סיפר רבי חיים מצאנז: בחור צעיר יצא לקושש זרדים ביער. הוא נכנס עמוק פנימה ואיבד את דרכו. במשך שעות ארוכות הוא צעד לבדו, מחפש את דרכו, אך ככל שהתקדם כך העמיק והסתבך. השעות הפכו לימים והוא היה מיואש.
לפתע ראה הבחור אדם נוסף הולך ביער. שמחה מלאה את ליבו והוא ניגש אליו וביקש את עזרתו: "איבדתי את דרכי, אולי תוכל לומר לי איך יוצאים מכאן".
אמר לו האיש: "לצערי, גם אני איבדתי את דרכי. אינני יודע מהי הדרך החוצה, אבל זאת אוכל לומר לך: הדרכים שבהן הלכתי כבר אינן מובילות ליעד. אל תלך בהן".
*
במהלך השנה כולם עסוקים מאוד, כל אחד והעניינים שלו. מרוץ החיים דורש את שלו ואנחנו נסחפים בזרם החיים ולפעמים הולכים לאיבוד בתוך מעשים ומחשבות שאינם נכונים לנו.
התוצאה היא שהנפש לא רגועה, לא טוב לנו בפנים, אנחנו מרגישים קצת אבודים. הדרך שאנחנו הולכים בה מתבלבלת לנו, והכיוון לא ברור.
ממש כמו ללכת לאיבוד בתוך היער: המון עצים, הרבה הסחות דעת, כל מיני חיות מפחידות, מחשבות שליליות, פחדים וחששות, מכשולים לרוב, דברים שגורמים לנו להיתקע בלי יכולת להתקדם באמת.
היער גדול מאוד ואנחנו מחפשים מוצא…
*
אבל דבר אחד אנחנו בוודאי כבר יכולים לדעת: הדרכים השליליות שבהן כבר הלכנו, לא מובילות לשום מקום טוב.
אין שום סיבה שנמשיך לצעוד באותן הדרכים.
*
בהפטרה של השבת הזאת – "שבת שובה" – אנו קוראים את דבריו של הנביא הושע: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ, כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ".
הנביא אומר לנו "כי כשלת". שים לב שנכשלת. תתבונן ותבין שהדרך שבה הלכת עד עכשיו הייתה כישלון, היא לא הובילה אותך אל המקום הטוב שאתה באמת רוצה ומסוגל להגיע אליו. אל המקום שכדאי לך באמת להיות בו.
הידיעה הזו, שמה שהיה עד כה היה לא נכון, שהדרך שהלכנו בה עד עכשיו לא הייתה טובה לנו, היא עצמה ידיעה עצומה וחשובה עד מאוד. כי ככה לפחות לא נחזור על טעויות העבר, לא נמשיך לדשדש בשטויות שעשינו, לא נמשיך לטמון את הראש בחול החם והרך, ולא נמשיך לשקוע באותן הביצות.
ההבנה הזו יש בה הכוח לעזור לנו לשוב. "שובה ישראל". לשוב הביתה, למקור הטוב שלנו, לנקודת המוצא של הטוב המדהים שאנחנו, אל האמת, אל היושר, אל השלום ואל האהבה.
הקדוש ברוך הוא, הבורא הטוב והמיטיב שלנו, מחכה לנו שנשוב להיות האנשים הטובים שאנחנו מסוגלים להיות.
*
אבל קודם כול, כפי שהיה רבי חיים מצאנז מסיים את סיפורו:
"יקיריי, רק זאת אוכל לומר לכם: בדרך שבה הלכנו עד כה, לא נוסיף עוד לתעות.
נחפש לנו דרך חדשה!"
הבית מחכה לנו באהבה.
