המשרה המושלמת

כבר מהילדות לא שפר עליו מזלו של אלן. בגיל צעיר מאוד הוא התייתם מאביו, ואימו החולנית גידלה אותו לבדה, ובמקום ללכת לבית הספר הוא מצא את עצמו מתרוצץ ממקום למקום ומחליף עבודות מזדמנות.
באחד הימים הוא נתקל במודעה שהיתה נראית לו מעניינת. הוא עצר עובר אורח ברחוב וביקש ממנו להסביר לו את פשר המודעה, והלה הסביר בקצרה שמדובר במשרה בכירה בחברה גדולה. אלן החליט לנסות את מזלו… הרי מה כבר יש לו להפסיד?
הוא הגיע לפתחו של הבניין, הביט מלמטה על גובהו התמיר ונכנס פנימה בהתלהבות, מביט סביבו בעיניים שמנסות לבלוע את הכול. "שלום", אמר לפקידת הקבלה. "הבנתי שאתם מחפשים עובדים, ואני מעוניין להציע את עצמי". "שלחת קורות חיים?" שאלה הפקידה. "מתנצל", ענה אלן, "אני לא יודע לכתוב".
הפקידה הביטה בו בפליאה. "אתה לא יודע לכתוב? כתיבה היא דבר בסיסי. אין באפשרותי לעזור לך. אולי תחפש משרה במקום אחר?" אלן הסתובב לצאת מהבניין באכזבה. הוא הבין היטב שהפקידה אפילו לא נתנה לו לנסות.
לפתע ניגש אליו בחור צעיר, גבוה ומרשים, לבוש בקפידה, וחיוך רחב על שפתיו. "נעים מאוד", הוא עצר אותו והושיט לו יד, "אני סטיב, סטיב קופר, האזנתי לשיחתך עם המזכירה, הבנתי שאתה לא יודע לכתוב?"
"נכון", אמר לו אלן בעצב, "לא למדתי בבית ספר, אז אני לא יודע קרוא וכתוב". סטיב חייך לעברו ואמר: "יש לי הצעה עבורך! יש קורס שמיועד בדיוק לאנשים כמוך שאינם יודעים לכתוב. אם תלמד בו, בתוך ארבעה חודשים אתה יודע לכתוב ולקרוא כמו כולם, כל זה בעלות של 300 דולר בלבד!"
"באמת? אשמח להירשם!" הגיב אלן בהתלהבות ובלי לבזבז זמן נרשם לקורס המדובר. עברו ארבעה חודשים, הקורס הסתיים ואלן ישב לכתוב קורות חיים. בהתרגשות ושמחה, כשהמסמך בידיו, הוא ניגש שוב לבניין הגבוה, תוך כדי שהוא מדמיין כיצד יפתיע את המזכירה כשיגיש לה את המסמך ויאמר לה בביטחון שהוא יודע לכתוב ולקרוא.
ברגע שהוא נכנס פנימה, עוד לפני שניגש למזכירה, הוא קלט את סטיב יושב בלובי הבניין באחד השולחנות. הוא ניגש אליו בהתלהבות ואמר: "סיימתי את הקורס! בזכותך אני יודע לכתוב!"
"ואו…" התפעל סטיב, "אתה באמת בחור מוכשר. ולאן אתה הולך עכשיו?" ואלן השיב: "אני ניגש לראיון עבודה, באתי להגיש את קורות החיים שלי למזכירה".
"נהדר", החמיא סטיב, "אבל תנאי השכר שלך יהיו דלים מאוד… הייתי ממליץ לך קודם לכן ללמוד תחום נוסף, זה בהחלט יכול לשדרג לך את התנאים".
"רישיון נהיגה יש לך?" שאל סטיב, "לא", השיב אלן. "אז אני ממליץ לך ללמוד נהיגה. יש קורס שעולה 1,000 דולר. ובתוך שלושה חודשים יהיה לך רישיון נהיגה". אלן הנהן בראשו בהסכמה ורק נזכר בחסכונותיו המועטים שהולכים ומצטמצמים.
הוא לא התמהמה והחל ללמוד נהיגה. ושוב, לאחר שלושה חודשים נפגשו שוב השניים באותו מקום בדיוק, ואלן הציג בגאווה את תעודתו החדשה: "סיימתי את לימודי הנהיגה וקיבלתי רישיון, עכשיו אוכל להציע את עצמי למשרה שאני רוצה!"
"כל הכבוד!" אמר לו סטיב ונתן לו טפיחה על השכם, "אבל אולי תשדרג את רישיון הנהיגה שלך, מרישיון רגיל לרישיון לנהיגה במשאית? נהג משאית מרוויח משכורת הרבה יותר מכובדת". אלן הביט בו בעיניים פקוחות לרווחה, וסטיב הוסיף: "אם תשדרג את רישיון הנהיגה שלך למשאית, הקורס יעלה לך רק 1,500 דולר!"
"רעיון מבריק", הנהן אלן בראשו בהתלהבות וחשב לעצמו: "אומנם אצטרך לקחת הלוואה מהבנק, אבל לפחות אלמד משהו שישדרג לי את העבודה שאני רוצה!" עברו עוד חודשיים ואלן חוזר לבניין שמח ומאושר. זהו. הוא יודע לכתוב! יש לו רישיון נהיגה על רכב פרטי, יש לו רישיון נהיגה על משאית! עכשיו הוא מוכן למשרה המושלמת.
"רגע, רגע, רגע…" אומר לו סטיב, "אתה לא רוצה להשתדרג עוד ולהוציא גם רישיון להיות מנופאי?" ועוד לפני שאלן מספיק להוציא מילה מהפה, הוא ממשיך: "זה רק חודשיים וזה עולה רק 3,000 דולר. אבל אחרי זה אתה מסודר לגמרי!"
"כבר למדתי כל כך הרבה, אז למה שלא אלמד עוד? למה לא להתקדם? הרי זה בטוח בסוף ישתלם לי!" חושב אלן לעצמו וכבר מתכנן כיצד הוא לוקח הלוואה נוספת מהבנק. כשחלפו שלושה חודשים נוספים והוא חזר לבניין, הפעם הוא כבר היה מוכן להצעה הנוספת שסטיב העלה בפניו. "כדאי לך, עכשיו אתה מנופאי! אם תלמד סנפלינג – זה יעלה לך את המשכורת בכמה רמות!"
אלן מניח את היד על כתפו של סטיב, עוצר אותו משטף דיבורו ושואל: "אמור לי בבקשה ידידי. אני כבר שנה לומד ולומד ומוציא אלפי דולרים על כל מיני קורסים, ועוד לא הרווחתי אפילו דולר אחד, תגיד לי בבקשה. במה אתה עובד? מה אתה למדת? אתה כבר סיימת ללמוד?"
"אהה… אני?" ענה לו סטיב, "אני עובד במכירה של קורסים…"

בדיוק כך היא דרכו של היצר הרע. הוא מפתה את האדם ללכת ולרדוף אחרי יעד נחשק, בהבטחה שכשישיג אותו יצליח להגיע אל האושר המובטח, אבל כשהאדם מגיע אל היעד, מיד מציג לו היצר הרע יעד נוסף, מפתה יותר עם דמיון כי בסופו של דבר היעד הזה יביא אותו לאושר.
אם נהיה חכמים נוכל לזהות זאת מבעוד מועד, ולפני כל צעד שאנחנו עושים נשאל את עצמנו האם הדבר הזה אכן מקדם אותנו לעבר מטרת חיינו האמיתית, או שזו עוד הסחת דעת מבית היוצר של היצר המפתה…