אחד הדברים שביירון לא חשב מעולם שיצטרך לעשות מיד לאחר קבלת החגורה השחורה בקרטה, זה להשתמש ביכולות הלחימה שרכש במשך שלושת השנים האחרונות. זה היה לאחר סיום הטקס החגיגי של קבלת החגורה השחורה, כאשר הוא עלה על הרכבת התחתית של ניו יורק בחזרה הביתה והתיישב בשקט באחת הפינות, הוא היה במצב רוח מרומם וכבר תכנן בראשו את ההשתלמויות הבאות.
באחת התחנות עלה לקרון אדם גדול ממדים שהיה ניכר עליו שהוא בגילופין, הוא עלה כשהוא מתנדנד וריח חזק של אלכוהול נדף ממנו. הוא החל לצעוק לעבר הנוסעים ודחף זוג קשישים שבדיוק קמו לעבר היציאה מהקרון, האנשים החלו להסתלק מהקרון באיטיות הם לא היו מעוניינים להתעסק עם השיכור והעדיפו לעבור לקרון אחר. אלא שבדיוק באותם רגעים נכנס פנימה שוטר נמוך קומה ממשטרת ניו יורק, שנקרא על ידי הנוסעים לבוא ולהשליט סדר בקרון.
הגברתן השיכור הסתכל על השוטר נמוך הקומה בבוז, והחל התקרב אליו בתנועה מאיימת כאשר הוא קורא לעברו: "בוא נראה אותך עוצר אותי, אדון שוטר!" תוך כדי כך שהוא מדגיש בכוונה את המילים האחרונות בדיבורו 'אדון שוטר' ומסיים אותם בלעג.
משראה השוטר את הגברתן מתקרב אליו הוא קפא במקומו, נעץ את מבטו באימה בגברתן ונראה ששכח שיש לו אקדח עד שאחד הנוכחים צעק לעברו: "יש לך אקדח! למה אתה לא משתמש בו?"
ברגע האחרון ולפני שאגרופו של הגברתן השיג אותו, הצליח השוטר לשלוף את אקדחו ולכוון אותו בתנועה מאיימת לעבר הגברתן שהמשיך להתקרב אליו ולחייך: "עמוד על מקומך או שאני יורה!" צעק השוטר אלא שנראה שכל הסיטואציה הזו רק שעשעה את הגברתן שצחק בקול ואמר לו: "קדימה, בוא נראה האם אתה יודע בכלל להשתמש באקדח שלך! בוא תראה לי מה אתה שווה!" והמשיך להתקרב אליו בתנועה מאיימת.
בשלב זה, ביירון הרגיש שאם הוא לא יעשה מעשה העניינים כאן יצאו לגמרי משליטה. והוא צעק לעברו של הגברתן: "היי אתה! למה שלא תתעסק עם אנשים בגודל שלך? בוא נראה אותך מתעסק איתי!" אמר ביירון בנימה מתגרה כדי ללכוד את תשומת הלב שלו. הגברתן הסתובב מופתע כולו לעבר ביירון ועזב את השוטר נמוך הקומה שהיה ניכר עליו שרעד מפחד.
הוא הבחין בביירון שעמד מולו בצורה מתגרה והחל להתקרב לעברו כשהוא צועק: "אתה רוצה להתעסק איתי? קדימה, אני כבר אעביר לך שיעור בחינם!".
ביירון החל לשחזר בראשו את תנועות הקרטה שלמד וליבו החל להלום במהירות. הוא ידע שבעוד כמה רגעים יצטרך ליישם את כל שיטות הלחימה שלמד בשנים האחרונות. אלא שלפתע נשמע קול נוסף מאמצע הקרון, היה זה זקן מבוגר שנשען על מקלו בחיוך וקרא לעבר הגברתן. "היי ידידי, האם שתית סיידר חם כדי לחמם את הגרון שלך מהקור העז שבחוץ?"
הגברתן הופתע מהשאלה ועוד יותר הופתע מהניחוש המוצלח. "כן!" ענה בזעף. "שתיתי סיידר חם עם אלכוהול, הרבה אלכוהול. אבל מה זה עניינך?". אבל הזקן הנחמד המשיך ואמר לו בידידות: "הו, אני ממש אוהב לשתות את הסיידר הזה. למעשה אתמול שתיתי ממנו. תמיד שאני חוזר מהעבודה. הוא מרגיע אותי לגמרי. גם אותך הוא מרגיע?". הגברתן לא הבין לאן השיחה הזו הולכת ורק ענה במהירות לזקן: "כן, גם אותי הוא מרגיע. רק שהיום שתיתי ממנו קצת יותר מידי…".
אבל הזקן לא עזב אותו והמשיך את השיחה. "תגיד לי, יצא לך פעם לשתות סיידר עם מקלות של קינמון?!"
אבל פתאום עיניו של הגברתן נצצו: "מקלות של קינמון? אמא שלי הייתה מכינה לי כאלו. אני ממש אוהב את זה! לא ידעתי שאתה מבין כל כך טוב בסיידר חם!". ואז לתדהמת כל הצופים במה שהתרחש לאחרונה, פינה הזקן השברירי מקום ליד הכיסא שלו בקרון הרכבת והזמין את הגברתן לשבת לידו: "בוא ידידי, אני רוצה לספר לך כמה דברים על מקלות קינמון וסיידר חם. אני רוצה להראות לך מתכון סודי שכזה עדיין לא ראית מעולם!".
במבט נבוך ומבויש זנח הגברתן את תוכניתו להכות את ביירון והתיישב בשקט ליד הזקן השברירי שהוציא מכיסו פנקס קטן ובו המתכון המיוחל.
לאחר מכן, שלף מתיקו בקבוק סיידר חם עם מקלות קינמון בתוכו ואמר לו: "זה בשבילך ידידי, תיקח את זה אבל תזכור לשתות קצת בכל פעם, אחרת זה ייגמר לך מהר מאד!". הגברתן לקח את הבקבוק, שתה מתוכו לגימה קצרה, הריח את מקלות הקינמון ואמר לזקן: "תודה לך ידידי, בלעדיך קרוב לוודאי ששוב הייתי מסיים את הערב בכלא…"
בפרשת השבוע אנו רואים כיצד יהודה ניגש ליוסף – שליטה של מצרים וניגש אליו כדי לדבר על ליבו, הוא ידע שישנם דרכים רבות לגשת אל יוסף אבל הוא בחר בדרך שתפנה ישירות למסילות ליבו, מכיוון שלכל אדם יש את מסילות הלב הייחודיות שלו כדי לפנות אליו. לא בכוח. בנועם. באהבה. בטוב, כי רק ככה נוכל לוודא שהתוצאות של הפניה יהיו באמת רצויות אצל השומעים.
