"דע לך, שאני גאה בך מאד!", אמר המיליונר היהודי ג'ורג' צבי הונגבר לבנו הצעיר ראובן. "המעשה הקל היה להישאר כאן איתי בארה"ב, החלטתך לעלות לארץ ישראל עם כל האתגרים והקשיים שיש במדינה שהוקמה לפני פחות מעשור היא החלטה אמיצה וראויה". ראובן, בנו של המיליונר, ידע היטב למה הוא נכנס. ארץ ישראל של שנות החמישים אמנם כבר לא הייתה במלחמה קיומית על עצמאותה אך בהחלט סבלה ממחבלים של הפדאיון ומקשיים כלכליים לא פשוטים אשר הגיעו לשיאם בימי מדיניות הצנע שהופסקה רק לפני זמן קצר. "כמו שהבטחתי לך, אני אכפיל את סכום הכסף שברשותך כדי שתוכל לפתוח בארץ ישראל מפעל משלך, אך אני מזהיר אותך – אל תפתח מפעל לקרח!". ראובן הנהן בראשו בהסכמה, גם אם לא הבין את התנגדותו של אביו, קיבל לידיו שתי מזוודות מלאות בשטרות והשניים נפרדו בחיבוק מלא רגש וגעגועים.
כשהגיע ארצה, התיישב ראובן באחת הערים הצעירות והחל להתערות בקהילה המקומית. כאדם עשיר, ובן למיליונר ידוע, לא התקשה ליצור קשרים ומהר מאד השתכנע כי הגיע למקום הנכון עבורו וכאן יקים את המפעל החדש שלו, אשר יהווה עבורו מקור לפרנסה שוטפת והמשך ישיר להצלחות הפיננסיות של משפחתו לדורותיה. הוא החל להסתובב ברחבי העיר ולחפש מה חסר שם. מפעל למוצרי מזון בסיסיים היה, כך גם מפעל לממתקים ומפעל לייצור אבקה המשמשת להכנת שתייה ממותקת. גם מפעל לבגדים היה בעיר ומפעל… ועוד מפעל… ומפעל אחד ל… בקיצור – נראה היה כי יש בעיר הזו כבר את הכל. "אין ברירה", חשב בלבו ראובן, "יהיה עלי לפתוח מפעל מתחרה למפעל שכבר קיים ולקוות שאצליח להשתחל לתוך השוק שכבר קיים". כשמילים אלו עברו במוחו – עברה בראשו שוב ושוב המילה "שוק" ומיד הוא מיהר לכיוון השוק העירוני על מנת לברר מה חסר שם.
כשהגיע לשם התבררה לו התמונה במהירות – השוק פעל רק בימים שני וחמישי כאשר הסיבה לכך הייתה שרק בימים אלה הגיעה משאית הקרח. באותם ימים טרם נמכרו מקררים חשמליים במחירים השווים לכל נפש ורק יחידי סגולה, פחות מעשירית מתושבי ישראל, החזיקו בביתם אחד שכזה. מרבית האנשים נהגו לקנות קרח ולשים אותו בתוך המקרר הלא – חשמלי שלהם, "ארון קרח", יחד עם מצרכי מזון הדורשים קור לשימור. בימים בהם לא נמכר קרח – אנשים נמנעו מלרכוש מזון שיש לשמור אותו בקירור, מה שצמצם את היקף המכירות והביא לסגירתו של השוק במרבית ימות השבוע.
"מדוע משאית הקרח מגיעה רק פעמיים בשבוע?", תמה ראובן באוזני אחד הרוכלים. "המפעל רחוק" ענה האיש בקול רפה ומאוכזב, "אילו רק מישהו היה מקים פה מפעל לקרח – היו כולם קונים אצלו והשוק היה יכול לפעול באופן יומיומי". ראובן השתכנע. ברור היה לו שאילו אביו היה שומע את השיחה הזו הוא היה משתכנע גם שמפעל קרח זה בדיוק מה שחסר כאן.
בחצי השנה שלאחר מכן עסק ראובן בכל כוחו בהקמת המפעל. הוא רכש מבנה בריטי עזוב, גייס פועלים מיומנים והשקיע ב"חלומו החדש" את כל הונו עד השקל האחרון. עם פתיחת המפעל התברר עד כמה צדק ראובן בהנחתו כי מפעל הקרח הוא: "בדיוק הדבר שהעיר הזו צריכה", כדבריו. כמעט כל תושבי העיר הגיעו לקנות קרח לביתם, שמעו של המפעל הגיע אפילו ליישובים אחרים בסביבה ורבים מתושביהם שיחרו לפתחו על מנת לרכוש גם הם מהקרח וכעבור שבוע וחצי כבר התקבלה החלטה ששינתה את פני הכלכלה העירונית והשוק החל לפתוח את שעריו בכל יום ויום, לשמחתם ההדדית של הרוכלים ושל הצרכנים.
ראובן, שכר איש מקצוע שצילם כמה תמונות מהמפעל ומהתור הגדול של הלקוחות שעמדו על יד דלת הכניסה לחנות והכין מעטפת תמונות עבור אביו שבארה"ב, ראובן נדהם למראה תוכנו של מכתב התשובה שקיבל מאביו כמה שבועות מאוחר יותר. "בני היקר!", נכתב שם, "הצטערתי מאד לגלות כי לא הקשבת לדבריי ופתחת מפעל לקרח, צר לי כי אתה עומד לאבד את כל השקעתך אך נראה כי אין מכך מנוס. כחבר בדירקטוריון של חברה מסוימת אני חתום על הסכם סודיות ולא יכול לומר לך דבר, אך דע לך כי הייתה סיבה לדבריי ובקרוב תגלה עד כמה היית צריך להקשיב לי. באמת שניסיתי לעזור לך…".
למרות העלות הגבוהה של שיחות טלפון לחו"ל באותם הימים, מיהר ראובן לצלצל לאחד מאחיו אשר התגורר בסמוך לאביו, מעבר לים. "באיזו חברה אבא מהווה חלק מאנשי הדירקטוריון? אני חייב לדעת!". האח חשב לרגע וענה: "אם אינני טועה, מדובר בחברת פריג'ידר שמייצרת מקררים חשמליים". פניו של ראובן התכרכמו.
כארבעה חודשים לאחר פתיחתו החגיגית ומלאת ההמולה והשמחה של מפעל הקרח החדש, הגיעו לארץ המקררים החשמליים החדישים של חברת פריג'ידר, מקררים שיוצרו בצורה זולה ופשוטה במיוחד כדי להוזיל את מחירם ולאפשר לכל משפחה ומשפחה לרכוש לעצמה אחד שכזה. כך שמפעל הקרח ירד לטמיון יחד עם כל הכסף הרב שהושקע בו, ולראובן נשאר רק להרהר עד כמה טיפש היה שלא הקשיב להוראותיו של אביו…
בפרשתנו מופיע המעשה שבו מכה משה רבינו את הסלע במקום לדבר עמו, חז"ל מסבירים שהכעס של הקב"ה על משה רבינו היה משום שהיה עליו לדייק בציוויו של הקב"ה שהנחה אותו לדבר אל הסלע ולא להכות אותו בעזרת המטה. ממעשה זה, אנו יכולים ללמוד שגם אם אנחנו לא יודעים או מבינים את טעמו של כל ציווי או מצווה – עלינו לדייק בדבריו של הקב"ה ולמלא אחר צווי התורה בצורה הטובה ביותר.
