אין כמעט אחד שלא שמע על מקהלת הצבא האדום. אחרי אין ספור הופעות בכל העולם נראה ששמה ופרסומה הפך אותה ללא ספק למקהלה המפורסמת ביותר בעולם, ומאחר שאין מקהלה מצוינת ללא מנצח מעולה, ניתן לזקוף את הזכות הזאת לסאשה בוגרובסקי המנצח האגדי של התזמורת שדמותו הילכה אימים על כלל חברי המקהלה, והיה האיש שגרם לה בשיטותיו הסובייטיות להיות הטובה ביותר מכולם.
יום אחד, החליטו שני נגנים מהתזמורת, ואדים וסרגיי לנצל את היום החופשי שלהם שנפל ביום שבת והחליטו לנקות את הראש ולעשות סיבוב בעיירה היהודית. הם התחילו להסתובב ופתאום שמעו צלילים וניגונים נהדרים שלא ידעו מאין הם באו, כשהמשיכו לעבר מקור הקולות רגליהם הוליכו אותם לעבר מבנה שהתברר להם כבית הכנסת של היהודים.
עמדו ואדים וסרגיי ליד החלון והקשיבו לניגונים היהודיים עד שבסוף הניגונים היו שניהם עם דמעות והחליטו להביא לכאן את המנצח שלהם סאשה, שהיה אדם קשה כאבן עם לב קר במיוחד.
"אולי המוזיקה הזו תצליח לרכך לו את הלב" אמר ואדים, בהתחלה ביטל סרגיי את ההצעה ואמר: "למה אתה חושב שסאשה יסכים בכלל להגיע לכאן? מבחינתו זה סתם בזבוז זמן. אתה מכיר אותו ויודע שמדובר בבן אדם עם לב של אבן. אין סיכוי, הוא רק יכעס!"
אבל ואדים ענה לסרגיי: "אל תדאג, מי כמו סאשה יודע להעריך ניגון טוב. אני דווקא בניגוד אליך מאמין בו בתור בן אדם!".
כשחזרו סרגיי וואדים לקונסרבטוריום ניגש אליו ואדים ואמר לו: "אדוני המנצח, שמענו עכשיו מוזיקה מטורפת לגמרי בבית הכנסת של היהודים. אתה חייב לבוא איתנו ולשמוע אותה!"
סאשה שהופתע מהפנייה המוזרה אמר להם: "למה אתם חושבים שאני אגיע עכשיו לבית הכנסת של היהודים בשביל לשמוע את המוזיקה הזו? אני נראה לכם משועמם?!". אבל שום דבר לא הכין את סאשה לתגובה הבאה של ואדים וסרגיי שאמרו לו: "תשמע, אנחנו יודעים כמה שהזמן שלך יקר. בוא נסכם שאם לא תאהב את המוזיקה הזאת, תסלק אותנו מהמקהלה!".
פה כבר חיכתה לסאשה הפתעה. הוא ידע שמבחינת כל הנגנים של המקהלה שלו החברות במקהלת הצבא האדום היא הדבר הכי חשוב להם בעולם. אז אם הם יוצאים בהצהרה שכזאת כנראה שהם ממש בטוחים בעצמם.
"טוב" ענה סאשה, "אלך לכמה דקות, אבל כדאי לכם שלא אתאכזב, כי אם אני רואה שזה היה בזבוז זמן בשבילי, לא רק שאעיף אתכם מהתזמורת אלא גם אדאג שתסיימו בסיביר!".
ביום החופשי הבא שלהם, לקחו אותו סרגיי וואדים לחלונות בית הכנסת, לעמוד ליד החלון שהם עמדו לצדו לפני שבוע. דקות אחדות חלפו מהתחלת הניגונים, הם הסתכלו לעבר סאשה ונדהמו לראות אותו מזיל דמעות. סאשה הרגיש לא בנוח אבל הדמעות פשוט ניגרו מעיניו. בסוף הניגונים הבחין בסאשה הרב של בית הכנסת, וביקש ממשמשו לקרוא אליו את סאשה ושני הנגנים שעמדו לידו, ואדים וסרגיי וביקש לדבר איתם ביחידות. סאשה סימן לואדים וסרגיי לצאת החוצה ונשאר לבד עם הרב, ששאל אותו: "מאיפה אתה?"
סאשה הסתכל סביבו כמה פעמים ושאל את הרב: "אפשר לסמוך עליך?" הרבי כמובן הנהן לחיוב ואז אמר לו סאשה: "לפני חמישים וחמש שנה נולדתי להוריי היהודיים. כבר מגיל צעיר ניחנתי בכישרון יוצא דופן למוזיקה ובשמיעה אבסולוטית. אלא שהורי ידעו שאין לי סיכוי בתור יהודי להגיע לשום מקום, בטח לא למקום רציני שמכבד את עצמו. בעצת שכנם הגוי הם החליטו להטביל אותי לנצרות. מאותו רגע התכחשתי לכל מה שקשור ליהדות. הניגונים האלו שלכם הזכירו לי בבת אחת את בית ילדותי והמיסו אותי כמו שאש ממיסה שעווה…"
הרבי שמע את סאשה ואמר: "כמו שאתה רואה הניצוץ היהודי שבך לא כבה ורק היה צריך גפרור שידליק אותו, תשתדל מעכשיו להניח תפילין בסתר ולאכול כשר…"
סאשה הבטיח לרבי שכך יעשה והחל מיום ראשון למחרת להניח תפילין בסתר ולאכול כשר. למרות שעשה את כל ההשתדלויות בסופו של דבר הוא נתפס ונערך לו משפט בנוכחות אחד מהגנרלים הגדולים של ברית המועצות. סאשה אמר לגנרל: "תשמע, אין לי בעיה שתעשה לי מה שאתה רוצה, אבל אני מבקש שפעם אחת תבוא איתי ותשמע את הניגונים של היהודים בעצמך".
הגנרל שהעריך מאוד את סאשה כמנצח מקהלת הצבא האדום ידע שאם סאשה ממליץ בחום כנראה שיש לו סיבה והוא הסכים ללכת ולשמוע את הניגונים של הרבי. הוא לא היה צריך יותר מחמש דקות בשביל להיות מוקסם מהניגונים האלו. כשהקשיבו סאשה והגנרל לניגונים מבעד לחלון הבחין בהם גם הפעם השמש של הרבי ואמר לרבי שסאשה נמצא כאן. הרבי קרא לו והושיב אותם לידו. ובסוף התפילה הוא שאל את הגנרל: "נו, הניגונים שלנו מצאו חן בעיניך?" אמר לו הגנרל: "הם פשוט מדהימים! האם תסכים לבוא וללמד את חברי להקת הצבא האדום כמה ניגונים?"
"בוודאי!" ענה לו הרבי: "בעוד חודש אני מחתן את הבת שלי, ואנחנו מלחינים ניגונים חדשים ומיוחדים לכבוד החתונה. אתה, סאשה וחברי המקהלה של הצבא האדום מוזמנים להגיע ולנגן את הניגונים הללו בחתונה שלנו…"
השמועות מספרות שעד היום ישנם קשישים בעיירה הרוסית שזוכרים את החתונה המופלאה ההיא שבה הניגונים של הרבי נוגנו בידי להקת הצבא האדום. מעל ארבעים שנה עברו מאז והקולות עדיין בלתי נשכחים.
בסיפור שלנו, למרות כל השנים שעברו על סאשה, הוא רק היה צריך לשמוע את הניגונים כדי להיזכר במסורת אבותיו. מהסיפור הזה אנחנו יכולים ללמוד שאף פעם אסור לנו להתייאש מבני אדם. גם כאלו שנראים כקשים עם לב של אבן. כמו מים שבסוף מוצאים את המקום המתאים בשביל לחדור גם את האבן, גם לגבי אנשים שנראים לנו קשים כאבן אנו לעולם לא יכולים לדעת מאין יגיע הגורם שיפתח להם את הלב ויאיר להם את הנשמה.
