הַבַּיִת שֶׁלִּי נִמְצָא מַמָּשׁ עַל שְׂפַת הַכְּבִישׁ. בָּרְחוֹב שֶׁלָּנוּ כַּמּוּבָן יֵשׁ מִדְרָכָה. אֲבָל כָּל פִּתְחֵי הַבִּנְיָנִים מֻפְנִים, כַּמּוּבָן, לַמִּדְרָכָה. לָנוּ, יֵשׁ חָצֵר עֲנָקִית. מֵהֶחָצֵר הַזּוֹ אַבָּא שֶׁלִּי פָּתַח דֶּלֶת. וְהַדֶּלֶת הַזּוֹ מֻפְנֵית יְשִׁירוֹת לַכְּבִישׁ. אָמְנָם יֵשׁ חֲתִיכַת מִדְרָכָה צָרָה כְּמוֹ קְלִפָּה שֶׁל בָּנָנָה. וְאָז מִיָּד הַכְּבִישׁ. נָכוֹן שֶׁזֶּה לֹא כְּבִישׁ סוֹאֵן מִדַּי, גַּם לֹא שָׁקֵט מִדַּי. כְּבִישׁ רָגִיל וּקְצָת מְסֻכָּן. לְעִתִּים שָׁקֵט יוֹתֵר, לְעִתִּים פָּחוֹת.
הֱיוֹת וַאֲנַחְנוּ גָּרִים בְּמִין מוֹשָׁב כָּזֶה, אֵין רַמְזוֹרִים בַּכְּבִישִׁים שֶׁלָּנוּ. נָכוֹן שֶׁזֶּה מוּזָר? זֶה בֶּאֱמֶת קְצָת מַפְחִיד לַעֲבֹר כָּךְ אֶת הַכְּבִישׁ. יֵשׁ הֲמוֹן מַעַבְרֵי חֲצִיָּה, וְהַנַּהָגִים מִשְׁתַּדְּלִים לַעֲצֹר לָנוּ, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֹר.
רֶגַע אֶחָד, עֲדַיִן לֹא הִצַּגְתִּי אֶת עַצְמִי, אֲנִי אוּרִיָּה סַבַּאג. נָעִים מְאוֹד. וּבְכֵן, הַסִּפּוּר שֶׁלִּי יָכוֹל לִמְנֹעַ בְּעֶצֶם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁיָּכוֹל לְהִתְרַחֵשׁ אֶצְלְכֶם.
אֵיךְ הוּא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה? פָּשׁוּט תִּקְרְאוּ וְתָבִינוּ…
אַתֶּם בֶּטַח מַכִּירִים אֶת זֶה שֶׁלִּפְעָמִים אַתֶּם עוֹמְדִים בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הַכְּבִישׁ, בְּדִיּוּק מוּלְכֶם נִמְצָא הַיַּעַד אֵלָיו אַתֶּם מְבַקְּשִׁים לְהַגִּיעַ, וּמַעֲבַר הַחֲצִיָּה – – – בְּדִיּוּק נִמְצָא בָּעִקּוּל. לְפָחוֹת שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת הֲלִיכָה. בְּסִפּוּר זֶה נִשְׁמָע בְּסֵדֶר. מָה קָרָה? תֵּלֵךְ שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת. אֲבָל בְּחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם זֶה מַמָּשׁ מַרְגִּיז. כְּשֶׁהָיִיתִי בֶּן תֵּשַׁע וָחֵצִי וְאַבָּא שֶׁלִּי לִמֵּד אוֹתִי לַחֲצוֹת כְּבִישׁ לְבַד, הוּא אָמַר כְּלָל בַּרְזֶל: "קִצּוּרִים בַּכְּבִישׁ יְכוֹלִים לְקַצֵּר אֶת הַחַיִּים…" הַפִּתְגָּם הָיָה יָפֶה, וּבַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁחָצִיתִי לְבַד הָיִיתִי מְאוֹד נִזְהָר. אַחַר כָּךְ קְצָת הִתְבַּלְבַּלְתִּי. פֹּה וָשָׁם הִתְחַלְתִּי לַעֲבֹר בְּלִי מַעֲבַר חֲצִיָּה. אַחַר כָּךְ אֲפִלּוּ לֹא חָשַׁבְתִּי אֵיךְ אֲנִי הוֹלֵךְ לַעֲבֹר בְּמַעֲבַר הַחֲצִיָּה.
יוֹם אֶחָד כְּשֶׁהָיִיתִי בַּבַּיִת, שָׁמַעְתִּי אֶת אַבְנֵר חֲבֵרִי בַּחוּץ. יָצָאתִי הַחוּצָה, זִנַּקְתִּי מֵעַל הַמִּדְרָכָה הַקְּטַנָּה וְרַצְתִּי לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי שֶׁל הַכְּבִישׁ. וּכְמוֹ שֶׁאַתֶּם בֶּטַח מְנַחֲשִׁים… נָכוֹן. לֹא הָיָה שָׁם מַעֲבַר חֲצִיָּה. פִּתְאוֹם אֲנִי רוֹאֶה מוּלִי שְׁנֵי פָּנָסִים. הֵם מַבִּיטִים בִּי בְּמַבָּטִים מְזָרֵי אֵימָה, וַאֲנִי צוֹרֵחַ: "שְׁמַעעעעעעע יִשְׂרָאֵלללללללללל…" זֶהוּ. יוֹתֵר מִזֶּה אֲנִי לֹא זוֹכֵר דָּבָר מֵהַתְּאוּנָה. הִתְעוֹרַרְתִּי שְׁבוּעַיִם (!) לְאַחַר מִכֵּן. רֹאשִׁי הָיָה חָבוּשׁ. יָדִי הָיְתָה חֲבוּשָׁה. רַגְלַי הָיוּ חֲבוּשׁוֹת. הַהוֹרִים שֶׁלִּי לֹא הֶאֱמִינוּ שֶׁהַבֵּן שֶׁלָּהֶם הִתְעוֹרֵר. אִמָּא שֶׁלִּי בָּכְתָה בְּכִי תַּמְרוּרִים.
תַּאֲמִינוּ לִי שֶׁבַּחַיִּים לֹא תִּרְצוּ לִרְאוֹת אֶת אִמָּא שֶׁלָּכֶם בּוֹכָה בְּכִי מְזַעְזֵעַ שֶׁכְּזֶה. הָרוֹפְאִים, שֶׁכַּמּוּבָן שָׂמְחוּ מְאוֹד שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, הִתְחִילוּ לְהַסְבִּיר לִי מָה קָרָה לְכָל אֶחָד מֵהָאֵבָרִים שֶׁלִּי בַּגּוּף. זַעֲזוּעַ מוֹחַ, שְׁלוֹשָׁה שְׁבָרִים בָּרַגְלַיִם וּשְׁנֵי שְׁבָרִים בַּיָּדַיִם. רָאִיתִי עֲלֵיהֶם שֶׁזֶּה לֹא הַכֹּל, אֲבָל הֵם לֹא הִמְשִׁיכוּ לְפָרֵט. וְרַק אִמָּא שֶׁלִּי הִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת…
הֵם סִפְּרוּ שֶׁזּוֹ הָיְתָה מְכוֹנִית מֵרוֹץ שֶׁהֵגִיחָה מֵהַסִּיבוּב וְלֹא הִסְפִּיקָה לִבְלֹם מִשְּׁתֵּי סִבּוֹת: קָפַצְתִּי לַכְּבִישׁ וְכַמּוּבָן שֶׁלֹּא הָיִיתִי אָמוּר לְהִמָּצֵא בַּכְּבִישׁ לְלֹא מַעֲבַר חֲצִיָּה.
עֵינֵיהֶם שֶׁל הַהוֹרִים שֶׁלִּי הָיוּ נִרְאוֹת אֲבֵלוֹת מְאוֹד. אַחֲרֵי יוֹמַיִם הִגִּיעַ לַחֶדֶר שֶׁלִּי אֵיזֶה שֶׁהוּא אָח שֶׁקּוֹלוֹ הָרַךְ הִזְכִּיר לִי יוֹתֵר פְּסִיכוֹלוֹג. הוּא אָמַר לִי: "אוּרִיָּה, אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַתְּאוּנָה שֶׁלְּךָ הִסְתַּיְּמָה בְּנֵס?"
הִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי בְּהַסְכָּמָה.
"אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהַחֶבְרָא קַדִּישָׁא הֻזְמְנוּ לְשָׁם בְּיַחַד עִם הָאַמְבּוּלַנְס?" הִצְטַמְרַרְתִּי. לֹא יָדַעְתִּי זֹאת. "כֻּלָּם הָיוּ בְּטוּחִים שֶׁאַתָּה לֹא תִּחְיֶה אַחֲרֵי הַתְּאוּנָה הַקָּשָׁה הַזֹּאת, הָיְתָה לְךָ פְּגִיעַת רֹאשׁ רְצִינִית מְאוֹד. הַחַיִּים שֶׁלְּךָ נִצְּלוּ בְּנֵס, אֲבָל ה' הִשְׁאִיר לְךָ מַזְכֶּרֶת קְטַנָּה, כַּמָּה הוּא אוֹהֵב אוֹתְךָ שֶׁבָּחַר לְהַשְׁאִיר אוֹתְךָ כָּאן…" נִדְרַכְתִּי. הֵבַנְתִּי שֶׁעַכְשָׁו הוּא הוֹלֵךְ לוֹמַר לִי אֶת הַנֶּזֶק הַבִּלְתִּי הָפִיךְ שֶׁהָרוֹפְאִים לֹא רָצוּ לוֹמַר. "אַתָּה בָּרוּךְ ה' תּוּכַל לָלֶכֶת, עַמּוּד הַשִּׁדְרָה שֶׁלְּךָ לֹא נִפְגַּע. בָּרוּךְ ה' הַזִּכָּרוֹן שֶׁלְּךָ גַּם תַּקִּין, וְהַמֹּחַ. וְהַדִּבּוּר…"
"מָה כֵּן קָרָה?" שָׁאַלְתִּי.
"אַחַת מֵהָאֶצְבָּעוֹת שֶׁל יַד יָמִין שֶׁלְּךָ…"
"מָה קָרָה לָהּ?"
"הִיא אֵינֶנָּה. הָיִינוּ צְרִיכִים לִקְטֹעַ אוֹתָהּ…" בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הֵבַנְתִּי מָה הוּא אוֹמֵר. הָיִיתִי הָמוּם כָּל כָּךְ. אַחַר כָּךְ, כַּמּוּבָן, עָבַרְתִּי סִיּוּט רִגְשִׁי גָּדוֹל מְאוֹד שֶׁלֹּא כָּאן הַמָּקוֹם לְפָרֵט אוֹתוֹ. אֲבָל אַחַר כָּךְ, חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: זוֹ לֹא רַק תִּזְכֹּרֶת כַּמָּה ה' אוֹהֵב אוֹתִי, זוֹ גַּם תִּזְכֹּרֶת כַּמָּה אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַחַיִּים שֶׁלִּי!'
אַחֲרֵי הַתְּאוּנָה וּתְקוּפַת הַהַחְלָמָה הָאֲרֻכָּה וְהַמְּמֻשֶּׁכֶת (שְׁמוֹנָה וָחֵצִי חֳדָשִׁים עַד שֶׁחָזַרְתִּי לְעַצְמִי, כְּדֵי לְוַתֵּר עַל סִיבוּב שֶׁל שָׁלוֹשׁ דַּקּוֹת!), הָלַכְתִּי אֶל חַדְרוֹ שֶׁל הַמְּנַהֵל. הוּא כַּמּוּבָן שָׂמַח מְאוֹד לִרְאוֹת אוֹתִי. אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה שֶׁהוּא יְכַנֵּס אֶת כָּל יַלְדֵי בֵּית הַסֵּפֶר. סִפַּרְתִּי לוֹ מָה אֲנִי מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת. הוּא טָפַח עַל שִׁכְמִי וְאָכֵן כִּנֵּס אֶת כָּל הַיְּלָדִים. עָמַדְתִּי עַל הַבָּמָה, הוֹצֵאתִי אֶת הַיָּד מֵהַכִּיס, וְכֻלָּם יָכְלוּ לִרְאוֹת יָד בְּלִי אֶצְבַּע. "אַתֶּם רוֹאִים?" שָׁאַלְתִּי אוֹתָם, "זֶה מָה שֶׁקּוֹרֶה כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ חוֹשֵׁב לְנַצֵּל אֶת הַזְּמַן. בְּבַקָּשָׁה, תִּשְׁמְרוּ עַל הַחַיִּים שֶׁלָּכֶם." וְאָז הַמּוֹרֶה לְ'זְהִירוּת בַּדְּרָכִים' עָלָה וְלִמֵּד כַּמָּה כְּלָלִים חֲשׁוּבִים. אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת הַכְּלָלִים, מִן הַסְּתָם. אָז בְּבַקָּשָׁה אַל תְּזַלְזְלוּ בָּהֶם, כִּי הֵם נוֹעֲדוּ קֹדֶם כֹּל לִשְׁמֹר עַל הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ!!!
