מטעי הקקאו של סולימאן בחוף השנהב השתרעו על פני עשרות דונמים. סולימאן היה אמנם בחור צעיר שזה עתה חגג 18, וכבר הופקדו בידו כל המטעים הענקיים הללו. הסיבה המצערת לכך הייתה שאביו הקשיש, מוסא, נעקץ על ידי עקרב ארסי במיוחד והיה מרותק למיטתו ללא יכולת לפקח על עסקי הקקאו. ביום שבו מלאו לסולימאן 18 הוא קרא לו לחדרו ואמר בקול חלוש וכאוב: "סולימאן, אתה גבר עכשיו. עליך לתפוס את מקומי, להנהיג את הבית הזה ולפקח על שדות הקקאו. אני סומך עליך בעיניים עצומות, לא אפקפק בך ובשיקול דעתך, רק תזכור תמיד שמלהתייעץ לא מפסידים אף פעם. מזל טוב בני היקר!" סיים מוסא את דבריו.
סולימאן לקח את תפקידו החדש במלוא כובד הראש והרצינות, הוא גמע מרחקים ומדד את שדות הקקאו מטר אחרי מטר. הוא ראיין את העובדים והתייעץ איתם כיצד יש לשפר את גידול הקקאו ולייעל את תהליך העבודה. העסקים זרמו על מי מנוחות והיבול צמח בשפע, המטעים לבלבו וחמאת הקקאו שהופקה מן הפולים הייתה עשירה וסמיכה. סולימאן סיפר בגאווה לאביו שהוא לקח החלטה נכונה להפקיד בידו את המטעים ושהעסקים פורחים מאי פעם. מוסא חייך חיוך כאוב והניד בראשו לאות אישור, הזיהום שנגרם בעקבות העקיצה החליש אותו יותר ויותר. אבל הוא שמח שביתו ומשפחתו נמצאים בידיים טובות.
יום אחד, חם במיוחד, הגיעו האמריקאים. הם הגיעו בג'יפ שחור ומבריק שנדיר היה לראות בחוף השנהב בכלל ובאזור המטעים בפרט. עשרות ילדים יחפים וזבי חוטם התגודדו סביב הג'יפ בסקרנות ונהנו מדמותם המשתקפת ומתעוותת כנגד המתכת המבריקה. מן הרכב יצאו שלושה גברים אמריקאים שזעו באי נוחות והגירו כמויות של זיעה על חולצותיהם המעומלנות. הם חבשו כובעי קש מצחיקים וניסו לשווא לגרש את החום בעזרת נפנוף נמרץ בעלון מידע לתייר. "קחו אותנו אל הבעלים של המטעים האלו", הם ביקשו מהילדים באנגלית איטית מלווה בתנועות ידיים רחבות.
בסוף הילדים קלטו מה רוצים שלושת הזרים והם הובילו אותם אל ביתו של סולימאן. הם נקשו על הדלת וסולימאן פתח אותה ולרגע עמד מופתע מול הפרצופים הלא שגרתיים. "הלו, הלו!" הוא בירך אותם בחופזה: "היכנסו פנימה ושתו מיץ אננס טרי, לכבוד הוא לי לארח אתכם". לאחר שישבו ולגמו מיץ אננס מרענן, תוך כדי שמאוורר תעשייתי ענק מבדר את בלוריותיהם ומנסה להקל מעליהם את החום המעיק, פתח המבוגר שבהם ואמר לסולימאן: "נעים מאד להכיר אותך, שמי בילי הרש וזה אחי מרטין הרש. אנו מחזיקים בבעלותנו את חברת השוקולד הפופולרית והנמכרת בארצות הברית: הרשי'ז".
בילי לקח עוד שלוק גדול ורעשני ממיץ האננס והמשיך: "לאחרונה אנו נתקלים בקשיים מול היצרן הברזילאי ואנו מעוניינים לחפש ספק מרכזי אחר עבור מפעל השוקולד שלנו". סולימאן התרגש מאד אך לא הסגיר זאת על פניו, הוא שאל את בילי: "מה הן פרטי העסקה?" בילי הביט במרטין והלה הנהן בראשו ואמר: "ובכן, בשלב ראשון תיפטר מכל הלקוחות שלך, אם אתה עובד איתנו אתה מספק רק עבורנו. בתמורה, נשלם לך כפול לכל קילו. ודבר נוסף, תיאלץ להכפיל את כמות המטעים שלך, המפעל שלנו דורש כמות עצומה של פולים. נשמע לך פייר מספיק?"
סולימאן הרהר בדבר, ההצעה הבטיחה לו כמות אסטרונומית של כסף שהוא לא היה חולם עליה בחלומותיו הוורודים ביותר. מצד שני זה חתיכת צעד גדול והוא לא היה בטוח בעצמו. "חכו רגע", הוא ביקש מהאמריקאים, "אני כבר חוזר". סולימאן ניגש לחדרו של אביו החולה, כדי שייתן לו את הגב לחתום על העסקה. אביו שכב חולה וחלוש והקשיב לפרטי ההצעה, לא היה בכוחותיו לדבר אז הוא סימן בקושי רב לסולימאן להתקדם אליו ונופף באצבעו בתנועה שאינה מתפרשת לשני פנים. "לא?!" צעק סולימאן בהפתעה, "מדוע לא?". אך אביו לא היה מסוגל לדבר, הוא רק המשיך לנופף באצבעו בסבר פנים חמור.
סולימאן יצא מן החדר בזעף: 'שאלתי אותו כדי לתת לו כבוד, אבל אני הבוס עכשיו והעסקה הזאת נחתמת!' הוא חשב לעצמו בדרכו אל השולחן. "איפה העט?" הוא שאל את האמריקאי וחתם על החוזה. האמריקאים השיקו את כוסות האננס שלהם ויצאו לדרכם כשהם מותירים את סולימאן לטפל בהרחבת המטע. סולימאן נכנס לעבודה במהירות ותוך חודש שטחי המטע הכפילו את עצמם יחד עם כמות העובדים.
בילי הרש נחת בחוף השנהב כעבור חודש וטעם מהיבול החדש של אבקת הקקאו. "מה זה הטעם המר הזה?" פניו התעוותו בזעף, "מה זה צריך להיות?" הוא צעק על סולימאן. "אבל אולי זה רק מהשטח הזה", הצטדק סולימאן, "בוא ננסה ממקום אחר". אך למרבה אכזבתו וזעמו של בילי, האבקה הייתה לא טעימה בעליל ולא מתאימה עבור השוקולדים של הרשי'ז. "החוזה מבוטל!" שצף בילי תוך כדי שקרע את החוזה וזרק את הקרעים על סולימאן. סולימאן עמד וצפה בחלומותיו מפליגים ביחד עם הג'יפ השחור, כשהרגיש ביד גרומה על כתפו. אביו מוסא יצא מהבית ונעמד מאחורי בנו. "אני מרגיש יותר טוב בימים האחרונים, מה שניסיתי להגיד לך לפני חודש הוא משהו שאבי אמר לי לפני ואביו אמר לו קודם לכן, הקרקע כאן מתאימה בדיוק לגודל המטעים כפי שקיבלת אותם, מעבר לכך המתיקות נעלמת, כפי שאכן קרה…"
חז"ל מלמדים אותנו: "כל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל", כלומר, אפילו אם נראה לנו שהחכמים והזקנים טועים ואינם מבינים את המציאות, תמיד צריך לסמוך על בעלי הניסיון ובעלי החכמה.
