"זהו, שיחפש לעצמו מישהו אחר!" אמר ברק לעצמו בשקט ומחה את הדמעות שנקוו בזוויות עיניו. הוא נזכר בימים שבהם הוא עוד היה ילד קטן וצעיר, כשהוריו החליטו שהוא יהיה ספורטאי מצטיין. מכל ענפי הספורט, הם בחרו עבורו את מקצוע הגלישה – ענף פיזי, תחרותי, וקשוח. מכל המאמנים הם ציוותו לו את מתי – המאמן המקצועי ביותר בענף, שהיה גם המאמן התובעני ביותר שאפשר לדמיין. ועם השנים בעבודה קשה קטף ברק מדליות, גביעים וניצחונות.
"פעם נוספת… כמו שצריך עכשיו" שמע ברק את קולו של מתי מרעים עליו מהחוף, ומיהר לטפס חזרה אל הגלשן. בתקופה האחרונה ברק הרגיש שמתי ממש אינו מסופק מהתוצאות. הוא לא הצליח להבין איך מה קרה פתאום. "לפני שמתקפלים…" אמר לו מתי, כאילו שמע את מחשבותיו, "רשמתי אותך למוקדמות אליפות העולם לנוער. יש לנו חודשיים עד לתחרות…".
ברק הרגיש היטב כיצד הקושי באימונים גובר לקראת התחרות. עם זאת, הישגיו רק הלכו ודעכו. לא היה זה הכושר או הזמן שדרשו האימונים שהפריע לברק. הייתה זו מחשבה אחת שהפריעה לו להתרכז. מחשבה שלא הניחה לו.
זה התחיל ביום רביעי אחרי אימון הבוקר. ברק חזר לחוף כדי לאסוף אוזניות ששכח. להפתעתו, הוא גילה שמתי נשאר במתחם האימונים. ודיבר עם מאמן קבוצת הילדים, המחשבות החלו מציפות את ברק – 'הוא מחליף אותי בתלמיד אחר', 'הוא לא מאמין שאצליח'. למרות שניסה להדחיק את חששותיו, רצף האירועים שהגיע לא הותיר אצלו מקום לספק.
"יש כמה שינויים ארגוניים לקראת התחרות" עדכן מתי, "לא תהיה לך חליפת גלישה חדשה, ונשתמש במשקפת מהתחרות האחרונה. נשקיע רק בדברים הנחוצים כמו הגלשן, המפרש והתורן". לפני שהספיק להגיב, קיבל מתי שיחת טלפון. ברק ראה על הצג את שמו של מנהל בית הספר שלו. "תודה שחזרת אליי…" ענה מתי, והתרחק. ברק לא הצליח לשמוע הרבה מהשיחה, אמנם המעט ששמע הספיק לו בהחלט – "אין לך מה לדאוג. בקרוב הוא יהיה פנוי לגמרי".
שבוע לאחר מכן אחרי עוד אימון מתיש, הבחין ברק שהפנקס של מתי נשאר על החוף. 'אני חייב להציץ' חשב ברק, הוא פתח את הפנקס וקרא שורה אחת שצרבה את ליבו – 'לברר בתקנון עד איזה תאריך, אפשר להחליף נציג לתחרות'.
ברק דפק על דלת משרדו של מתי, והראה לו את הפנקס ששכח. "תודה ברק, מקווה שלא נהרסה ההפתעה!" אמר מתי בחיוך. סערת הרגשות שהתחוללה בקרבו של ברק מצאה לפתע את דרכה לפיו. "גם לי יש הפתעה בשבילך" אמר בכעס, "סיימתי עם הגלישה. אין יותר אימונים, אין יותר תחרויות, אין יותר ברק". ברק פתח את הפנקס, ונופף לעברו במשפט שהכאיב לו כל-כך. "תחפש לך תלמיד אחר…" הוסיף ברק ועיניו התמלאו בדמעות: "מישהו שתאמין בו באמת".
מתי לקח מברק את הפנקס והעביר דף אחד קדימה. "תסתכל כאן!" ביקש. מבעד לדמעות, קרא ברק את הכתוב – 'לוודא שאין חלופה במתחרים'. מתי דפדף, והראה לברק משפט נוסף – 'לדאוג שברק לא יפספס את הטיול השנתי'. דף נוסף לאחור – 'מסקנות ושיפורים אחרי הביקור שערכתי במתחם התחרות'. דף נוסף – 'רשימה של חברים שיגיעו לעודד. נחסוך בחליפה כדי שנוכל לרכוש כרטיסים לכולם'.
ברק הרים עיניים אל מתי, ושאל: "אז לא וויתרת עליי?" מתי הנהן בראשו בשלילה נחרצת. "אפילו לא לרגע אחד!" השיב מתי ולחץ את ידו של ברק בהערכה…
הפרשה מספרת לנו כמה מאמץ השקיעו בלק ובלעם כדי ליצור הפרדה בין הקב"ה לעם ישראל, ולהביא לכך שעם ישראל לא ימצא חן בעיני הבורא. אבל דווקא מתוך כך מתחזקת ועולה הבחירה שבחר ה' בעמו, ועל אף הכול ולמרות הכול הוא לא עוזב אותנו ומאמין בנו שאנחנו נהיה אלה שנוביל את העולם לתכלית הטובה שלו.
