משה לא רצה לעבוד במוסך, למעשה הוא לא רצה לעבוד בכלל. אבל קצין המבחן שלו היה ברור ונחרץ כשאמר לו: "או שאתה מתחיל לעבוד או שאני שולח אותך לפנימייה לנוער בסיכון, זאת בחירה שלך!". משה היה מהנערים היותר מוכרים בשכונה, מאלה שנהוג לקרוא להם 'נוער ברזלים', לאחר שאביו נפטר הוא התדרדר במהירות והתחבר עם חברים לא טובים שגררו אותו לחיי רחוב חסרי תכלית. אבל לאחר שנתפס 'סוחב' אוכל בפעם השלישית, קצין המבחן הציב בפניו את האולטימטום, ומשה שכבר הספיק לשמוע על החיים העגומים בפנימייה בצפון הרחוק, בחר מחוסר ברירה להתחיל לעבוד למחייתו.
קצין המבחן הוביל אותו למוסך של צחי באזור התעשייה ולפני שנפרד ממנו אמר לו: "משה, אני יודע שעברת חיים לא קלים, קיבלת פה הזדמנות נדירה לחזור לתלם, תפוס אותה בשתי ידיים, תחשוב על העתיד שלך". משה משך בכתפו והנהן בראש כדי לצאת ידי חובה. הוא פסע פנימה לעומק המוסך וכמעט נפל כאשר רגליו נכשלו בזוג נעלי עבודה מסיביות שבצבצו מתחת לג'יפ גדול מתוצרת פורד.
נעלי העבודה מסתבר, היו מחוברות לגוף גדול ורחב שהחליק מתחת לג'יפ והתרומם כדי ללחוץ את ידו של משה. "שמי צחי" אמר האיש הגדול, צחי היתמר לגובה מטר תשעים והוא היה מכוסה כולו בשמן מכונות מכף רגל ועד ראש. אבל הפרט הכי בולט אצל צחי היה החיוך הרחב, חיוך שהתפרס מאוזן לאוזן וחשף טור שיניים צחורות שהיוו ניגוד מוחלט לשמן השחור שהכתים את פניו. הוא לחץ בחמימות את ידו של משה ומיד הושיט לו סמרטוט מלוכלך לא פחות כדי שינגב את ידיו.
משה החל לעבוד אצל צחי ואט אט רכש את רזי המקצוע, הוא למד על ההבדלים בין אלטרנטור לקרבורטור, על שמן מנוע ושמן ברקס ועל גיר רובוטי וגיר ידני. צחי דאג לו באופן אישי ומדי פעם היה מכריח אותו לצאת להפסקה ולנוח מעט. "גם הרכב לפעמים נח בחניה" הוא היה אומר בחיוך האייקוני שלו. החיוך היה חלק בלתי נפרד מצחי, כמו השיער והאף שלו, הוא תמיד היה שם יציב ורחב.
גם כאשר לקוח היה מתווכח אתו על המחיר וצועק, צחי היה ממשיך לחייך. החום שעטף את משה מכיוונו של צחי גרם לו להתרכך, להיות נחמד יותר לאנשים. שכבת הציניות שהוא התכסה בה לאחר פטירתו של אביו התמוססה והוא הפך לבן אדם טוב יותר וחייכן יותר. צחי סמך על משה והאציל עליו עוד ועוד סמכויות, יחד הם הרחיבו את המוסך והגדילו את מעגל הלקוחות. הכל התנהל על מי מנוחות עד שצחי התחיל לרזות.
לא היה אפשר לזהות על פניו שמשהו לא טוב קורה אצלו, מכיוון שהחיוך תמיד היה שם, רחב ובוהק. אבל הוא רזה עוד ועוד, הגוף החסון והרחב איבד מהמסה שלו קילו אחרי קילו. משה שאל את צחי האם הכל בסדר וצחי הגיב לו בחיוך כמובן שהוא יורד במשקל כדי שיהיה לו יותר קל להשתחל מתחת לרכבים. התשובה המבודחת לא הרגיעה את משה, אך החיוך שהמשיך לעטר את פניו של צחי הניח את דעתו. הזמן חלף ומצבו של צחי נהיה גרוע מיום ליום, עד שמשה הבין שצחי חולה, חולה מאד.
בסוף, הוא כבר לא היה מסוגל להופיע לעבודה ומשה נטל על עצמו את תפקיד תפעול המוסך באופן מלא. הוא הקפיד לבקר את צחי מפעם לפעם ולעדכן אותו על הנעשה במוסך. גם כאשר העבירו את צחי לבית החולים, משה המשיך להגיע לעיתים קרובות ולטפל באיש שהעניק לו הזדמנות לחיים בזמן שאף אחד אחר לא רצה להתעסק אתו ובטח שלא להעסיק אותו.
באחד הביקורים בבית החולים, שאל אותו משה שאלה שניקרה במוחו עוד מימיו הראשונים במוסך. "תגיד לי" הוא שאל: "מה הסוד שלך? איך אתה מסוגל לחייך כל הזמן? הנה אפילו עכשיו במיטת חולייך, כאשר אתה באפיסת כוחות והמצב נראה לא טוב בכלל, אתה עדיין מחייך מאוזן לאוזן, איך אפשר?" צחי הביט בו בעיניים נוצצות וענה: "האמת היא שאני בכלל לא מחייך".
משה הביט בו בחוסר הבנה מוחלט: "מה הכוונה? אתה מילולית מחייך עכשיו". ואז צחי חשף את האמת על החיוך המפורסם שלו: "יש לי בעיה נדירה בלסת עוד מילדותי שגורמת לפה שלי להיראות כאילו הוא מחייך כל הזמן. בתחילת חיי חשבתי שזה מטרד ותכננתי לבצע ניתוח שיסדר לי את הלסת. אבל פתאום הבנתי שהבעיה שלי היא בעצם פתרון עבור אנשים אחרים".
"אתה מבין?" המשיך צחי את סיפורו המדהים "לא תמיד יש לנו כוח לחייך, אבל יש אנשים שצריכים את החיוך הזה כמים קרים על נפש עייפה. קח אותך כדוגמא, כאשר נכנסת בפעם הראשונה למוסך, קצת חששתי. אחרי הכל הגעת כעבריין צעיר וקצת דאגתי שתפגע בעסק שלי. אבל את כל הרגשות הללו אתה לא ראית בפנים שלי, רק חיוך גדול ורחב שגרם לך להרגיש רצוי" סיים משה את הווידוי שלו וחייך. ההבנה שכוחו של חיוך, גם אם הוא לא נועד מלכתחילה להיות ככזה שינתה לו את החיים, העניקה לו את התובנה שבכוחו של חיוך אחד להציל חיים…
הסיפור הזה הוא המחשה – עד כמה חיוך אחד, יחס קטן שאתה מעניק למישהו בזמן הנכון, יכול לשנות לו את החיים מקצה לקצה ואפילו להציל את חייו. לכל מעשה שלנו, לכל חיוך יש השפעה אלא שאנחנו רק לא מודעים להשפעה הגדולה שלו על אחרים ועל חיים שלמים שניתן לשנות אותם לטובה.
