מספר אחד המתנדבים היקרים בפרויקט 'מהפכה של שמחה' מבית 'שלום לעם':
נפגשנו בכניסה לבית החולים, חבורת מתנדבים צעירים ומלאי אנרגייה טובה, כדי לשמח כמה שיותר אנשים.
נכנסנו לאחת המחלקות הקשות והתחלנו בעבודה. עברנו מחדר לחדר, הבאנו שמחה וחיוכים, אקשן ומצב רוח. האנשים מגיבים, כיף גדול לראות חיוך על שפתותיהם של חולים במצב לא פשוט.
ואז, תוך כדי תנועה והתלהבות, אחד המתנדבים פתח את דלת אחד החדרים, בכל זאת, בית חולים, שטח ציבורי…
הוא שכח לדפוק.
*
"למה אתה לא דופק?" שאל אחד החולים בטרוניה. "אולי זה לא ממש מתאים שתיכנס…" המתנדב התנצל מעומק הלב ועבר לחדר הבא. השיעור הופנם מהר, הפעם הייתה דפיקה בדלת.
"לא! לא! לא להיכנס!" נשמע קול לחוץ.
לא נכנסנו.
אבל למדנו שיעור חשוב: גם אם אתה בא ממש בטוב, גם אם יש לך שליחות לשמח לבבות – בדוק שהלב פתוח, שיש אפשרות.
לא לכל מקום ולא בכל זמן אתה רשאי להיכנס, אפילו אם הכוונות שלך טובות מאוד.
"ואהבת לרעך כמוך!"
