אונידה הסיט את יריעת האוהל ויצא החוצה לאוויר הלילה הקריר, אור נוגה של בוקר החל להאיר את השמיים ובני השבט עדיין נמו את שנתם. אמש למול מדורת השבט הבוערת סמך ראש השבט את ידיו על ראשו של אונידה ואמר: "מעתה הינך בוגר – אונידה. כעת אתה נימנה על לוחמי שבט האטצ'קים!". ראש השבט שלף נוצה אדומה ונעץ אותה בשערו של אונידה וכל בני השבט מחאו כפיים בהתרגשות על הפיכתו של אונידה ללוחם מן המניין. ראש השבט הביט בו ואמר: "מחר תצא לשמור על השדות שנמצאות בעמק הקאיה, שמור עליהם בכל כוחך!" אונידה קד קלות והינהן בראשו בהסכמה.
אונידה ניגש לאזור הסוסים ועיניו נחו על הסוס השחור – 'ברק שמים' שהיה המהיר מכל סוסי השבט, בקפיצה קלה הוא עלה על גבו והחל לרכוב לכיוון עמק הקאיה. השמש החלה לזרוח ואונידה נשם מלוא ריאותיו את אוויר הבוקר הקריר. השביל התפתל בין ההרים ולאחר רכיבה קצרה נגלה לעיניו העמק המלא בשדות חיטה בשלות. עמק הקאיה השתרע על פני שטח עצום כאשר סביב השדות נחפרה תעלת מים צרה שהובילה מים מנהר 'ארקנסו' הסמוך. היבול הרב שנקצר בסוף העונה העניק לבני השבט את האפשרות להצטייד במלאי רב של קמח עבור חודשי החורף הקרים. על חפירת התעלה עמלו בני השבט במשך שנתיים שלמות, ורבות סופר על כך סביב מדורת השבט. מצידה החיצוני של התעלה ניטעו שיחי 'קמליה' גדולים שמעליו הבשרניים הכינו את התה המסורתי בעל הטעם החריף, שהיווה מרכיב חשוב בכל אירועי השבט.
אונידה הגיע סמוך לעמק, כשלפתע עצר סוסו בפתאומיות, חושי הציד שלו התחדדו ואותתו לו שמשהו אינו כשורה. הסוס נשף בנחיריו ורקע ברגליו האחוריות מה שהיווה סימן לסכנה עלומה. אונידה צמצם את עיניו וסקר בדקדקנות את האופק. הוא העביר את מבטו מצד לצד. ואז הבחין בדבר שגרם ללבו לפעום במהירות, על פסגת ההר מולו ניצב רוכב זקוף. אונידה המשיך להתבונן וקפא באחת – על הפסגה מולו לא נראה רוכב אחד בלבד, כי אם שבעה רוכבים לפחות ועל ראשם נראו בבירור רעמות נוצות שחורות, מה שהיה סימן מובהק לבני שבט האודג'ה, שהתנכל רבות לשבט האטצ'קים והמפגשים ביניהם הותירו צלקות רבות לשני הצדדים.
"מה זוממים האודג'ים הפעם?" לחש אונידה לעצמו. אבל לא נותר לו זמן רב להתלבט בשאלה, כיון שלפתע, מפסגת הרכס שמולו החלו להופיע אלפי בהמות, עיזים, חמורים ושוורים ששעטו במורד ההר היישר לכיוון העמק. אונידה הנדהם הבין שבעוד זמן קצר ירמסו אלפי הבהמות את שיחי הקמילה יחצו את תעלת המים הנמוכה ואז יעלו על שדות החיטה. כאשר משמעות הדברים היא רעב נורא בחודשי החורף הארוכים. ליבו של אונידה נמלא בכעס איום. "מה עלי לעשות?" הרהר בכעס מעורב באדרנלין.
לפתע נצנץ במוחו רעיון מטורף. אונידה לא האמין שהוא עומד לבצע אותו, אך קול פרסות אלפי הבהמות שהרעיד את האזור לא הותיר לו אפילו רגע מיותר.
אונידה רכן על 'ברק שמים' ולחש לו: "דהר במהירות!" הסוס לא אכזב ופרץ בדהרה מטורפת. אונידה כיוון אותו במעלה השביל, לכיוון הכפר. הסוס דהר במהירות ולאחר דקות ארוכות הגיע למרכז הכפר. אונידה קפץ מגבו וניגש במהירות לעבר שרידי מדורת האתמול שעדיין לחשו בה גחלים. הוא בחר גחל גדול, וחיבר אותו היטב למוט ואחר כך הניח אותו בזהירות באחד הכדים הריקים. הוא אחז היטב בכד ועלה עימו חזרה על גב הסוס. ולחש לו שוב: "דהר במהירות!". הסוס פתח בדהירה במורד השביל, "יותר מהר" התחנן אליו אונידה והסוס הגביר מהירות וטס במורד השביל, כאשר מן העמק נשמע קול רעש אדיר של אלפי הבהמות המתקרבות. גבו של הסוס היה רטוב מזיעה ואונידה החזיק בכל כוחו באוכף. ענני האבק סימאו את העיניים. אך אונידה דהר במהירות ובהחלטיות היישר לתוך מטעי שיחי הקמליה. כשהגיע אליהם עצר בחדות את סוסו המתנשף וירד ממנו בזריזות.
אונידה חש שהוא עומד לבצע מעשה גורלי. הוא נשא מבט אחרון לעבר מטעי ה'קמליה' שניטעו כרצועה ארוכה שנמשכה אלפי מטרים לאורכה של תעלת המים. ואז הוציא את המוט עם הגחל מן הכד ונעץ אותו בשיח ה'קמליה' הסמוך אליו. תוך שניות ספורות החלה להבת אש גדולה להתפשט בשיח, להבת האש התפשטה במהירות לעבר השיח השני וממנו הלאה. עלי ה'קמליה' הדליקים והרוח שנשבה סייעו לאש להתפשט במהירות. כך שתוך רגעים ספורים החלו להבות ענק לבעור ולהתפשט לכל אורך רצועת שיחי הקמליה. חומת אש נפרסה לכל אורך העמק וקול פצפוץ ענפים עז נשמע מהשיחים הנשרפים, בעוד הרוח הנושבת מסיטה את ענני העשן העצומים לעבר המון הבהמות הדוהר.
אונידה לא הצליח לראות את המתרחש, אך הוא שמע היטב כיצד דהרת אלפי הרגליים מקבלת תפנית חדה והופכת למנוסה המונית לכיוון ההפוך. קול הצאן והבקר התערב עם קול הסוסים וקריאות הרוכבים. ענני האבק כוסו בענני עשן. נראה היה שבמנוסה ההמונית איבדו האודג'ים לחלוטין את השליטה בבהמותיהם. הבהמות נפוצו לכל עבר מרוב בהלה ומאימת להבות האש והעשן.
אונידה התרחק עם סוסו, הוא הביט בעצב בשיחי ה'קמליה' החרוכים והבוערים. הוא ידע שייקח עוד זמן רב לשקם את השיחים השרופים. וייקחו חודשים ארוכים עד שבני שבט האטצ'קים ישובו לשתות במדורות הלילה את התה המסורתי. אבל מנגד הוא הביט גם בשדות החיטה שעמדו זקופים ונצצו לאור השמש וידע שהוא עשה את הבחירה הנכונה…
לפעמים ניצב האדם למול התלבטות קשה, עליו לבחור בין שני דברים שעל שניהם קשה לוותר. אולם מתוך החלטה אמיצה ומתוך מבט רחב שיודע מה העיקר בחיים ומה פחות חשוב עליו ליטול יוזמה ולבחור בדבר הנכון באמת, ועל אף הוויתור הכואב הוא יודע שכך נוהג לוחם אמיתי וגיבור.