שָׁלוֹם לָכֶם, קוֹרְאִים לִי גִּילִי. אֲנִי קְצָת מִתְבַּיֶּשֶׁת לְסַפֵּר לָכֶם אֶת הַסִּפּוּר שֶׁלִּי… וְלָמָּה? בִּגְלַל שֶׁהִתְנַהַגְתִּי בּוֹ בְּצוּרָה מְאוֹד לֹא יָפֶה וְלֹא מַתְאִימָה. וְלָמָּה עָשִׂיתִי אֶת זֶה? תֵּכֶף תְּגַלּוּ…
הַכֹּל הִתְחִיל בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה. בְּבֹקֶר מֻקְדָּם פִּתְאוֹם שָׁמַעְנוּ אַזְעָקָה. בַּתְּחִלָּה הִתְבַּלְבַּלְתִּי – לֹא הֵבַנְתִּי מָה זוֹ הַסִּירֵנָה הַזֹּאת, חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה אַמְבּוּלַנְס… אִמָּא מִהֲרָה לָתֵת לִי יָד וְיָצְאָה אִתָּנוּ לַמִּקְלָט שֶׁמְּמֻקָּם בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל הַבִּנְיָן.
"זֹאת אַזְעָקָה", הִסְבִּירָה אִמָּא בְּקוֹל מֻדְאָג, "הַקּוֹל שֶׁל הָאַזְעָקָה מוֹרֶה לָנוּ לְהִכָּנֵס מַהֵר כְּכָל הָאֶפְשָׁר לְמִקְלָט אוֹ לְמֶרְחָב מוּגָן אַחֵר, כְּמוֹ מָמָ"ד אוֹ חֲדַר מַדְרֵגוֹת…
"לָמָּה צָרִיךְ לְהִכָּנֵס לַמִּקְלָט?" שָׁאֲלָה אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה, יַעֲלִי, בִּתְמִימוּת. "אוֹי, חֲמוּדָה שֶׁלִּי!" אָמְרָה לָהּ אִמָּא וְחִבְּקָה אֶת שְׁתֵּינוּ. "נָכוֹן שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹמֵר עָלֵינוּ כָּל הַזְּמַן?"
"נָכוֹן!" עָנִינוּ בְּמַקְהֵלָה. "הָאַזְעָקָה מֻפְעֶלֶת כַּאֲשֶׁר יֵשׁ יֶרִי שֶׁל טִילִים עַל הָאֵזוֹר. הַשֵּׁם שׁוֹמֵר עָלֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁאֲמַרְתֶּן בְּעַצְמְכֶן, וְדוֹאֵג שֶׁכָּל הַטִּילִים יִתְפּוֹצְצוּ בָּאֲוִיר עוֹד לִפְנֵי שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלֵינוּ חָס וְחָלִילָה… אַךְ עֲדַיִן צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת וּלְהִכָּנֵס לְמָקוֹם בָּטוּחַ, וְלָכֵן מַפְעִילִים אֶת הָאַזְעָקָה…"
אִמָּא סִיְּמָה לְהַסְבִּיר וּלְפֶתַע נִשְׁמַע בּוּם חָזָק. "אִמָּאלֶה! זֶה הָיָה טִיל?" שָׁאַלְנוּ שָׁתִינוּ וְנִצְמַדְנוּ לְאִמָּא בַּחֲזָקָה. "זֶה הָיָה טִיל שֶׁהִתְפּוֹצֵץ בָּאֲוִיר!" הִרְגִּיעָה אוֹתָנוּ אִמָּא. "קוֹרְאִים לָזֶה 'יֵרוּט'. הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁהַחַיָּלִים הִצְלִיחוּ לְפוֹצֵץ אֶת הַטִּיל לִפְנֵי שֶׁהוּא פָּגַע בְּמִישֶׁהוּ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם. עַכְשָׁו רַק נְחַכֶּה כָּאן עוֹד כַּמָּה דַּקּוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן נַחֲזֹר הַבַּיְתָה."
וּבֶאֱמֶת, אַחֲרֵי כַּמָּה דַּקּוֹת בָּהֶן לֹא שָׁמַעְנוּ כְּלוּם, עָלִינוּ הַבַּיְתָה. אָז, עוֹד לֹא יָדַעְתִּי עַל הָאָסוֹן הַנּוֹרָא שֶׁהִתְרַחֵשׁ… וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בְּמַצַּב מִלְחָמָה. חָשַׁבְתִּי שֶׁזּוֹ הָיְתָה אַזְעָקָה בּוֹדֶדֶת, וּכְדֵי לְהָפִיג אֶת הַמֶּתַח – הֶחְלַטְתִּי לַעֲשׂוֹת קְצָת צְחוֹק מֵהָעִנְיָן.
קָרָאתִי לַחֲבֶרְתִּי רָחֵלִי, שֶׁגָּרָה בְּדִירָה מוּלֵנוּ, וּבְיַחַד אִתָּהּ הִתְחַבֵּאנוּ בַּמִּסְדְּרוֹן. וּכְשֶׁיְּעֵלִי אֲחוֹתִי עָבְרָה, עָשִׂינוּ קוֹל שֶׁל אַזְעָקָה. "אוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹ אוֹוֹוֹוֹוֹוֹוֹ…."
יִעֲלֵי נִבְהֲלָה וְרָצָה לְאִמָּא. "שָׁמַעְתִּי אַזְעָקָה!" קָרְאָה בִּבְכִי. אִמָּא, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֶת הָ'אַזְעָקָה' שֶׁעָשִׂינוּ, מִהֲרָה כַּמּוּבָן לְהַרְגִּיעַ אוֹתָהּ…
כְּשֶׁאֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּזֶה – פָּנַי מַאְדִּימוֹת בְּבוּשָׁה. אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אַכְזָרִית כָּל כָּךְ? אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִצְחֹק עַל יִעֲלֵי הַמִּסְכֵּנָה? וְאֵיךְ יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא מִפִּי קוֹלוֹת מַבְהִילִים שֶׁכָּאֵלֶּה, בַּמַּצָּב הַנּוֹרָא שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים בּוֹ כָּעֵת? בְּאוֹתוֹ זְמַן לֹא חָשַׁבְתִּי עַל כָּךְ. כַּנִּרְאֶה גַּם אֲנִי הָיִיתִי בְּלַחַץ מֵהָאַזְעָקָה, וְרָצִיתִי לִפְרֹק בְּכָךְ אֶת הַמֶּתַח שֶׁחַשְׁתִּי. אוֹי, כַּמָּה טָעִיתִי! הֲרֵי אָסוּר לִפְרֹק מֶתַח בְּצוּרָה פּוֹגְעָנִית שֶׁכָּזֹאת…
כְּשֶׁיְּעֵלִי עָבְרָה בַּמִּסְדְּרוֹן חֲזָרָה לַחֶדֶר, שׁוּב הִשְׁמַעְנוּ אֶת קוֹלוֹת הָאַזְעָקָה. בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית, כְּשֶׁיְּעֵלִי בִּקְּשָׁה מֵאִמָּא לָבוֹא אִתָּהּ יַחַד, הִיא גִּלְּתָה אוֹתִי וְאֶת רָחֵלִי מִתְחַבְּאוֹת – וּמִיָּד הֵבִינָה אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה.
"מָה שֶׁעֲשִׂיתֶן הוּא חָמוּר מְאוֹד," אָמְרָה אִמָּא בְּקוֹל חָמוּר. "לֹא מַסְפִּיק שֶׁתְּבַקְּשׁוּ סְלִיחָה מִיְּעֵלִי, אַתֶּן צְרִיכוֹת לַחֲשֹׁב עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁמַּמָּשׁ יַרְגִּיעַ אוֹתָהּ. תִּרְאוּ כֵּיצַד הִיא מְפֻחֶדֶת! הַצַּעַר שֶׁלָּהּ נִגְרַם בִּגְלַלְכֶן… אַתֶּן יְלָדוֹת בּוֹגְרוֹת, וַאֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתֵּדְעוּ לְתַקֵּן אֶת הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה!" הִתְבַּיַּשְׁנוּ מְאוֹד. כָּל הַחַג חָשַׁבְתִּי אֵיךְ אוּכַל לְפַיֵּס אֶת יָעֵל.
בְּסוֹף הַחַג עָלָה רַעְיוֹן בְּמוֹחִי. "רָחֵלִי, יֵשׁ לִי רַעְיוֹן!" נָקַשְׁתִּי עַל דֶּלֶת בֵּיתָהּ בְּהִתְלַהֲבוּת. "נִקַּח דַּפִּים, צְבָעִים, טוּשִׁים, וּדְבֵקִים מְיֻחָדִים, וְנַמְצִיא כָּל מִינֵי יְצִירוֹת בִּשְׁבִיל יַעֲלִי. הֲרֵי אֲנַחְנוּ אַלּוּפוֹת בָּזֶה! נִקַּח שְׁאֵרִיּוֹת בַּדִּים, נְעַצֵּב בְּגָדִים לְבֻבּוֹת וְנַרְגִּיעַ אוֹתָהּ!"
"רַעֲיוֹן מְצֻיָּן!" הֶחֱמִיאָה לִי רָחֵלִי, וּמִיָּד פָּנְתָה לִמְלָאכָה. אָסַפְנוּ קִשּׁוּטִים מְיֻחָדִים, שְׁאֵרִיּוֹת בַּדִּים, דַּפִּים וּנְיָרוֹת צִבְעוֹנִיִּים, וְאִגַּדְנוּ הַכֹּל בְּקֻפְסָא. כְּשֶׁרָאֲתָה יִעֲלֵי אֶת הַקֻּפְסָא – שִׂמְחָה מְאוֹד… וּכְשֶׁיָּשַׁבְנוּ לַעֲשׂוֹת יַחַד אִתָּהּ אֶת הַיְּצִירוֹת הַשּׁוֹנוֹת, רָאִינוּ עָלֶיהָ שֶׁהִיא כְּבָר רְגוּעָה, וְסוֹלַחַת לָנוּ.
וְאַתֶּם יְלָדִים – בְּוַדַּאי לֹא תַּעֲשׂוּ אֶת הַטָּעוּת שֶׁעָשִׂיתִי אֲנִי, וְלֹא תַּבְהִילוּ אֲנָשִׁים בְּשׁוּם פָּנִים וָאֹפֶן! וְאִם קָרָה שֶׁהִבְהַלְתֶּם מִישֶׁהוּ – תִּמְצְאוּ דְּרָכִים לְהַרְגִּיעַ וּלְפַיֵּס אוֹתוֹ. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁתַּצְלִיחוּ.
