סטיוארט היה ילד מופנם וביישן, בתור עולה חדש מארה"ב שנכנס לכיתה ו' באמצע השנה ההתאקלמות מבחינה חברתית הייתה לא פשוטה בשבילו. למזלו של סטיוארט, הוא נכנס ישירות לכיתה של ג'ורג' המחנך שהשקיע המון בתלמידיו. מספר פעמים עקב ג'ורג' אחרי סטיוארט התלמיד החדש ובדק מה מצבו החברתי, אבל ברוב המקרים הוא היה בודד בהפסקות.
פורים הגיע וכל ילדי בית הספר הגיעו מחופשים, במהלך היום שוק הפורים מלא בפעילויות. באותו בוקר הגיע ג'ורג' המחנך לבית הספר כשהוא לבוש בתחפושת של שודד קאריביים. לא מעט ילדים פרגנו לו על התחפושת, אלא שאז הבחין ג'ורג' בחבורת ילדים שהתקבצה מסביב למישהו. הוא לא יכל לעצור את הסקרנות וניגש למקום ואז הבחין בילד שהיה מחופש בתחפושת מיוחדת שכולה הייתה עשויה ממראות, מקדימה ומאחורה מכף רגל ועד ראש הכול היה עשוי ממראות. ג'ורג' היה חייב לוודא שאכן הוא רואה טוב, הוא נגע באצבע בתחפושת כשמיד נשמע קול של ילד מוכר מתוך התחפושת. "המורה זה אני, סטיוארט!" ג'ורג' היה בהלם ושאל: "סטיוארט אתה רואה אותנו?".
"כן המורה, אתם יכולים לראות את עצמכם, ואני רואה פה את כולם!" ענה סטיוארט בהתלהבות. הוא פסע לעבר הכיתה בליווי פמליית מעריצים. ג'ורג' הסתכל על סטיוארט בגאווה וחשב: "איזה יופי, אני בטוח שהתחפושת הזאת תעזור לו להתקדם מבחינה חברתית…"
כמה ימים אחרי פורים, כשהילדים חזרו לכיתה הבחין באחד הימים ג'ורג' המחנך בילד אחד בכיתה שעדיין לא יצא להפסקה. "מה סטיוארט עושה פה?" חשב ג'ורג' כשהבחין בסטיוארט מוציא מתיקו את התחפושת ושם אותה על עצמו, ג'ורג' התפלא: "איך הוא לא מתעייף כל פעם לשים אותה על עצמו מחדש בכל הפסקה? איך הוא מצליח לנשום בתוך התחפושת?"
ג'ורג' לא רצה להעיק יותר מדי על סטיוארט עם השאלות הללו, אבל הוא היה חייב לראות מה הוא עושה בהפסקה עם התחפושת. וכפי שחשב, הוא גילה שסטיוארט מסתובב עם התחפושת כשכמה חברים אתו מעבירים את הזמן בהפסקה. הוא הבין שסטיוארט עדיין נמצא בחוויה של התחפושת ומהחברים שהיא מביאה בעקבותיה. ג'ורג' הרגיע את עצמו וחשב: "אם זה עוזר לו לרכישת חברים, אני רק מקווה שמתי שהוא יחדל מלהשתמש בה…"
ואכן ג'ורג צדק, אחרי חופשת פסח סטיוארט כבר התחיל פחות ופחות לשים אותה בהפסקות, עד שיום אחד הוא הפסיק לשים אותה לחלוטין. ג'ורג' שמח שסוף סוף יצא סטיוארט מאווירת פורים והפסיק לשים את התחפושת בהפסקות.
לאחר כמה ימים ג'ורג' נכנס לחדר המורים, כשהבחין בתוך התא שלו בפתק מסתורי. ג'ורג' פתח את הפתק, המילים שם היו כתובים בצורה קצת עילגת: "המורה אני חייב לדבר אתך בבקשה. זה ממש דחוף. סטיוארט". ג'ורג' היה סקרן לגלות מה סטיוארט רוצה לדבר אתו וביקש מאחד הילדים לקרוא לסטיוארט, לאחר כמה דקות הוא התייצב בחדר המורים. "כן סטיוארט, אני שמח שאתה יוזם שיחה איתי, הרבה זמן לא דברנו…" אמר ג'ורג וסטיוארט התחיל להסביר: "המורה אני חייב לספר לך משהו, אבל אני ממש מבקש שלא תספר לאף אחד.." אמר בחששנות. "המורה אני רציתי לספר לך מה עובר עלי בתקופה האחרונה, אמנם זה נשמע קצת מבהיל, אבל עברתי חרם בכיתה". ג'ורג' התחיל להחליף צבעים. "איזה חרם? על מה אתה מדבר? אתה בטוח שזה קרה בכיתה שלי?" ג'ורג' הרגיש אשם והתבייש, איך הוא לא שם לב לזה. "המורה בבקשה, אני באתי רק כדי לספר לך, שעברתי את החרם הזה!", אמר סטיוארט תוך כדי שהוא מנסה להרגיע את ג'ורג': "כבר לא עושים עלי חרם, בזכות התחפושת שלי!" אמר סטיוארט בהתלהבות.
ג'ורג' הביט בו בתמיהה וניסה להבין את המתרחש. "מצאתי את התחפושת הזאת באחד האתרים בחו"ל וחשבתי לעצמי שאם הילדים ייראו את עצמם במראה כיצד הם נראים כשהם משפילים ילד אחר, אולי זה יגרום להם להפסיק. ואכן עם הזמן הם הפסיקו, אז אני חושב שלא צריך להעניש אותם, אני חושב שהם כבר הבינו את הטעות שלהם בעצמם…" ג'ורג' נרגע קצת לאור העובדה שהילדים הפסיקו את החרם, אבל זה לא מנע ממנו להיכנס לכיתה ולעשות שם שיחת מוסר רצינית לכל הכיתה מיד לאחר השיחה עם סטיוארט.
בסוף השנה, כאשר ג'ורג' הגיע לחדר המורים וכאשר פתח את התא שלו, הוא מצא בפנים פתק עם חבילה גדולה. ג'ורג' פתח את הפתק וקרא את הכתוב: "המורה, אני כבר לא צריך את התחפושת, אבל אולי המורה מכיר אולי ילד אחר שזה יכול לעזור לו?!" חיוך עלה על פניו של ג'ורג': "בחיים לא הייתי חושב שתחפושת כזאת יכולה להציל ילד…"
הרבה פעמים בחיים אנחנו עושים פעולות שאם היינו מביטים על עצמנו במראה, ללא ספק היינו עושים זאת אחרת. אבל אם נעצור לרגע ונחשוב קודם לכן, קרוב לוודאי שלא נצטרך לאחר מכן להביט במראה ולהרגיש רגשות אשם.
