השעה הייתה שעת אחר צהריים מאוחרת כשתלמידי הישיבה התיכונית יצאו להפסקה בין השיעורים. יאיר ואביחי יצאו לחצר האחורית ושיחקו בכדור החדש שהביא יאיר לכיתה. "תמסור לי את הכדור!" צעק יאיר לעברו של אביחי שבעט בו בחזרה בעוצמה, אבל לגובה. "מה עשית?!" הילדים הביטו למעלה לעבר הכדור שהתעופף לגובה ונעצר על אחד הענפים של עץ הברוש הגבוה שצמוד לחצר בית הספר. "אתה חייב לשלם לי על הכדור!" האשים יאיר את אביחי שטען בחזרה: "אני לא חייב לך כלום, אם הכדור היה מתפוצץ או נעלם – אתה צודק. אבל הנה תסתכל למעלה, הכדור שם על העץ, לך תוריד אותו!"
"אבל אי אפשר להוריד אותו משם, זה בגובה של עשרים מטר!" השיב יאיר בהיגיון. אבל אביחי המשיך לטעון: "האם אתה יכול לחייב אותי להוריד אותו משם? הרי שלך לפניך, רוצה את הכדור שלך, תוריד אותו מהעץ!" אביחי ויאיר נגשו לרב השכונה, כדי לברר מספר שאלות. א') האם אביחי חייב לשלם על הטרחה שבהורדת הכדור מהעץ? ב') האם אביחי פטור בגלל שהמשחק היה ביחד עם יאיר ויש כאן נידון של 'בעליו עמו' שבו המזיק פטור מתשלום? מה לדעתכם השיב הרב?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ש"מ סעיף ג' בדין: 'מתה מחמת מלאכה'. סימן שמ"ו סעיף י"ג בדין: 'שמירה בבעלים'.
תשובה לשאלה "אין ארוחות חינם" (שאלה מס' 647)
תקציר השאלה השבועית: מוטי רצה מאוד את אביגדור כעובד אצלו בחנות והבטיח לו כתמריץ, שיוכל לאכול על חשבונו כל יום בשווארמה הקרובה. בסיום החודש הראשון של העבודה, הגיש אביגדור למוטי את חשבון השעות וביקש את הכסף. מוטי התבונן בדו"ח ונדהם לראות תוספת של ארבע מאות שקלים. "על מה התוספת הזאת?" שאל מוטי. "זה חיסכון שלי, במקום לאכול על חשבונך שווארמה – אני מעדיף שתוסיף לי את הכסף במשכורת והבאתי כל יום סנדוויץ' מהבית", הסביר אביגדור. אבל מוטי היה המום: "אבל רק אתמול דרש ממני איציק בעל השווארמה ארבע מאות שקלים עבור הארוחות שלך!" הוויכוח התלהט והיה ברור שמישהו כאן משקר. שניהם ניגשו לרב בית הכנסת הסמוך. למי לדעתכם מוטי צריך לשלם? לאביגדור או לבעל השווארמה?
תשובה בקצרה: מגיע לאביגדור את הכסף שחסך ובמקביל מוטי יצטרך לשלם לבעל השווארמה כל עוד הוא ממשיך לטעון שאביגדור אכל אצלו בחנות בארבע מאות שקלים.
תשובה בהרחבה: דוגמא למקרה שלנו, מצאנו בגמרא (תלמוד בבלי מסכת 'כתובות' דף ס"ה) לגבי בעל שהתחייב לשלם מזונות לאשתו, אבל היא הייתה חסכנית ובמקום להשתמש במלוא הסכום החודשי שהעניק לה, היא השתמשה בחלקו. במקרה כזה, הרווח שייך לאשה ולא נשאר בידי הבעל כמבואר בדברי ה'תוספות' (תלמוד בבלי מסכת 'נזיר' דף כ"ד עמוד ב') ולפי זה, אם היה סיכום ברור בין מוטי לאביגדור שהוא ייתן לאכול על חשבונו כל יום בחנות השווארמה ואילו אביגדור הביא סנדוויצ'ים מהבית, או שהצטמצם ולא אכל – הרווח של הכסף שנשאר שייך לו והמעביד חייב לשלם לו את הכסף על האוכל כפי שסוכם מראש.
מה הדין לגבי בעל השווארמה?
לגבי הוויכוח בין בעל השווארמה לאביגדור, מצאנו דוגמא למקרה בדברי ה'שולחן ערוך' לגבי מעביד שאמר לבעל חנות שהיה שכן שלו, לשלם לפועל על עבודתו והוא ישלם לו לאחר מכן. לאחר שעבר זמן, טוען בעל החנות ששילם לפועל על עבודתו ואילו הפועל טוען שלא קיבל תשלום כלל מבעל החנות, ששם הדין הוא ששניהם נשבעים על כך ולוקחים כל אחד את המגיע לו, אף על פי שברור לנו שאחד מהם משקר. והטעם בכך הוא, שלגבי הפועל המעביד חייב לשלם לו על העבודה שביצע עבורו ומכיוון שהמעביד אינו יכול לטעון 'ברי [=ברור] לי שקיבל תשלום על עבודתו' ואילו הפועל טוען 'ברי' שלא קיבל תשלום כלל ו'ברי ושמא – ברי עדיף'. ולגבי בעל החנות, הוא נשבע ולוקח את כספו בחזרה מידי המעביד מכיוון שהוציא מעות על פי דיבורו.
מה הדין במקרה שלנו?
לפי המקרים שהבאנו, יצטרך המעביד לפרוע לשניהם במידה ושניהם באים בטענת 'ברי' ומוכנים להישבע על כך בבית דין, אמנם כיום בזמננו לא משביעים ולכן בית הדין מגיע לפשרה בין שני הצדדים שהכי קרובה לחיקור הדין.
