שלומי התעורר בבוקר נפעם מחלום שבו נגלה אליו אביו המנוח. בחלום סיפר לו אביו כי סכום של עשרים אלף דולר מוטמן מתחת לבלטה החמישית בחדר השירות בביתם, וכי הכסף שייך לשמעון השכן מהבניין הסמוך. האב ביקש ממנו להשיב את הכסף לשמעון. אף שלא נטה להאמין בחלומות, החליט שלומי לבדוק את העניין, ואכן מצא את הסכום במקום המתואר. משם פנה לשמעון ושאל אם אביו היה חייב לו כסף. שמעון אישר כי אביו של שלומי חב לו סכום של עשרים אלף דולר. בטרם ישיב את הכסף, החליט שלומי להתייעץ עם רבו אם אכן מוטלת עליו חובת השבה. מה לדעתכם השיב לו הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'סנהדרין' דף ל' עמוד א' במילים 'הרי שהיה מצטער'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רנ"ה סעיף ט' ושו"ת 'רב פעלים' חלק ב' חלק 'יורה דעה' סימן ל"ב.
תשובה לשאלה 'זכויות זה זכויות' (שאלה 832): דביר, שהיה סופר מצליח במגזר הכללי, חזר בתשובה והחל לפעול כסופר במגזר הדתי. בתחילת דרכו המקצועית חיבר ספר מצליח שנמכר להוצאת ספרים בעשרות אלפי שקלים. אלא שבספר מופיע פרק המגולל את תהפוכות חייו וחושף את עברו. עצם פרסום הדברים גורם לו כיום נזק במכירות ספריו בציבור הדתי. דביר פנה להוצאת הספרים שרכשה את הזכויות וביקש לקנותן בחזרה במחיר המקורי, או לחלופין לצנזר את הפרק הבעייתי הגורם לו נזק מתמשך. ההוצאה סירבה לשתי האפשרויות. האם דביר יכול לתבוע מהם למכור לו את הזכויות או למחוק את הפרק בשל הנזק הנגרם לו? מה דעתכם?
המושג ההלכתי: 'קניין' בזכויות יוצרים.
תשובה בקצרה: נראה שמבחינה הלכתית דביר יכול להכריח את הוצאת הספרים שלא למכור את ספרו, כל עוד יש שם פרק שגורם לו נזק או ביזיון. אלא אם כן, יצנזרו את הפרק המדובר.
תשובה בהרחבה: בטרם נדון בסוגיה לגופה, יש להבהיר כי החוזה עם הוצאת הספרים תקף, ואין באפשרותו לבטלו אף בשל הפרק הפוגע במכירות ספריו כיום. וכדברי הגמרא (כתובות דף מ"ז ע"ב, בדברי ה'תוספות') לגבי אדם שקנה פרה ונמצאה טריפה שהמקח קיים והקונה לא יכול לטעון שאם היה יודע שהיא טריפה לא היה קונה אותה מלכתחילה. שכן המוכר היה טוען כנגדו, שאילו ידע שיעמיד תנאים כאלה מראש, לא היה מעוניין למכור לו את הפרה. על כן המקח קיים, שכן לא עושים תנאים לגבי העתיד. והוא הדין בענייננו – דביר אינו יכול לבטל את העסקה עם הוצאת הספרים בשל חזרתו בתשובה.
האם מותר לספר לשון הרע במקרה ואדם דיבר על עצמו לשון הרע? בדברי ה'חפץ חיים' מבואר שאם אדם סיפר על עצמו דברי גנאי, רשאי אחר לפרסם דברים אלו, שכן אם המספר עצמו גילה זאת, משמע שאינו מקפיד על פרסומם. ברם, בנידון דידן הנסיבות שונות. דביר התחזק בתשובה והכיר בטעות דרכו הקודמת. במקרה שכזה, משהחל להקפיד על פרסום הדברים, אסור לאחרים לפרסם את שסיפר בגנות עצמו, שכן כעת הפרסום מזיק לו וגורם לו צער והוא מקפיד על כך. אחד מעיקרי הלכות 'לשון הרע' הוא המניעה מגרימת נזק לזולת באמצעות דיבור. ובפרסום ספר בציבור יש משום 'הלבנת פנים', שהעושה כן אין לו חלק לעולם הבא. לפיכך, אסור להוצאת הספרים להמשיך במכירת הספר, אלא אם כן יצנזרו את הפרק המדובר הגורם נזק לדביר.
