יהודי טוב נקלע למצוקה כספית קשה. הוא חיפש לשלוח את ידו בכל עבודה שהיא, אך למרבה הצער הוא לא מצא בעיר שום עבודה שתאפשר לו לפרנס את משפחתו בכבוד.
בחוסר ברירה פנה האיש לקרקס שבקצה העיר, והתעניין אצל מנהל הקרקס אם יש משרה פנויה.
"תקשיב", אומר לו המנהל, "בדיוק היום מת האריה שלנו. ואין לנו אריה אחר. אני צריך שתלבש תחפושת של אריה ותשמש כאריה מחליף, עד שנשיג אריה אמיתי".
היהודי שמח. עבודה קלה… להתלבש כמו אריה, ללכת כמו אריה ולעשות קולות של אריה. מה יותר פשוט מזה. תודה לאל שיש פרנסה…
כשהאריה עולה למופע הראשון שלו על הבמה, הקהל כולו נרגש. אלא שאז מבחין ידידנו ה"אריה", בדוב ענק מימדים שמתקרב מקצהו השני של האולם. היהודי המחופש נלחץ. אף אחד לא הסביר לו שהוא יצטרך לעמוד לצידו של דוב אמיתי… הוא מפחד מאוד וחושש שהדוב יריח את הפחד שלו ויזהה שהוא רק בן אדם.
כשהדוב מתקרב אליו בצעדי דוב הוא נחרד עד עמקי נשמתו וזועק "שמע ישראל".
הוא רועד כולו. ממתין לגרוע מכל… ואז הוא שומע את ה"דוב" צועק גם הוא: "השם אלוקינו השם אחד"…
*
יעקב נשלח בפקודה על ידי אמו רבקה,
אל אביו יצחק, הזקן והעיוור,
במטרה לקבל את ה"ברכה", במקום אחיו עשיו השעיר.
לשם כך היא עוטפת לו את הצוואר והידיים –
בעורות עיזים שעירות, שאבא לא יחשוד.
אך כשיצחק ממשש את ידיו של יעקב,
הוא מביע פליאה ואומר:
"הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו".
*
בחיים הללו אנחנו נדרשים לפעול בשני מישורים:
גם בעולם הרוחניות והרוח,
וגם במציאות הגשמית של עולם המעשה.
אולם, גם כשאנחנו יורדים ועוסקים בחומר,
שקועים בתוך כל ענייני העולם הזה,
אסור לנו לשכוח מי "אנחנו" באמת,
אל לנו להתבלבל ולהזדהות עם התחפושת,
לחשוב בטעות שהזהות החיצונית והפנימית הם אחד.
עלינו לשמור על קולנו הטהור והאמיתי,
שיזכיר לנו תמיד מאין באנו ולאן אנו הולכים.
ורק ככה אפשר לקבל באמת את הברכה,
ולחיות חיים של ברכה!
