מפעל המשקאות הגדול ביותר באזור היה שוקק חיים ורועש כמו בכל יום. מנהל המפעל, מר פוקס, התהלך בין עובדיו והעיר הערות שונות ומשונות בקול רועם, מוודא שכל הפועלים העובדים במפעל לא נחים לרגע ומבצעים את עבודתם באופן מיטבי, בלי שום סטייה מתוכנית העבודה.
רעש המכונות היה נורא, אך כל העובדים ללא יוצא מן הכלל, והמנהל בתוכם, התרגלו לכך. הרעש היה להם כמנגינת רקע, והם בכלל לא שמו לב אליו. בשל הרגל זה, כשהמכונה הענקית העומדת במרכז החדר חדלה מלפעול והשתתקה, נחווה השקט כצווחה באמצע מדבר שומם.
"מה קורה כאן?" מר פוקס המנהל ניגש בפסיעות נמרצות לפועל המופקד על המכונה הגדולה והראשית של המפעל. "למה עצרת אותה מפעילות?"
הפועל הכיר את המנהל ואת שיגיונותיו וענה בחשש: "לא עצרתי אותה. היא פשוט פסקה מלפעול". הוא לא הזכיר למר פוקס את כל אזהרותיו החוזרות ונשנות בנוגע למכונה הראשית. הוא כבר אמר למנהל, בעדינות ובזהירות, שהמכונה כבר בשלבי גסיסה.
"לא ייתכן שהיא פשוט הפסיקה סתם כך!" קבע מר פוקס וציווה על הפועל: "הפעל אותה שוב".
הפועל ניגש אל המכונה בפנים חסרות הבעה וניסה להפעילה. הוא לא היה מופתע כלל כשהיא לא חזרה לפעולה ונשארה דוממת. "לדעתי צריך להחליף אותה. היא לא תפעל יותר".
"שתוק!" מר פוקס האדים מכעס. "מישהו ביקש ממך עצות, ועוד כאלה חסרות אחריות?! אתה תתקן אותה", הודיע. "עד מחר היא צריכה לפעול!"
הפועל נאנח. "זה לא הגיוני, אדוני", מחה בשקט. "אם אתה תנסה – היא תעבוד", אמר מר פוקס בעודו משגר מבט מצמית בפועל. הוא סב על עקבותיו וחזר לסיבוביו בין העובדים. כולם רכנו על עבודתם ברצינות, לא רצו להיות הטרף הבא שייפול בידיו של מר פוקס.
מר פוקס הגיע למפעל למחרת בבוקר וניגש אל המכונה הראשית. "האם היא פועלת?" שאל.
"לא", ענה הפועל בקול רגוע, הוא השלים עם העובדה שככל הנראה יקבל ממר פוקס מכתב פיטורין. "אין אפשרות לתקן אותה".
"אתה מפוטר!" הפטיר מר פוקס, מאשש את השערתו של הפועל. "אזמין בעל מלאכה יותר מקצועי ממך שיצליח לתקן את המכונה הזאת". הוא פנה אל משרדו והזמין טכנאי מכונות מומחה.
שעה לאחר מכן הגיע המומחה אל המפעל ובחן את המכונה ואת קרבה. דקות ארוכות לאחר מכן פנה אל מר פוקס: "המכונה הזו עשתה את שלה, אי אפשר לתקן אותה!" הודיע ביובש.
"לא יקום ולא יהיה!" מר פוקס הרעים בקולו. "אם אני אומר שאפשר לתקן אותה, אז אפשר!" הוא הביט בטכנאי בזלזול, "אתה משוחרר. אמצא מומחה גדול ממך".
הטכנאי המומחה הנהן. "אתה תקבל את אותה תשובה מכל אדם שיבוא לתקן אותה", הוא עדכן את מר פוקס. "חבל על הזמן שאתה מבזבז על התיקון הזה – שלא יקרה".
מר פוקס צחקק בבוז. "תאמין לי, אם היה לי זמן – הייתי מתקן אותה בעצמי".
כל הפועלים כלאו גיחוך בתוכם, משפילים את עיניהם אל עבודתם, לא רוצים למשוך אליהם את האש. "בכבוד, ידידי, קדימה, אתה מוזמן!" חייך הטכנאי בתגובה.
מר פוקס האדים ולבסוף הפשיל שרוולים וניסה במשך שעה ארוכה לתקן, ללא הצלחה.
הטכנאי הביט ישירות לתוך עיניו של מר פוקס ואמר בלי חשש: "אדוני הנכבד. אתה צריך להבין שאתה אולי מומחה, אבל במכונה הזאת, אני המומחה". הוא אמר ברורות. "ואני אומר לך שאף אחד לא יצליח לתקן אותה לעולם!"
כל אדם צריך להכיר במגבלותיו, לדעת שהוא אינו יודע הכל ושיש גדולים ממנו. אנו לומדים זאת מהפרשה שלנו, שבה הורה הקב"ה לשופטים שאם אינם מצליחים להגיע לפסק דין בין שני בעלי דין, עליהם להעביר את הדין לבית דין גבוה יותר.
