אלברטו בהה במסך מיואש. הוא לא ידע כיצד הוא הולך להתמודד עם ההודעה הזאת. הוא לא האמין שאחרי שנות המסירות הרבות שלו בחברה הוא יקבל הודעת פיטורין ועוד במייל. אלברטו עבד בחברה בינלאומית כמתכנת והרוויח משכורת מכובדת, אבל בשנים האחרונות ירדו משמעותית הכנסות החברה. המנהלים צמצמו סניפים בכמה מדינות ומאות עובדים פוטרו. אלברטו קיווה בכל ליבו שהוא לא יהיה חלק מהמהלך, אבל כשההודעה הגיעה אליו, הוא הרגיש כיצד פיו יבש כחרס.
הוא התרומם באחת מהמחשב ויצא החוצה. הוא הרגיש שהוא חייב לשאוף אוויר ולהתרענן, כדי לחשוב על צעדיו הבאים ולמצוא לעצמו עבודה אחרת.
כשהגיע לגינה הוא ציפה שהיא תהיה ריקה, אבל להפתעתו, במקום שבו נהג לשבת בקביעות מול שדרת הפרחים הצבעוניים, ישבה הפעם אישה מבוגרת שהייתה נראית קשת יום, וגערה בנער מבוגר שישב לידה. הנער היה נראה נכה ובעל מוגבלות שכלית. האישה, שכפי הנראה הייתה אמו של הנער, ניסתה להסביר לו משהו מסוים, ובכל פעם שהוא הגיב בהברות ושברי מילים, היא גערה בו שאינו מסכים לדבריה. "איך אפשר לחשוב בצורה הגיונית עם הצעקות האלה?" חשב אלברטו לעצמו לאחר שהתיישב על ספסל סמוך. הוא ניסה בהתחלה להתעלם ולחשוב על צעדיו הבאים, אבל הטונים הגבוהים של הצעקות חסרות הפשר בין הנער המוגבל לאמו, הוציאו אותו משלוותו.
"גברת, את צריכה עזרה? מדוע את צועקת עליו? מה הוא עשה לך?" אמר אלברטו לאחר שהתרומם ממקומו והרגיש שאינו יכול לשאת עוד את ההתנהגות הברוטלית של האם. "כמו שאני רואה הבן שלך, הוא מוגבל התפתחותית, אין לו יכולת לדבר ולהוציא מפיו מילים או משפטים. מה את מצפה שהוא יעשה?" ניסה אלברטו לדבר אל ההיגיון של האם.
"אבל אני מסבירה לו שיחזיק את הצלחת ישר ויפסיק לשפוך את האוכל!" כעסה האם. "אני יודעת שהוא לא יכול לדבר. אבל להבין הוא מבין מצוין! שיפסיק לשפוך את האוכל על הבגדים, כבר אין לי כוח לנקות אותם!"
הנקודה הזאת הפתיעה את אלברטו. הוא לרגע שכח מדוע הוא הגיע לגינה, והמוח החוקר שלו החל מייד לבדוק את העניין. "את בטוחה שהוא מבין את כל מה שאת אומרת?" בירר אלברטו. "בוודאי! רוצה שאדגים לך איך הוא מבין?" כעסה האם עוד יותר. "אני אשמח לראות!" השיב אלברטו. האם פלטה צרור הוראות לעבר הנער, הלה הנהן בראשו וקם ממקומו, הניע פעמיים את יד ימין ופעמיים את יד שמאל ואת רגליו בתנועות ריקוד. "אתה רואה?" אמרה האם, "אמרתי לו שירקוד לך את הריקוד שלימדתי אותו, הנה הוא מבצע אותו!"
"לפי מה שאת אומרת, הבן שלך מוגבל רק מבחינה גופנית. אין לו שום פגיעה בכושר השכלי?" שאל אלברטו בתדהמה. "מה פתאום?" כעסה האם, "נכון שיש לו מוגבלות, אבל יש לו יכולות שכליות מדהימות. כל התנועות שהוא עושה והקולות שהוא מוציא מהפה, זה רק משום שהוא מעוות מבחינה גופנית ולא מבחינה שכלית! בגלל זה אני כועסת עליו, כי אם הוא היה מתאמץ קצת יותר, הוא היה יכול לעזור לי מאוד, אבל הוא עצלן, ובגלל זה אני כועסת!"
"מה השם שלך ומה שם הילד?" שאל אלברטו. הוא הוציא קבלה משורבטת ורשם עליה את השם של האם, את שמו של הילד וכן את כתובת המגורים שלהם. "אנסה לעזור לך. ביום שיהיה לי פתרון בשבילך, אצור איתך קשר!"
האם הודתה לו בחיוך וחזרה לירות צרור הוראות זועפות לעבר הנער שעקב אחרי המתרחש בעניין מכיסא הגלגלים שלו.
אלברטו חזר הביתה, התיישב מול המחשב ופתח במחקר עצמאי שלו לגבי פיתוח תוכנת תקשורת עבור ילדים בעלי מוגבלויות. במשך שנה שלמה, כשהוא חי על דמי האבטלה שלו ועל הכנסות מעבודות מזדמנות, פיתח אלברטו את התוכנה שתוכל להעניק את יכולות התקשורת לילדים מוגבלים.
לאחר שנה של עבודה הוא הזמין את הילד ואמו אליו הביתה כדי להציג לפניהם את הפיתוח שלו, שיוכל לעזור לאם לתקשר עם הילד ולהבין את צרכיו. להפתעתו, למרות ההשקעה הרבה באפיון המערכת, היא לא הביאה את התוצאה הרצויה. היא לא הציגה את הדברים בצורה מסודרת. שיחה שאמורה להיות פשוטה הפכה להיות קשה ומסורבלת.
אבל אלברטו לא התייאש. הוא ביצע אפיון מחדש ואסף כארבעים מתנדבים שסובלים ממוגבלויות שונות, כדי שיצליח לאפיין מחדש את התוכנה. לאחר שנתיים וחצי של עבודה יצאה לשוק 'ברונו' – התוכנה הראשונה לשיפור התקשורת עם בעלי מוגבלויות, שנקראה על שמו של הנער שאלברטו פגש בגינה.
'ברונו' הפכה לסיפור הצלחה ונמכרה בעשרות אלפי עותקים עם מחשבים מותאמים.
חצי שנה לאחר ההצלחה הגדולה התקשרה אימא של ברונו ותבעה את אלברטו על השימוש בשם של הבן שלה. הסיפור, כמובן, לא הגיע לבית המשפט. אבל אלברטו נתן לה את השימוש בתוכנה בחינם ואפילו העניק לה מחשב מותאם במתנה.
"אני מבין את הכעס שלך, אבל את צריכה לדעת: הייתי צריך משהו שיניע אותי לפעולה. הקושי של הבן שלך גרם לי לשבת במשך שנתיים וחצי על הפיתוח, רק כדי להקל עליו ועל כאלו שסובלים כמותו. עצם הדחיפה לעשות דבר שכזה, שווה מבחינתי את הכול…" הסביר אלברטו לאמו של ברונו, לאחר שהיא התקשרה להודות לו על התוכנה החדשה.
לפעמים כל מה שאדם צריך הוא רק דחיפה והנעה לפעולה. ברגע שיש לנו מטרה מול העיניים, היכולת שלנו להיות ממוקדים ולבצע אותה במלואה עולה משמעותית. חשוב שנדע לאפיין ולמצוא את המטרות שלנו, ושיהיו מטרות טובות וראויות שיתנו לנו את המוטיבציה להשקיע את הכוחות והיכולות שלנו בצורה הטובה ביותר.
