שום דבר לא הכין את יוני לנפילה הזאת. כאחד שמרבה לטייל לבד הוא ידע שעליו להיזהר מאד, שכן אם ייפגע – לא יהיה מי שיעזור לו או אפילו יזעיק סיוע, אך מעטים הם הדברים שאתה יכול לעשות כשסלע גדול מתגלגל אליך מפסגת ההר שמעליך. יוני הבחין בסכנה שתי שניות לפני שהסלע הגיע לנקודה שבה עמד, מה שכנראה היה מביא לנפילתו ולמותו. הוא זז הצידה במהירות ובכך ניצל, אבל איבד את שיווי המשקל, מעד והחליק אל מעבר לשביל. הוא החזיק בידו שיח קוצים דוקר שהיה על צלע ההר וניסה בכל מאודו להיאחז בדבר מה בעזרת ידו השנייה שאמנם הגיעה עד השביל אך לא מצאה דבר שניתן להיאחז בו.
הוא החל לצעוק תוך כדי הניסיונות, כשהוא מבין שחייו נמצאים בסכנה ממשית ועלולים להסתיים בעוד רגע בצורה נוראית. הוא לא ידע כמה זמן היה ככה, כשלפתע שמע קול צעדים נמרצים וכעבור רגע יד איתנה החזיקה בידו וקול בס יציב ועמוק אמר: "אל תעזוב לי את היד, אני מושך אותך למעלה, רק לא לעזוב את היד שלי!" כשישבו למעלה, על השביל, מתנשפים ומחויכים, פנה יוני אל האיש שחילץ אותו ואמר: "אתה הצלת אותי! אם אי פעם תצטרך ממני עזרה כלשהי, לא משנה מהי, אני מבטיח לך שאתה תקבל אותה! אני לא אשכח אותך לעולם! תודה רבה!".
"שמי יורם", אמר האיש הגדול, "ואני שמח שהגעתי בזמן הנכון" לאחר מכן החליפו השניים קצת סיפורי רקע, כל אחד על עצמו, כל אחד סיפר היכן הוא גר והתברר כי הוריו של יורם גרים במרחק שני רחובות מביתו של יוני. "איזה עולם קטן! ועכשיו נראה לי שאמשיך בדרכי…" חתם יורם את השיחה, "יש לי עוד דרך ארוכה להספיק היום!"
עברו כמעט שנתיים כאשר לילה אחד, בשעה מאוחרת מאד, נשמעה דפיקה חזקה על דלת ביתו של יוני. יוני הציץ דרך העינית והופתע לראות את יורם, האיש שהציל את חייו ושלא ניתן לטעות בזהותו עם כתפיו הרחבות ושריריו הבולטים. הוא מיהר לפתוח את הדלת.
"זוכר שהבטחת לעזור לי?", אמר יורם ללא הקדמות כשקולו המתנשף מסגיר את הלחץ בו הוא נתון ואת המהירות שבה הוא רץ לעבר הדלת ממכוניתו שנשארה מונעת מול שביל הכניסה לבית. "כן!", אמר יוני, "ברור. מה שרק תרצה!".
"אז אני מביא לכאן עכשיו שני שקים מלאים בשטרות כסף. תחביא אותם בעבורי ואל תספר על כך לאף אחד. עוד כמה חודשים אהיה איתך בקשר ואבוא לקחת אותם!". הקמטים על מצחו של יוני הראו את מורת רוחו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. 'אתה רוצה שאחביא עבורך כסף?! אתה מבין שהסיטואציה הזאת לא נראית לי חוקית? אני יכול לשאול מאיפה הכסף והאם הוא באמת שלך?".
"אתה הבטחת לעזור לי בכל דבר שרק ארצה, זוכר? אתה הבטחת! עכשיו תקיים. בלי שאלות!". יורם הסתובב מבלי לתת ליוני הזדמנות להגיב ורץ לרכב הדלוק. הוא חזר פעמיים, השקים היו גדולים וכבדים אפילו עבורו, והכניס את השקים למבואת הכניסה. "אתה… רגע… באמת אתה…? אני המום!", יוני גמגם ולא היה בטוח מהו הדבר הנכון שהוא צריך לעשות. "נשבעת – עכשיו תקיים. זזתי מכאן!" הפטיר יורם ויוני נשאר המום ליד שני השקים הכבדים.
למחרת בבוקר דווח בכלי התקשורת על רכב 'ברינקס' מלא בכסף שנשדד על ידי שלושה גברים חסונים אשר השתלטו על המאבטחים וברחו כשבידם שני שקים מלאים בשטרות. יוני התלבט קשות מה עליו לעשות. "אתה חייב לדווח על זה למשטרה!", אמרה לו אשתו, "אתה אזרח שומר חוק והוא עבריין!"
"אני לא יודע" הוא ענה, "הוא הרי הציל את חיי ואני הבטחתי שאעזור לו, אני לא יכול להפר הבטחה מפורשת שנתתי!".
אחר הצהריים מצא יוני מכתב שנדחף מתחת לדלת. "בטח שמעת על שוד הברינקס. סמוך עלי, אינני עבריין. אני שוטר סמוי שהתברג עמוק בארגון פשע גדול. החבאתי את הכסף על מנת שמפקד הארגון יכעס עלינו וידרוש את הכסף בטענה שהוא זה שארגן הכול ושלח אותנו. ברגע שתהיה בידי ההקלטה של דבריו בהם יודה באשמה – אחזור אליך, אחשוף את עצמי ונוכל לעצור את ראש הארגון". יוני היה המום והתרשם עמוקות מהדברים.
שבועיים מאוחר יותר, באישון לילה, הגיעו שלוש ניידות אל הבית. השוטרים עצרו את יוני, הציגו בפניו צו חיפוש ופתחו בסריקות קפדניות. תוך זמן קצר נמצאו שקי הכסף. "אתם לא מבינים", אמר להם יוני, "מי שהביא לפה את הכסף הוא שוטר סמוי!".
"מי, יורם?! לא, הוא לא שוטר. הוא פושע שביצע מספר גנבות אלימות ואף ניסה שלשום להתנקש בחייהם של שני שותפיו לפשע, כנראה כדי להגדיל את רווחיו. גם הוא כרגע עצור ושניכם הולכים לשבת הרבה זמן בכלא" השיבו לו השוטרים בלגלוג כשהם מניחים אזיקים על ידיו של יוני ההמום.
"אבל אני הבטחתי לו שאני אעזור לו!" צעק יוני בשעה שהשוטרים גררו אותו אל הניידת, הקצין הביט לעברו וגיחך: "גם אני הבטחתי למפקד המחוז, שאעצור את השודדים והשותפים שלהם. בזכות הטיפשות שלך לעמוד בהבטחה המפוקפקת שנתת, אני יכול לעמוד בהבטחה שלי…"
האם עלינו לכבד כל מילה שיוצאת מפינו ולעמוד מאחוריה? בוודאי שכן. כפי שלימדו אותנו חז"ל 'מוצא שפתיך תשמור' אבל לפעמים, צריך לשקר, או להפר הבטחות כדי לעשות את הדבר הנכון בזמן הנכון. אם הדבר נוגד את ערכי התורה, המוסר האנושי או החוק, עלינו לציית לחוקים שהם מעלינו ולעשות את הדבר הנכון, גם כשהוא נוגד את המצפון האישי שלנו או הבטחה שניתנה לאחרים.
