יהודי רוסיה לפני כמאה וחמישים שנה סבלו מאוד. גזרות קשות הצרו את צעדיהם ומנעו מהם להתפרנס ולחנך את ילדיהם כפי שרצו. המציאות הפכה קשה מאוד, ורבים מהם החלו לחלום על הגירה.
הם שמעו סיפורים על אמריקה, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ותקווה מילאה את ליבם. הם קראו לה "מדינת הזהב", והשמועות אמרו שהכסף מתגלגל ברחובות.
עם צרור מטלטלים לא גדול, אחרי שהוציאו כמעט את כל כספם, הגיעו חיים וזלדה לחופי העיר הגדולה ניו־יורק. הם ירדו מהספינה, ועל המזח הבחינה זלדה בשטר ירוק של עשרים דולר, סכום גדול באותם ימים. היא ביקשה מחיים שיחזיק בשבילה את החבילה כדי שתוכל להרים את השטר, אבל הוא לא הסכים ואמר: "חבל להתכופף בשביל שטר כל כך קטן, עוד מעט בתוך העיר, נמצא את השטרות הגדולים".
עד עצם היום הזה הם עדיין מחפשים.
החיים מלאים בהזדמנויות גדולות, אבל הן בדרך כלל מסתתרות בקטנות.
כולנו רוצים להשיג דברים גדולים בקלות. אבל האמת היא שבשביל להשיג משהו באמת טוב, צריך להתאמץ ולעבוד. וההתחלות מגיעות תמיד בקטן.
מי שיודע לנצל את ההזדמנויות הקטנות, הוא זה שגם ישיג את הדברים הגדולים.
על המילים שבתחילת הפרשה "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", אומר לנו רש"י שאלו הם "מצוות קלות שאדם דש בעקביו".
כלומר, התורה מלמדת אותנו את הדרך להגיע לפסגה מופלאה של טוב מוחלט, לחיים של אור גדול שמאיר את הכול. אבל הדרך ארוכה ונראית בלתי מושגת, ואולי גם בלתי אפשרית…
נותנים לנו הזדמנויות קטנות, פשוטות, לא קשות לביצוע. אלו הן מצוות קלות, דברים פשוטים מאוד שקל לעשות אותם.
אך מכיוון שהן נראות לנו קטנות וחסרות חשיבות, אנחנו מזלזלים בהן ומשליכים אותן מאחורינו, ובמקום זה אנחנו מבקשים לעסוק דווקא במצוות גדולות, למצוא לעצמנו דברים גדולים וחשובים יותר. וזו החמצה גדולה.
"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן", עלינו לשים לב לדברים הקטנים שהבורא הטוב מזמן לנו בעקבות הרגליים, להזדמנויות הקטנות, ולפעול בעקביות, צעד אחר צעד, עקב בצד אגודל, עוד מעשה טוב, עוד מצווה, עוד אור, ולאט לאט נגיע מהר, ונזכה שתתקיים בנו ההבטחה הגדולה: "וְשָׁמַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ".
