מכשפות של שלום

אֲנִי וְטַל אַהֲרוֹנִי הָיִינוּ צֶמֶד חֶמֶד. מֵאָז יְמֵי הַגַּן הָעַלִּיזִים וְעַד לִתְחִלַּת הַשָּׁנָה הַנּוֹכְחִית כִּמְעַט לֹא נִתָּן הָיָה לִפְגֹּשׁ בְּאֶחָד מֵאִתָּנוּ בְּלִי שֶׁמִּזְדַּנֵּב אַחֲרָיו חֲבֵרוֹ. הַחֲבֵרִים בִּצְחוֹק כִּנּוּ אוֹתָנוּ 'אַחִים חוֹרְגִים'. הָיִינוּ הוֹלְכִים יַחַד לִקְנִיּוֹת, קוֹנִים אוֹתָם בְּגָדִים, מְבַלִּים שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת בְּכָל יוֹם זֶה בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל זֶה, וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת מִתְאָרְחִים בְּשַׁבָּתוֹת אֶחָד בְּבֵיתוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ.
גַּם הַמִּשְׁפָּחוֹת שֶׁלָּנוּ זָרְמוּ עִם הַחֲבֵרוּת הַקְּרוֹבָה, עַד שֶׁהָיְתָה כִּבְיָכוֹל הַרְגָּשָׁה שֶׁאֲנַחְנוּ מַמָּשׁ קְרוֹבֵי מִשְׁפָּחָה. אֶלָּא שֶׁכְּפִי שֶׁאָמַרְתִּי 'הָיְתָה' וְזֹאת בִּגְלַל הַמְּרִיבָה הָאֲיֻמָּה שֶׁנּוֹצְרָה פִּתְאוֹם וְקָרְעָה מִמֶּנִּי אֶת הָאָח הַחוֹרֵג שֶׁלִּי, אֶת טַל.
יוֹם אֶחָד בָּהִיר קִבַּלְתִּי מִכְתָּב נוֹרָאִי, שֶׁבּוֹ הָיָה כָּתוּב כָּךְ: "לְיוֹתָם, גִּלִּיתִי אֶת הָאֱמֶת אוֹדוֹתֶיךָ, אֲנִי מְעֻנְיָן לְנַתֵּק אֶת הַקֶּשֶׁר. אַל תְּנַסֶּה אוֹתִי, הַיּוֹם לֹא אַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר כְּדֵי לְאַפְשֵׁר לְךָ שָׁהוּת לְעַכֵּל אֶת הַדָּבָר. טַל אַהֲרוֹנִי". הַכְּתָב הָיָה כַּמּוּבָן כְּתַב יָדוֹ שֶׁל טַל. קָרָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב פַּעַם, פַּעֲמַיִם, שָׁלוֹשׁ, וְאָז קִמַּטְתִּי אוֹתוֹ וְחָשַׁבְתִּי: 'הֲלָצָה לֹא מֻצְלַחַת, טַל יְקַבֵּל עַל זֶה מִמֶּנִּי שְׁטִיפָה הֲגוּנָה'. לֹא חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע לְהַאֲמִין לַשְּׁטוּת הַזֹּאת, עַד שֶׁקָּלַטְתִּי פִּתְאוֹם שֶׁבְּאוֹתוֹ יוֹם טַל לֹא הִגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר.
הָיִיתִי מֻטְרָד. קוֹרֶה שֶׁיֶּלֶד לֹא מַגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר. אֲבָל מָה זֶה הַתִּזְמוּן הַזֶּה? עֲדַיִן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֹּאת בְּדִיחָה אֲיֻמָּה. אֲבָל בָּעֶרֶב עָלְתָה אֲחוֹתִי הַבַּיְתָה: "קַח!" הוֹשִׁיטָה לִי מִכְתָּב: "אָח שֶׁל טַל הֶעֱבִיר לְךָ אֶת זֶה!" פָּתַחְתִּי אֶת הַמִּכְתָּב בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת וְשָׁם הָיָה כָּתוּב: "יוֹתָם, אֲנִי לֹא חוֹזֵר בִּי. לֹא אֲקַבֵּל כָּל הַכְחָשָׁה מִצִּדְּךָ, שְׁקֹל אֶת צְעָדֶיךָ. טַל אַהֲרוֹנִי". נַעֲשֵׂיתִי כֻּלִּי לָבָן. אֲחוֹתִי נִזְעֲקָה בְּבֶהָלָה: "מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ: "אַתְּ בְּטוּחָה שֶׁזֶּה הָיָה אָח שֶׁל טַל?"
"כֵּן", הֵשִׁיבָה בְּבִטָּחוֹן גָּמוּר. "זֶה הָיָה נוֹי, אֶחָד מֵהַתְּאוֹמִים שֶׁלָּהֶם. לָמָּה? אֵיזוֹ בְּשׂוֹרָה קָשָׁה קִבַּלְתָּ?" דְּמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי וְאָמַרְתִּי: "אִם זֶה הָיָה נוֹי, הַחַיִּים שֶׁלִּי נִגְמְרוּ. אֲנִי לֹא חוֹזֵר לְבֵית הַסֵּפֶר יוֹתֵר!" וְאָז פָּרַצְתִּי בִּבְכִי מְזַעְזֵעַ, נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַמִּטָּה, וְלֹא הָיִיתִי מוּכָן לָצֵאת מִמֶּנָּה.
הוֹרַי נִסּוּ לְבָרֵר מָה קָרָה, הֵם קָרְאוּ אֶת הַמִּכְתָּבִים. אַבָּא שֶׁלִּי הִצִּיעַ לְהִתְקַשֵּׁר לְבֵיתוֹ שֶׁל טַל לְבָרֵר מָה קָרָה. אֲבָל אֲנִי לֹא הָיִיתִי מוּכָן לִרְמֹס עוֹד יוֹתֵר אֶת הַכָּבוֹד שֶׁלִּי. לֹא רוֹצֶה? לֹא אֶתְחַנֵּן אֵלֶיךָ. בִּקַּשְׁתִּי מֵאָבִי שֶׁלֹּא יְדַבֵּר בְּשׁוּם אֹפֶן עִם אָבִיו שֶׁל טַל. אָבִי אָמַר שֶׁזּוֹ לֹא צוּרָה וְכָךְ לֹא מִתְנַהֲגִים, וְאֵין סִכּוּי בָּעוֹלָם שֶׁזֶּה בֶּאֱמֶת טַל, אַךְ אֲנִי, בְּמַרְדָנוּת הַשְּׁמוּרָה לִבְנֵי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה – לֹא הִשְׁתַּכְנַעְתִּי וְהִתְמַדְתִּי בְּעַקְשָׁנוּתִי.
אַחֲרֵי שָׁבוּעַ וָחֵצִי חָזַרְתִּי לְבֵית הַסֵּפֶר, נִכְנַסְתִּי לַכִּתָּה, וְהִתְעַלַּמְתִּי מִמַּבָּטוֹ שֶׁל טַל שֶׁסָּקַר אוֹתִי מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ. בִּקַּשְׁתִּי מֵהַמּוֹרֶה לָשֶׁבֶת בַּקָּצֶה הָאֶחָד, בְּשָׁעָה שֶׁטַּל יָשַׁב בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי. הַחֲבֵרִים בַּכִּתָּה שָׂמוּ לֵב, כַּמּוּבָן, שֶׁמַּשֶּׁהוּ קָרָה. אוּרִי הִגְדִּיל לַעֲשׂוֹת וְאַף רָצָה לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ. מַהֵר מְאֹד הִבְהַרְנוּ לוֹ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מְעֻנְיָנִים בִּמְגַשְּׁרִים. וְאָז הִגִּיעַ חַג הַפּוּרִים. בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַפּוּרִים, בְּעוֹדִי יוֹשֵׁב בַּבַּיִת וְלֹא הוֹלֵךְ עִם טַל לְסִיבוּבֵי מִשְׁלוֹחֵי מָנוֹת כְּמִנְהָגֵנוּ בְּכָל שָׁנָה, דָּפְקוּ עַל הַדֶּלֶת זוּג מְכַשֵּׁפוֹת – הַתְּאוֹמִים שֶׁל אַהֲרוֹנִי.
בְּיָדָם הָיָה מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת גָּדוֹל וּמְפֹאָר, וּבַפֶּתֶק הָיָה כָּתוּב: "חַג הַפּוּרִים, חַג הַשִּׂמְחָה, שׁוֹכְחִים אֶת הָעַצְבוּת, וְקוֹנִים אֶת הַסְּלִיחָה, חַג הַפּוּרִים, חַג הַשִּׂמְחָה, מַרְבִּים בְּאַהֲבָה וְאַחְוָה!" רְאִיָּתִי הִטַּשְׁטְשָׁה מִדְּמָעוֹת. בַּתְּחִלָּה חָשַׁבְתִּי: 'לָמָּה מָה קָרָה שֶׁאֶסְלַח לוֹ אַחֲרֵי דָּבָר כָּזֶה? הִנֵּה, הוּא אֲפִלּוּ לֹא מְדַבֵּר בְּרוּרוֹת וְלֹא פּוֹנֶה יְשִׁירוֹת אֵלַי!' אֲבָל עָלְתָה בִּי הַכְּמִיהָה לָשׁוּב לַחֲבֵרוּת בֵּינֵינוּ. הֵכַנְתִּי מִשְׁלוֹחַ מֻשְׁקָע, וְהָלַכְתִּי בְּעַצְמִי לְבֵיתוֹ שֶׁל טַל שֶׁפָּתַח אֶת הַדֶּלֶת, כְּשֶׁעַל פָּנָיו קְרִירוּת נוֹרָאִית. "הִתְחָרַטְתָּ?" שָׁאַל. "בָּאתָ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה אַחֲרֵי שֶׁהָפַכְתָּ לִי אֶת הַחַיִּים לְמָרִים מִמָּוֶת?"
"אֲנִי?!" קָצַפְתִּי עַל הַחֻצְפָּה שֶׁלּוֹ. "אַתָּה! אַתָּה שָׁלַחְתָּ לִי מִכְתָּב פּוֹגֵעַ וְהִזְהַרְתָּ שֶׁלֹּא אֲנַסֶּה לְדַבֵּר אִתְּךָ!"
"אֲנִי?" הוּא שָׁתַק לְרֶגַע, "מֵהַתְחָלָה: מָה שָׁלְחוּ לְךָ בִּשְׁמִי?" חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע וְאָמַרְתִּי: "אֲבָל נוֹי אָחִיךָ הֵבִיא אֶת הַמִּכְתָּב!" טַל קָרָא לְנוֹי, וְהוּא סִפֵּר שֶׁיֶּלֶד בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְהָבִיא לִי מִכְתָּב. גַּם טַל קִבֵּל מִכְתָּבִים כָּאֵלֶּה, אֲבָל הוּא לֹא הִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם. רַק כְּשֶׁרָאָה אֶת הִתְעַלְּמוּתִי לְאַחַר הַשָּׁבוּעַ שֶׁבּוֹ נֶעְדַּרְתִּי כְּדֵי לָתֵת לוֹ 'לְעַכֵּל אֶת הֶחְלַטְתִּי', כְּפִי שֶׁנִּכְתַּב בַּמִּכְתָּב הַנּוֹרָא שֶׁהוּא קִבֵּל – חָשַׁב שֶׁיֵּשׁ בְּזֶה מַמָּשׁ. "פּוּרִים שָׂמֵחַ!" אָמַרְתִּי לְטַל. "פּוּרִים שָׂמֵחַ גַּם לְךָ!" הֶחֱזִיר טַל: "אֲנִי כְּבָר אָכִין לְךָ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת!" וּמִהֵר לַמִּטְבָּח. "אֲבָל שָׁלַחְתָּ לִי מִקֹּדֶם עִם הַמְּכַשֵּׁפוֹת הַנֶּחְמָדוֹת!" הִתְפַּלֵּאתִי. "מְכַשֵּׁפוֹת? מַמָּשׁ לֹא. לֹא שָׁלַחְתִּי לְךָ שׁוּם דָּבָר, וַאֲנִי לֹא מַכִּיר מְכַשֵּׁפוֹת".
הִתְבָּרֵר שֶׁהַמְּכַשֵּׁפוֹת הַנֶּחְמָדוֹת שֶׁהִשְׁכִּינוּ שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ, הָיוּ שְׁכֵנִים נֶחְמָדִים שֶׁיַּלְדֵיהֶם, בְּהֶפְרֵשׁ שֶׁל שָׁנָה, הִתְחַפְּשׂוּ שְׁנֵיהֶם לִמְכַשֵּׁפוֹת. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה שֶׁנַּשְׁלִים, וְהֵבִיא לָנוּ אֶת הַשָּׁלוֹם בְּדֶרֶךְ עֲקִיפָה. לָמַדְתִּי מִזֶּה דָּבָר אֶחָד חָשׁוּב: אַף פַּעַם, לְעוֹלָם, אַל תָּדוּן אֶת חֲבֵרְךָ. גַּם בְּמִקְרִים שֶׁנִּרְאֶה שֶׁהַכֹּל נָכוֹן וְיֵשׁ הוֹכָחוֹת חוֹתְכוֹת – זֶה לֹא תָּמִיד כָּכָה. וְהִנֵּה, אֲנַחְנוּ הַהוֹכָחָה.