בשעת לילה מאוחרת צלצל הטלפון הישן במעבדה לארכאולוגיה של פרופסור סיימון פורד. אחרי כמה צלצולים ארוכים התעורר סיימון בבהלה וענה: "כאן סיימון, קרה משהו?"
"פרופסור, אני מתנצל על השעה…" השיב לו אנטוני שהמתין בקוצר רוח מעברו השני של הקו "חשבתי שכדאי ליידע מהר ככל האפשר על מה שמצאנו".
אנטוני ניהל את אחד מצוותי החפירה עבור המעבדה של פרופסור סיימון. לפני כחצי שנה החל הצוות של אנטוני את עבודתו באחת מהערים העתיקות שהתגלו בדרום עיראק. מאז שיצא אנטוני למשימה קיבל הפרופסור כמה דיווחים נרגשים על מטבעות וכלי מתכת שנמצאו במהלך החפירות – לא תגלית שהרשימה במיוחד פרופסור זקן כמו סיימון אחרי שנים רבות כל כך במקצוע.
"פרופסור? אתה שם?" שאל אנטוני אחרי שתיקה ארוכה. "כן!" השיב סיימון שלא מצא את המילים. "אתה יכול לחזור על זה שוב? מה בדיוק מצאתם?" אנטוני השיב: "כמו שאמרתי, מצאנו מערה עם כתובת על אחד הקירות הפנימיים… אני חושב שזה כתב יתדות קדום אף שקשה לקבוע בוודאות".
"אתה בטוח?" וידא הפרופסור לפני שהתחיל להתרגש. "אין עוד שום תיעוד על שימוש בכתב מהתקופה הזאת. זה עשוי להיות הממצא החשוב ביותר במחקר שלנו!"
"אני החלטתי שבמקום להביא את המכשירים במעבדה עד לעיראק, נביא את הכתובת אל המעבדה שלנו", הסביר סיימון לצוות המעבדה שלו בבוקר המחרת. "ביקשתי מאנטוני שיבדוק אם אפשר לחלץ את הכתוב
בוע עלה סטנפורד, אחד החוקרים מצוות המעבדה, על מטוס לעיראק. אף שסטנפורד ואנטוני עבדו במשך שנים אצל פרופסור סיימון, הם לא הכירו זה את זה. סטנפורד שהה בעיקר במעבדה, ואילו אנטוני בילה את רוב זמנו בשטח, בין אתרי חפירות מסביב לעולם. לכן, לפני שיצא סטנפורד לדרכו, תיאמו ביניהם השניים קוד מוסכם כדי להבטיח שהכתובת מגיעה לידיים הנכונות.
ת מקיר המערה כדי שנוכל להעביר אותה אל המעבדה שלנו. בדרך הזאת נמשוך הכי פחות תשומת לב ונוכל להבטיח את השמירה על הממצא החשוב", סיכם סיימון.
כבר באותו שרגע אחרי שהתיישב סטנפורד במטוס, הגיע חוסיין, חבר בארגון הפשיעה אל־כוט'אב, והתיישב מאחוריו. מוקדם יותר השבוע קיבל חוסיין הנחיות ברורות – לאסוף מידע רב ככל האפשר על החוקר הצעיר. "לכל השאר כבר ידאגו האנשים שלנו", אמר לו עיסאם, שהיה אחראי על מבצעי גניבת העתיקות.
כשירד סטנפורד מהמטוס בשדה התעופה של עיראק, הוא פנה לתפוס מונית. כעבור רגע עצרה לידו מונית חדשה ובה נהג חביב. סטנפורד מיהר להיכנס אליה, שמח שלא נאלץ לחכות הרבה. כעבור כמה דקות התחיל סטנפורד להבין שמשהו לא בסדר, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. האנשים של אל־כוט'אב שמו את ידיהם על החוקר הצעיר.
"אחרי שהחלק הראשון הסתיים בהצלחה, מתחיל התפקיד שלך, חוסיין", פנה עיסאם אל חוסיין, "אתה תיגש אל החוקר השני שמחכה במערה, ותקבל ממנו את הכתובת העתיקה. אתה צריך לגרום לו להאמין שאתה בעצם הבחור הנחמד שתפסנו הבוקר. הענתיקה הזו שווה מיליונים, תעשה עבודה טובה ולא תתחרט, אני מבטיח".
"נו למה הוא מאחר? מה קורה?" חשב לעצמו אנטוני והביט לכל עבר. חוסיין נכנס אל תחנת הדלק שבה קבעו סטנפורד ואנטוני להיפגש, "אנטוני?" פנה חוסיין אל אנטוני בטבעיות. "שלום אנטוני. זה סטנפורד, אני מתנצל על העיכוב". אנטוני בחן לרגע את חוסיין עד שהשיב: "שלום סטנפורד, חיכיתי לך…" חייך לעברו. "לפני שאנחנו מסיימים פה את העסק, אני צריך לשמוע ממך כמה דברים, נכון?" חוסיין הבין מייד שאנטוני מתכוון לסימן הזיהוי שקבעו ביניהם אנטוני וסטנפורד. בזכות שעות ארוכות של מעקב והאזנות ידע חוסיין בדיוק מה עליו לענות. "השיר החדש של סיימון נשמע נהדר לאנשים החירשים שמעבר לנהר", אמר חוסיין ועצר את נשימתו, עד שאנטוני חייך לעברו ואמר: "שלום סטנפורד, בוא תיכנס לרכב ואני אביא לך את החבילה. אני מקווה שלא תתעכב בפקקים בדרך חזור".
"אל תדאג, עם האופנוע שלי לא מרגישים בכלל את הדרך וגם אין פקקים", השיב חוסיין ונכנס לרכב. אנטוני העביר לחוסיין שקית כבדה עטופה היטב ונפרד ממנו לשלום.
אחרי שחוסיין התרחק, התקשר אנטוני למשטרה שדלקה אחרי האופנוע של חוסיין והצליחה להגיע אל דירת המסתור של הכנופיה. סטנפורד שוחרר וחברי הכנופיה נעצרו.
"איך ידעת אנטוני?! מזל שהיה לנו סימן, נכון? זה ממש הציל את הכתובת העתיקה!" אמר סטנפורד. "האמת?" ענה אנטוני, "שהמתחזה הזה הכיר את הקוד, הוא דקלם במדויק את הסימן שלנו". "מה?!" קרא סטנפורד ההמום, "אז באמת איך ידעת?" אנטוני השיב: "כשהוא סיפר שהוא לוקח את הכתובת באופנוע, נדלקה לי נורה אדומה. חוקר שעובד במעבדה ומכיר את הרגישות של ממצאים עתיקים, לא היה מעלה בדעתו להוביל את הכתובת בחום הזה על אופנוע. הבנתי מייד מה קורה והזעקתי את המשטרה".
אחד השוטרים קטע את השיחה בין זוג החוקרים. "אני חושב שזה שלכם", הוא אמר והגיש להם את השקית הכבדה שהייתה באופנוע של חוסיין. "אהה, זה…" חייך אנטוני. "אתה יכול לשמור את זה. הבאתי לו סתם גרוטאות שהיו אצלי ברכב, הכתובת נמצאת עכשיו במקום שמור ומוגן".
הפרשה מרחיבה בדברים על הדרך לזהות מיהו "נביא אמת", ומיהו נביא שקר. הדבר חשוב מאוד מפני שהאמת חייבת להיות מדויקת ואותנטית, אחרת אין לה משמעות. ולכן מחדדת לנו התורה סימנים שיאפשרו לנו להבחין מי דובר אמת ומי לא. וההנחייה היא גם לחיי היום יום שלנו לשמור על עצמנו היטב שלא נפקיר חלילה את לבנו ומחשבותינו לדברים שמרחיקים אותנו מהאמת הנצחית.
