צ'אק הביט על מד הדלק והבחין שלא נותרו לו עוד הרבה דלק במיכל. הוא הביט לעבר האופק, רק תוואי שטח מדבריים השתרעו לכל עבר. הוא הידק את אחיזתו בהגה והמשיך בנסיעה מהירה. על פי החישוב שלו, אם ימשיך בקצב ההתקדמות הנוכחי, תוך 24 שעות הוא כבר יהיה במקסיקו כשהוא חופשי ומאושר.
עד לפני שבועיים עבד צ'אק כאיש תחזוקה במתקן סודי של צבא ארה"ב. לא היה לו מושג מה בדיוק עושים שם, מכיוון שהתפקיד שלו היה טכני לחלוטין – להעביר את הארגזים האלה מפה לשם ולנקות את החדר ההוא. חייו התנהלו על מי מנוחות, ללא אירועים מיוחדים וראויים לציון, עד השיחה ההיא שקיבל באישון ליל. באותו ערב צ'אק ישב בחדרו ושיחק שחמט עם עצמו, כאשר הטלפון שלו צלצל, על הצג הופיע מספר לא מזוהה. צ'אק לא טרח אף פעם לענות למספרים לא מזוהים, אז הוא ניתק את השיחה וניסה להתרכז במשחק. אבל הטלפון המשיך לצלצל ללא הפסקה, לבסוף צ'אק נכנע והרים את השפופרת.
"ערב טוב צ'אק", אמר איש בעל קול בס ועמוק. "מי אתה?" השיב צ'אק בבלבול. "אני חבר, הייתי רוצה להציע לך הצעה שלא תוכל לסרב לה", ענה הקול המסתורי. בסוף השיחה צ'אק השתכנע לקחת דגימה מסוימת מהמעבדה במקום העבודה שלו ולהביא אותה למקסיקו תמורת שני מיליון דולר במזומן. לצ'אק היו חיים די משעממים ואפרוריים והוא החליט לאחר מסע שכנועים, שזאת ההזדמנות שלו להכניס קצת ריגוש לחייו ולפרוש לאיזה אי טרופי.
במשך השבוע שלאחר מכן, הוא ביצע תצפיות ומעקבים בחשאי והצליח למצוא את מיקום הדגימה המבוקשת. אירגן את רכושו הדל, ארז מזוודה והיה מוכן לשעת הכושר. בעל הקול העמוק התקשר שוב ונתן לו נקודת ציון במקסיקו – מסעדת אל חלפיניו, הוא הורה לו להיכנס למטבח ולבקש את חורחה, שיקח ממנו את הדגימה ויחליף אותה במזוודה עמוסת מזומנים.
כמה ימים לאחר מכן הגיעה ההזדמנות שצ'אק ציפה לה, אחד העובדים הבכירים השאיר את כרטיס הזיהוי שלו בחדר הקפה. צ'אק לקח את הכרטיס ופתח בעזרתו את הדלת לחלק המסווג של המתקן. מכיוון שבאותו אזור כולם הסתובבו עם מסיכות פנים וכובע מגן, אף אחד לא שם לב שהוא לא מורשה כניסה. הוא ניגש למיקום הדגימה על פי הוראותיו של בעל הקול העמוק והחליק אותה לכיסו.
בעל הקול העמוק כבר הכין אותו לעובדה שחסרונה של הדגימה יתגלה במהירות ולכן יעץ לצ'אק להתחבא לפחות שבועיים עד שהחיפושים אחריו יירגעו. בתום השבועיים צ'אק חבש פאה לראשו, הרכיב משקפיים ולקח את רכב המילוט שהכין מבעוד מועד. הוא נסע בלי הפסקה עד שכאמור, מחוון הדלק אותת לו לחפש מקום עצירה לתדלוק.
כשצ'אק ראה את תחנת הדלק, הוא סקר אותה בחשדנות, הכול היה סטנדרטי לגמרי, כמה משאבות ולצדן חנות נוחות משולבת במסעדה קטנה. הוא תמרן אל משאבות התדלוק ומילא את טנק הדלק שלו עד גדותיו. כאשר הוא נכנס פנימה כדי לשלם, ריח משכר של קפה שנטחן במקום הכה באפו, סחרחורת אחזה בו והוא החליט להתיישב לרגע, לאכול סנדוויץ' ולשתות קפה כדי לאגור כוח. מולו ישב איש מבוגר עם סבר פנים חביב ושפם עבות שהגיע עד קצה לחייו.
"היי, בחור צעיר!" קידם אותו הזקן בחיוך: "שמי בובי ג'יי נברסון, אבל כולם קוראים לי 'הזקן', מה אתה עושה בחור הנידח הזה?" שאל הזקן והבריש את שפמו המפואר. משהו באינטראקציה האנושית החמימה שכל כך חסרה לצ'אק בשבועיים שהתחבא, המיס את לבו והוא חייך בחזרה אל הזקן. "אני בדרכי למקסיקו, למסור חבילה למישהו". הזקן צחק בקול צרוד בתגובה: "אתה מזכיר לי את שנותיי הצעירות, גם אני הייתי מתפרנס מהעברת חבילות למקסיקו", הוא קרץ קריצה רבת משמעות. צ'אק נשם לרווחה, הזקן הזה פורע חוק בדיוק כמוהו.
"תגיד", הוא פנה אל הזקן: "מה אתה אומר, איפה הכי כדאי להחביא את החבילה כך שלא ימצאו אותה במעבר הגבול?" הזקן הרהר לרגע: "תראה לי את הרכב שלך ואמצא לך מקום שבחיים לא יעלו עליו". השניים יצאו החוצה וצ'אק הראה לו שהוא הטמין את החבילה בין הטסה לצמיג. "זה לא מקום כל כך טוב", אמר הזקן ושלף אקדח מאחורי גבו: "אל תזוז, אני מהמחלקה לביטחון המולדת". מאחורי התחנה הגיחו עוד כמה סוכנים ושמו עליו אזיקים.
כאשר הם ישבו בג'יפ ונסעו לעבר המסוק בדרך לוושינגטון לחקירה, שאל צ'אק את הזקן: "אבל איך בכלל ידעתם שאעצור כאן?" הזקן שכבר הספיק להיפטר מהשפם המפואר שהודבק לו ענה: "סגרנו את כל תחנות הדלק לאורך המקטע הזה והקמנו תפאורה של תחנת דלק משלנו. כך שכל אחד שנוסע בכביש הארוך והשכוח הזה, יהיה חייב להיכנס לכאן. אין פה באמת מבנה, הכול כאן עשוי מבניה קלה שהוסוותה היטב לתת תחושה אמיתית. לא עצרנו אותך קודם, כי היה חשוב לנו שתסגיר את מיקום הדגימה שמסכנת את ביטחון המדינה".
"רגע אחד…" התבלבל צ'אק: "ואם הייתי פשוט ממלא דלק ונוסע מכאן במהירות?" הסוכן חייך: "מילאת פול טנק מים צלולים וקרירים". צ'אק הוריד את ראשו בייאוש והבין שהוא הולך לסיים את חייו בבית הכלא. "אז למעשה ידעתם הכול מהרגע שבו גנבתי את הדגימה?" שאל בכעס והסוכן השיב: "כל שיחות הטלפונים במתקן שבו עבדת, מוקלטות. ידענו מהרגע הראשון, אבל נתנו לך צ'אנס לשמור על הנאמנות שלך למדינה ועקבנו אחריך כדי לדעת מה תעשה. ברגע שגנבת את הדגימה, רצינו לדעת היכן החבאת אותה – תודה שקיצרת עבורנו את התהליך…"
העולם הזה נקרא עולם השקר, מכיוון שמה שנראה לנו פה אמיתי וממשי, כמו כסף ותענוגות, הוא בעצם רק אשליה. בעולם האמת המעשים הטובים והמצוות הם הנכסים האמיתיים שלנו ורק להם יש משמעות אינסופית.
