בעוד אריק משנן את התשובות שהכין מראש ואת הנאום שבו הוא יספר על עצמו ועד כמה הוא יכול להועיל לחברה, נכנס אל החדר אדם נוסף והתיישב בכיסא מולו. אריק סקר את דמותו של הזר, הוא היה מרושל יותר והרבה פחות ייצוגי. 'זה טוב', הוא אמר לעצמו. 'ברושם הראשוני כבר ניצחתי'. הזר הביט בו ושאל: "גם אתה מחכה לראיון?" אריק הנהן בעצלתיים. "שמי מונטי אליסון", סיפר לאריק מבלי שנתבקש. "הבנתי שהמנכ"ל מאוד קשוח, שיהיה לנו בהצלחה!" איחל בחביבות. אריק הנהן בתודה. דלת העץ הכבדה בסוף המסדרון נפתחה וממנה הציץ וויליאם ריצ'נר וקרא לאריק. מונטי סימן לו באגודל מונף איחול הצלחה והדלת נסגרה אחריהם.
גם אריק וגם מונטי הצליחו להרשים את וויליאם ריצ'נר והם לא עשו לו חיים קלים באשר להחלטה מי יזכה לקבל את התפקיד הנכסף. את השבוע שלאחר מכן בילה וויליאם בהתחבטות בלתי פוסקת, בסופו של דבר הוא רצה את טובת החברה, אבל הוא לא הצליח להחליט מי יותר ראוי. הוא החליט להעניק להם מבחן ועל פי תוצאות המבחן הוא יקבע את התשובה. כך באותו הערב נחת מייל אצל שני המתמודדים ובו נכתב: "שלום וברכה, על מנת להעריך את כישוריך ומידת ההתאמה שלך לחברה באופן סופי, אבקשך להביא לי בתוך שבוע דגם מוקטן של בניין החברה על פי ראות עיניך. על החתום, וויליאם ריצ'נר".
אריק החליט שבאתגר הזה הוא מנצח ויהי מה, הוא פנה לאדריכל הכי טוב ביותר בניו יורק שנקב בסכום אסטרונומי אך הבטיח להביא לו את הדגם היפה ביותר שאפשר לבנות. ביום המיועד התייצבו שוב אריק ומונטי מול לשכתו של וויליאם ובידיהם הדגמים. "תראה לי את הדגם שלך!" ביקש מונטי מאריק והלה הוריד את הכיסוי המעוטר מעל הדגם. למול עיניו של מונטי נגלה העתק חי ומפורט של הבניין, כולל עצים ותאורה אמיתית. אפילו שחזור של פנים הבניין הופיע שם, עם מחשבים מיניאטוריים ואנשים קטנים יושבים במשרדיהם ועובדים. מונטי עצר את נשימתו, היצירה הייתה יפה במיוחד. אריק חייך חיוך גדול למראה פרצופו של מונטי ואמר: "עכשיו תראה מה אתה הבאת".
מונטי קילף את הבד מעל החבילה שהביא וחשף דגם מוקטן ויפה של המשרד עשוי מגפרורים, קיסמים ודבק. "נחמד", הפטיר אריק והחל לתכנן בליבו את משרדו החדש. וויליאם יצא באותו רגע על המסדרון והעיף מבט בשני המודלים שנחו בידיהם. "אוקי, זה היה ממש קל. ברוך הבא לחברת 'סאליבן בראדרס'!" הוא אמר ולחץ בחמימות את ידו של מונטי. אריק איבד את לשונו לרגע ואז ניסה למחות. וויליאם סימן לו בתנועה חדה להיכנס למשרדו. בתוך המשרד, אחרי ששקע בכורסת העור שלו, הסביר וויליאם: "כבר כשהגעתם שניכם לראיון אהבתי יותר את מונטי, התחברתי יותר לסיפור שלו. הוא הזכיר לי את עצמי בגילו, כשטיפסתי בשיניים במעלה עולם העסקים".
"אתה", המשיך וויליאם: "מגיע ממשפחה עשירה, המסלול שלך היה קל. הקשרים שלך הובילו אותך לאוניברסיטה מפורסמת בלי בעיה, נהיית יו"ר איגוד הסטודנטים כי רצו להתחנף אליך. אבל בכל זאת לא רציתי רק על סמך תחושה בלבד לא לבחור בך, אז הגיתי מבחן קטן כדי לבדוק האם אני צודק. במבחן לא נתתי הדרכה באיזו דרך יש לבנות את המודל ולכן הלכת ישר לדרך הקלה והנוחה – השתמשת בכסף שלך כדי לנצח בלי לעבוד קשה, כפי שאתה רגיל. אבל מונטי הלך ובמשך שבוע שלם בנה בעבודת נמלים ובהרבה השקעה דגם מדהים פרי עבודת כפיו. מהניסיון שלי אדם כזה שנותן את כל כולו ועובד קשה כדי להשיג את מטרותיו, יביא הרבה יותר תועלת ורווח לחברה ממך".
חז"ל מלמדים אותנו: "יגעת ומצאת תאמין", כלומר: יש עניין בעצם היגיעה והטרחה על מנת להשיג את המטרה. גם בלימוד התורה, אסור להתייאש אף על פי שלעיתים זה קשה. כי הסיפוק שבהבנת הדברים הוא בהתאמה למידת הקושי שנדרשת מאתנו בדרך למטרה.
