הסדנא שבה למדו ביל וטוני על גידול פטריות וצמחי מרפא עמדה להסתיים. בחודש ההתמחות האחרון נדרשו הסטודנטים לגדל פטריות באופן עצמאי. לצורך כך קיבל כל אחד מהסטודנטים מקום בשטח שהוקצה מראש לגידול הפטריות. רק סטודנט שעמד בהצלחה במשימת הגמר היה זכאי לקבל את תעודת הסיום של הסדנא ולהתחיל בדרכו המקצועית.
"שלום לכולם", פתח פרופסור קרלוס, מנהל הסדנא, את דבריו. דממה השתררה באולם העמוס, וקרלוס המשיך: "כידוע לכם, בשבוע הקרוב תחלו את העבודה המעשית שלכם במסגרת פרויקט הגמר". הוא החל לפרט את הדרישות והמיומנויות שייבחנו בסיומו של הפרויקט – ובעיקר הדגיש את איכות הפטריות שיגדלו הסטודנטים.
"רק עוד דבר אחרון", אמר קרלוס, והשקט חזר לאולם. "לכל סטודנט יועמד מצע אחד בלבד. החלקות חולקו בדקדקנות על ידי צוות המורים והן שוות בגודלן. החלוקה היא סופית ולא יהיו בה שינויים. רשימה שבה פירוט הזרעים ומיקומי המצע של כל אחד מכם כבר תלויה על לוח המודעות", חתם קרלוס את דבריו. "בהצלחה!"
בין המוני הסטודנטים שהצטופפו לפני לוח המודעות עמדו גם החברים ביל וטוני. אחרי שהצליחו להבין מהי סוג הפטרייה שהוקצתה להם, עשו את דרכם לאזור שבו הוכנו המצעים לגידול כשהם סקרנים לגלות את סוג הפטריות שעלו בחלקם. "ראית, טוני?" פנה ביל לחברו, "קיבלתי מצע שמיועד לפטריות פורטבלו שהגידול שלהן דורש עבודה מדויקת בטווח טמפרטורות מוגבל. איך אצליח לגדלן במיקום הלח שקיבלתי?"
"אתה עוד מתלונן?" השיב לו טוני, "עלי הוטל לגדל פטריית שייטאקי במיקום הכי בעייתי, בדיוק ליד החלון!" שניהם עמדו חסרי אונים, עד שאמר ביל: "אתה רוצה לגדל שייטאקי? תוכל להשתמש בחלקה שלי שנמצאת ליד החלון עם השמש. החום בוודאי ייטיב לפטריות שלך". טוני הביט בחברו והתחיל להבין את הרעיון שנרקם בראשו. "אני צריך לגדל פורטבלו", המשיך ביל. "אני חושב שבמצע שלך אצליח יותר…"
"אבל שמעת את פרופסור קרלוס. אין החלפות ושינויים. איך נחליף בינינו?" שאל טוני, וביל חייך וענה בפשטות: "אף אחד לא צריך לדעת!"
למחרת החלו השניים לעבוד במרץ. אחרי שבועיים של עבודה מאומצת התחילו המצעים להראות צמיחה של הנבגים. לאחר חודש צמחו כבר הפטריות שבמצעי הגידול.
כשהגיע לבסוף מועד ההגשה של פרויקט הגמר, התכנסו באולם השיעורים צוות מומחים שהצטרף לסגל המורים כדי לבחון את הפטריות שגידלו הסטודנטים. כל סטודנט בתורו נכנס לאולם כדי לפרט על העבודה שלו, לענות על שאלות הבוחנים ולהציג את התוצרת שגידל. בין הסטודנטים המתוחים נפגשו שוב טוני וביל. טוני, שהחזיק ארגז עמוס בפטריות שייטאקי, פנה לחברו ואמר: "תאמין לי ביל, לולי ההברקה שלך לא בטוח שהייתי מצליח לגדל פטריות כאלו…" ביל חייך בסיפוק והראה לטוני את פטריות הפורטבלו שברשותו: "גם אני הופתעתי לטובה, אני בטוח שנצליח היום".
"ביל קרסטון", קרא הבוחן. ביל צעד בבטחה לאולם והציג בפני הצוות את הפטריות שגידל. לאחר שסיים נשם לרווחה, יצא מהאולם וחיפש בעיניו את טוני, שנבחן לפניו.
כעבור שבוע פורסמו התוצאות על לוח המודעות. בילי וטוני נעצו מבט ארוך במילה "נכשל" שהתנוססה ליד שמותיהם. שניהם עשו את דרכם למשרד של פרופסור קרלוס כשהם בטוחים שנפלה טעות ברשימה. כשהגיעו למסדרון נפתחה דלת המשרד, וקרלוס יצא ממנה. "שלום לכם, באמת תהיתי כמה זמן יחלוף עד שתגיעו…." ביל וטוני הביטו בו המומים וחיכו להסבר. "לצערי ראיתם נכון, שניכם לא הצלחתם בפרויקט הגמר. התוצרת הייתה לא טובה. פטריות הפורטבלו היו חסרות טעם, והרכיבים הפעילים הרפואיים שהיו בפטריות השייטאקי התנדפו כלא היו. אני באמת לא מבין איך זה קרה, הרי מצעי הגידול שקיבלתם התאימו בדיוק עבור סוגי הפטריות שהייתם אמורים לגדל…"
ביל וטוני הביטו זה בזה כשהם מבינים ברגע את הטעות האיומה שעשו כשהחליפו ביניהם את מצעי הגידול…
*
בפרשת השבוע מתארת התורה את סידור המחנות סביב משכן העדות. כל אחד מהשבטים קיבל מקום מיוחד במחנה – עם דגל, צבע וסימן שמתאימים בדיוק בשבילו ומאפשרים לו לפעול עם הכוחות שקיבל כדי שהעם כולו יתפקד בצורה שתביא ל"השראת השכינה".
וכך זה פועל גם באופן אישי אצל כל אחד מאתנו. באופן אישי, דע שיש לך כוחות מיוחדים משלך אתה רק צריך לבדוק שהחברה שאתה גודל בה, התנאים שאתה נמצא בהם, מתאימים להתפתחות האישית שלך וביכולת שלך לגדול ולהעצים את הכוחות שבך.
