ארנון ונועם שני השותפים ישבו בבית קפה בתל אביב ועברו על דוחות החברה שבבעלותם, כאשר הנייד של ארנון צלצל ועל הקו היה ג'וש בירנבאום, מנהל השיווק של פירמת ההשקעות האמריקאית 'פיליפ שטיין'.
"אדון ארנון, אני נרגש לבשר לך שהמשקיעים שלנו החליטו לבחור בחברה שלכם 'אנרגיות ירוקות סולאריות בע"מ' כיעד מועדף להשקעות שלנו, אנחנו מזמינים אתכם להגיע אלינו בעוד חודש למצגת בפני חבר המנהלים שלנו לגבי ההשקעה בחברה שלכם!"
ארנון לא ידע את נפשו מרוב שמחה. הוא בקושי סיים את השיחה ולחש במהירות לנועם השותף שלו. "נבחרנו מבין חמישים חברות להיות החברה שהמשקיעים של חברת ההשקעות המפורסמת 'פיליפ שטיין' רוצים לשמוע עליה בליווי מצגת שתיערך במשרדים שלהם במנהטן. נראה לי שהגיע הזמן עכשיו לפתוח איזה בקבוק שמפניה!"
נועם היה הרבה יותר רגוע ושקול. הוא הניח את ידו על כתפו של שותפו וניסה להרגיע את ארנון:
"לא ארנון, עזוב, אין צורך. בוא נשמור את החגיגות לשלב מאוחר יותר" ניסה נועם להתחמק. אבל לא עזרו לנועם כל ההסברים, ארנון הזמין את הקינוח היקר ביותר והוסיף גם בשביל התחושה הטובה בקבוק יין יוקרתי במיוחד, ובכך הקפיץ את מחיר הארוחה לשש מאות וחמישים שקלים.
נועם חשב שארנון מגזים אבל החליט שלא לצנן את ההתלהבות, כבר למחרת פתחו שני השותפים במרתון הכנות קדחתני של המצגת, הם לקחו את המומחים הגדולים ביותר שהיו בתחום והכול בשביל להיות מוכנים ברמה מיטבית.
וכך, לאחר שלושה שבועות של עבודה קשה ומתישה המצגת הייתה מוכנה. ולאחר מכן מצאו את עצמם השותפים בנמל התעופה בן גוריון, כשהם ממתינים לטיסת אל על שתיקח אותם לניו יורק.
כשהמריאו החל ארנון לפזם בהתרגשות ניגון שמח, בעוד נועם ניסה לתפוס תנומה קצרה במהלך הטיסה. ואז בבת אחת זה קרה: צווחה קולנית שהרעידה את כל המטוס נפלטה מפיו של ארנון. ברגע אחד פניו החווירו כסיד וידיו רעדו ללא שליטה. נועם התעורר בבהלה ושאל: "הכול בסדר ידידי? מה קרה לך?".
אבל ארנון היה שקוע בבהלה שלו, והוא רק הצליח למלמל: "אני לא מאמין! הכול אבוד!"
"מה אבוד?" שאל שוב נועם ברוגע: "על מה אתה מדבר?"
"המצגת שעבדנו עליה במשך שלושה שבועות. היא הייתה שמורה במחשב שלי ובנוסף כגיבוי בדיסק און קי. עכשיו תסתכל על התיק הזה, זה לא התיק שלי. החלפתי אותו בנמל התעופה עם מישהו אחר שהיה לו תיק זהה. ועכשיו הלך עלינו. איזה מצגת נראה למשקיעים בפגישה?".
ארנון היה מבוהל ממש, כאילו נפלו עליו השמיים. נועם הסתכל עליו ברוגע וניסה להרגיע אותו, אבל לשווא. "אתה קולט איזה פדיחה הולכת להיות לנו?! זה מטורף… הכול אבוד!".
נועם המשיך לשמור על קור רוח ואמר לארנון: "תירגע חבר, בוא נראה בנחת מה ניתן לעשות…"
אבל המשפט הזה רק הדליק יותר את ארנון שאמר: "מה כבר ניתן לעשות? איך אתה בכלל מצליח להישאר רגוע במצב הנוכחי? אמרתי לך שהכול אבוד. הכול אבוד!!! מה לא מובן? אין לנו מצגת!"
אבל נועם המשיך להיות רגוע ולא התרגש מהמצב. וכך, בעוד שארנון לא מצליח להתאפס על עצמו ונועם שומר על ארשת פנים רגועה המשיכו שני השותפים בטיסה עד שנחתו בנמל התעופה קנדי. ואז חייך נועם חיוך מסתורי, ניגש לארנון ואמר לו: "אתה מוזמן לבדוק את המייל שלך…."
ארנון בדק את המייל שלו ושוב החליף צבעים. לאחר מכן פלט: "אני לא מאמין! זו המצגת שלנו! מה עשית נועם? אין לי מילים".
נועם הסביר ברוגע: "שלחתי מייל למעצבת הגרפית שלנו שעיצבה לנו את המצגת ושאלתי אותה אם היא שמרה על עותק, הסתבר שהיא שמרה והיא שלחה לנו עותק של המצגת.."
"אתה יודע אולי זה הזמן לשנות גישה ולשחרר לחץ, ברגע שאתה מתמקד בטפל ולא בעיקר ולא מצליח לשלוט בעצמך בגלל סיבה צדדית ולא רלוונטית, אתה מאבד את היכולת שלך לשלוט בנסיבות ומפסיד את החיים שלך בגלל דברים קטנים ולא חשובים…" אמר נועם.
"אתה צודק" הודה ארנון: "אני חושב שהסיפור הזה של המצגת לימד אותי לשנות גישה על כל ההסתכלות של החיים, תודה לך שותף שנתת לי את האפשרות לראות את זה מקרוב!"
לאחר שהתמקמו שני השותפים למלון, הם יצאו לפגישה המכרעת והציגו בהצלחה את המצגת בפני חברי ההנהלה של חברת 'פיליפ שטיין'. ארנון היה רגוע ומחושב הרבה יותר. וללא ספק הרוגע והביטחון ששידר השפיעו על אופן הצגת הדברים שלו בפני המשקיעים, ואכן שבוע לאחר מכן הם קיבלו את הטלפון המיוחל: חברת ההשקעות הענקית, רוצה להשקיע בהם. הם עשו את זה ולא רק בגלל המיזמים החדשניים שלהם, בעיקר בגלל האנשים שמאחורי המיזם…
החיים הם לא "תכנית כבקשתך", תמיד יהיו מצבים שונים וסיטואציות שונות שיאתגרו אותנו וידרשו מאיתנו התמודדות. אדם שנותן לתנאים החיצוניים להשפיע על רמת האושר שלו ועל שלוות הנפש שלו יצטרך לחיות בסערה גדולה, ולנוע בין מצבי רוח קיצוניים בהתאם לתנאים ולנסיבות. אבל אדם שחי מתוך אמונה ושלוות נפש, ומבין שהאושר שלו נקבע באמצעות החיים הפנימיים שלו, ובאמצעות הגישה שלו לחיים, אדם כזה יוכל לשמור על שמחת חיים ובטחון גם בזמנים מאתגרים.
