בית הספר 'לאורן' בטורנטו שבקנדה היה אחד מבתי הספר הטובים והמוצלחים במדינה. רק ההורים העשירים ביותר היו יכולים לשלוח את בניהם לבית הספר הנחשב, ששכר הלימוד בו היה הגבוה ביותר במדינה, המורים היו מקצוענים מהשכבה הראשונה, והתוצאות היו בהתאם: הילדים בסיום הלימודים היו מתקבלים ללא מאמץ לאוניברסיטאות הטובות בעולם.
התלמידים בבית הספר היו נדרשים לבוא לבית הספר בלבוש אחיד ומסודר – וֶסְט אפור וכובע מצחייה.
באחד הימים נגנב מאחד התיקים של ילד מכיתה ג' 2 מכונית צעצוע שהביא מהבית. המורה ניסה לתשאל ולבדוק אולי אחד הילדים לקח אותה בטעות, אך לא הצליח לאתר את המכונית שנגנבה. בהתחלה סבר המורה שאולי הילד איבד את המכונית, אבל כשהדבר התחיל לחזור על עצמו בקביעות וחפצים נעלמו מדי שבוע, החליטו המורה והמנהל לחקור את הנושא ביסודיות.
המורה התחיל לתשאל את התלמידים בכיתה, אך ללא הועיל. אף אחד לא הודה בגנבות, וגם אף תלמיד לא הצליח לאתר את הגנב, אף על פי שהגנבות התרחשו בשעות הלימודים. לא היה ספק שאחד התלמידים הוא זה שגונב במיומנות את חפצי חבריו. המורה ניסה לשוחח עם הילדים בנועם ולהסביר להם עד כמה חמור לקחת דברים ללא רשות, אבל שום דבר לא עזר להפסיק את מכת הגנבות. אפילו הנוכחות של התלמידים בכיתה במהלך ההפסקות לא מנעה מהגנב המתוחכם לקחת דברים ולהעלים אותם באופן מפתיע.
כששיחות טלפון נזעמות התחילו להגיע מההורים על התופעה המרגיזה, הבין המנהל שאם הם לא יצליחו לעצור את הגנבות לתמיד, שמו הטוב של בית הספר ירד לטמיון. הוא ניסה שוב ושוב לבצע תחקור מקיף של כלל הילדים בכיתה, ערך בדיקות לתיקים באופן קבוע ולא הצליח לשים את ידו על הגנב, זאת פשוט הייתה תעלומה.
מחוסר ברירה התקשר המנהל לחוקר פרטי וסיפר לו על תופעת הגנבות שפוקדת את בית הספר. החוקר השתומם. הוא חקר כבר מקרים רבים ופתר תעלומות רבות, אבל לחקור גנבה בבית ספר? כשהמנהל הסביר לו שזה לא פשוט כמו שזה נראה ושהם ניסו את כל האפשרויות הקיימות והבטיח לשלם לו שכר הגון, הוא הסכים לבוא. "אין בעיה. מחר אני מגיע לבית הספר, רק משום שהצלחתם לסקרן אותי!" סיים החוקר את השיחה.
למחרת הופיע החוקר בשערי בית הספר. הוא ניגש בצעדים בטוחים לחדר המנהל, לחץ את ידו בקרירות ואמר במבט נחוש: "איפה הכיתה שבה נגנבים החפצים?" המנהל הנהן בראשו ואמר: "בוא, אראה לך" וליווה אותו לכיתה ג' 2. החוקר והמנהל נכנסו ביחד לכיתה. המנהל סימן למורה לעצור את השיעור, וכל התלמידים נעמדו דום. החוקר הביט בריכוז בעיניים של הילדים ושקט השתרר בכיתה למשך כמה דקות ברציפות. רק לאחר מכן החוקר פתח את פיו ואמר: "אני מבקש מכל התלמידים למסור לי עכשיו את הכובעים שיש להם על ראשם!" המנהל והמורה לא הבינו את פשר הבקשה המוזרה, אבל סימנו לתלמידים לעשות כבקשת החוקר. כל התלמידים עברו ומסרו בשתיקה את הכובע שעל ראשם. אחרי שכולם מסרו את הכובעים הודיע החוקר שבסוף היום הוא יחזור ביחד עם הכובעים ושאפשר להמשיך את השיעור. אף אחד לא הבין את פשר המאורע המוזר, אבל כולם עשו כדבריו. בסוף היום נכנס החוקר שוב לכיתה ומסר את הכובעים לתלמידים בלי הסברים מיותרים.
הוא יצא מהכיתה וניגש לחדר המנהל. "בפעם הבאה שמתרחשת גנבה בכיתה, תזמין אותי מייד בבקשה!" המנהל הנהן בראשו בהסכמה, והחוקר עזב את בית הספר. אבל הגנבה הבאה התרחשה יומיים לאחר מכן – – – כאשר לאחד התלמידים נגנב שעון יוקרתי, צלצל המנהל לחוקר הפרטי והזמין אותו לבית הספר.
החוקר הגיע מייד לבית הספר, נכנס ביחד עם המנהל לכיתה, נעמד מול הילדים ואמר בקול סמכותי: "ילדים יקרים, לפני כמה ימים הייתי כאן ולקחתי לכם את הכובע שעל הראש. מה שאתם לא יודעים זה שחיברתי לכובעים שלכם מכשיר חדשני ומיוחד. הוא נמצא בתוך הבד של הכובע, ועכשיו אבקש מכל התלמידים להוריד את הראש לכיוון השולחן, ואני הולך להפעיל את המכשיר הזה. וזה מה שיקרה ברגע שאפעיל את המכשיר – התלמיד שלקח את השעון ללא רשות, הכובע שלו פשוט יתחיל לרחף כלפי מעלה בחלל הכיתה!"
התלמידים עוד לא הספיקו לעכל את הדברים, כאשר המנהל ציווה עליהם להוריד את הראש על השולחן ולעצום את העיניים. התלמידים הורידו את הראשים ועצמו את העיניים, והחוקר קרא בקול: "אני סופר עד שלוש ולוחץ על הכפתור שמפעיל את המכשיר". הוא הוציא מכיסו מכשיר מוזר שהשמיע צפצוף מונוטוני ואז אמר בקול: "הנה, אני רואה שהכובע מתחיל לרחף, הוא ממש מתחיל להתרומם!" כל התלמידים המשיכו לעצום את העיניים, ורק מייקל שישב בשורה האחרונה של הכיתה, הרים את שתי ידיו ותפס את הכובע שעל ראשו בחוזקה. "זה התלמיד שלקח את החפצים ללא רשות, מי שהרים את הידיים כדי להחזיק את הכובע!" לחש החוקר למנהל כדי שידע לטפל בו מאוחר יותר בצורה הנכונה.
אדם שמסתיר, אדם שמשקר, הוא אדם שחי בפחד תמידי מפני האמת. הוא לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן עם השקרים וההסתרות, מפני ש"שקר אין לו רגליים" וסופו להתגלות. והחפץ בחיים טובים ובשקט פנימי ידבק באמת וייצמד תמיד אך ורק לאמת.
