיַשְּׁבָה לִי בַּלֵּב. הָאָזְנַיִם שֶׁלִּי שָׁמְעוּ יְלָלוֹת. דַּקּוֹת, אֲרֻכּוֹת, הִסְטֵרִיּוֹת. בְּפִנַּת הַחֶדֶר, גָּדִי בָּכָה. נְחִילֵי דְּמָעוֹת שָׁטְפוּ אֶת פָּנָיו. אֶצְבְּעוֹת יָדָיו רָעֲדוּ, הוּא הָיָה חִוֵּר.

הִסְתַּכַּלְנוּ עָלָיו בִּמְבוּכָה עֲצוּמָה. הִבַּטְתִּי בְּמוֹיְשׁ, הַמַּנְהִיג הַבִּלְתִּי מֻצְהָר שֶׁל הַחֲבוּרָה שֶׁלָּנוּ, מָה עוֹשִׂים?! מוֹיְשׁ הָיָה מְבֻלְבָּל וְנָבוֹךְ. אֵיךְ מַרְגִּיעִים אֶת גָּדִי? אֵיךְ מַרְגִּיעִים יֶלֶד גָּדוֹל, כִּמְעַט בָּחוּר?

גָּדִי הִמְשִׁיךְ לִבְכּוֹת. כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁנִּכְנְסוּ לַמָּמָ"ד הִסְתַּכַּלְנוּ עָלָיו. לְפֶתַע הִתְקָרֵב אֵלָיו בַּעַל הַבַּיִת. אִישׁ זָקֵן, קַסְקֵט מוּזָר לְרֹאשׁוֹ, מִלְמֵל: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ".

הוּא תָּפַס לְגָדִי אֶת הַיָּד, הֵרִים אוֹתָהּ. "יְלָדִים, אֲנָשִׁים", הִגְבִּיהַּ אֶת קוֹלוֹ: "אֲנִי כְּבָר זָקֵן, נִגְמְרוּ בִּי הַדְּמָעוֹת, אֲבָל גַּם הַלֵּב שֶׁלִּי בּוֹכֶה. אֲנִי  מְפַחֵד! אַזְעָקָה זֶה מַפְחִיד, פִּצּוּץ זֶה מַפְחִיד".

בְּלִי שֶׁשַּׂמְנוּ לֵב, הִנְהַנּוּ כֻּלָּנוּ. בִּקְצֵה הַמַּבָּט רָאִיתִי שֶׁגַּם מוֹיְשׁ הִנְהֵן. בְּהֶחְלֵט זֶה מַפְחִיד.

אֲבָל אָז הוּא הִסְתַּכֵּל עָלֵינוּ, אֶחָד אֶחָד, הִנִּיחַ אֶת יָדוֹ עַל גָּדִי וְאָמַר: "וּמָה אַתֶּם חוֹשְׁבִים, אֶת הָאוֹיְבִים שֶׁלָּנוּ, אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ?" גָּדִי לָחַשׁ: "לֹא, לֹא, אִי אֶפְשָׁר".

"כָּכָה אַתָּה חוֹשֵׁב, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ אוֹתָם? וַדַּאי שֶׁנְּנַצֵּחַ! כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מִלְחָמוֹת הָיוּ בְּכָל הַדּוֹרוֹת, וְעַם יִשְׂרָאֵל נִצֵּחַ!" גָּדִי הִשְׁתַּתֵּק וְהִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ. "אִם אוֹתָם אֶפְשָׁר לְנַצֵּחַ", הִמְשִׁיךְ הַזָּקֵן, "אָז אֶת הַפַּחַד שֶׁיּוֹשֵׁב לָנוּ בַּלֵּב לֹא נַצְלִיחַ לְנַצֵּחַ?"

הוּא הִסְתַּכֵּל עַל כֻּלָּנוּ. הָאֲוִירָה הָיְתָה מְחַשְׁמֶלֶת. כֻּלָּם הִקְשִׁיבוּ לוֹ בְּרֶתֶק. הַדְּמָעוֹת שֶׁל גָּדִי פָּסְקוּ. "אֲנִי אֶתֵּן לָכֶם עֵצָה פְּשׁוּטָה. כְּשֶׁאֲנִי פּוֹחֵד, אֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם חָזָק, מְדַמְיֵן אֶת הַפַּחַד יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ מִפְלֶצֶת. הַמִּפְלֶצֶת עוֹמֶדֶת מוּלִי, שְׁחֹרָה וּגְדוֹלָה, וַאֲנִי צוֹעֵק לָהּ בְּקוֹל: אַתְּ מְפַחֶדֶת, אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ, שֶׁאַבָּא שׁוֹמֵר עָלַי. אַבָּא שֶׁלִּי מְנַהֵל אֶת כָּל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְהוּא יָגֵן עָלַי מֵהַטִּיל הַזֶּה!" תַּגִּידוּ אִתִּי בְּיַחַד, בִּקֵּשׁ הַזָּקֵן. "זֹאת עֵצָה יְדוּעָה לוֹמַר בְּקוֹל: אֵין- עוֹד- מִלְּבַדּוֹ! אֵין- עוֹד מִלְּבַדּוֹ!"

"תַּעַצְמוּ עֵינַיִם", הוּא אָמַר. עָצַמְתִּי, רָאִיתִי מוּלִי טִיל עֲנָק, כִּמְעַט נוֹפֵל עָלַי. צָעַקְתִּי עִם כֻּלָּם: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ! אַבָּא שֶׁלִּי שׁוֹמֵר עָלַי!" הוּא בִּקֵּשׁ שֶׁנִּפְתַּח עֵינַיִם. הַטִּיל הִתְפּוֹגֵג. הַלֵּב שֶׁלִּי כְּבָר לֹא רָעַד. אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ בַּמָּמָ"ד בִּשֵּׂר שֶׁעָבְרוּ עֶשֶׂר דַּקּוֹת לְאַחַר הָאַזְעָקָה. אֶפְשָׁר לָצֵאת הַחוּצָה.

לְאַט לְאַט יָצָאנוּ, תָּפַסְתִּי אֶת הַיָּד שֶׁל גָּדִי, אָמַרְתִּי לוֹ: "גַּם אֲנִי פּוֹחֵד, נְחַזֵּק אֶת עַצְמֵנוּ יַחַד". הוּא חִיֵּךְ וְאָמַר: "נִצְעַק בְּקוֹל, אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!"