דור היה בחור צעיר שרק היה לקראת סיום הלימודים, הוא ישב לבדו בגינה השכונתית כאשר ניגש אליו בחור צעיר לא מוכר. "רוצה לעשות כסף קל?" שאל את דור, שלא חשב יותר מדיי. "בטח, מי לא רוצה לעשות כסף?" הגיב בחיוך. והבחור השיב: "תן לי את מספר הטלפון שלך והכתובת, ותקבל ממני פרטים בהמשך…" בלי לחשוב פעמיים, נתן לו דור את המספר והמתין כל היום לקבלת ההודעה מהבחור.
בשעה שלוש לפנות בוקר הוא קיבל הודעה: "עליך להגיע מחר להרצאה באולם הטווס שבשכונה שלך ולהכניס למחשב של המרצה את הדיסק אונקי שמונח לך מאחורי הדלת".
הוא הלך לדלת, הציץ מבעד לחור ולא ראה איש, פתח אותה באיטיות והביט על השטיח שעליו שכב דיסק אונקי בצבעי שחור אדום. הוא הביט לכל עבר, ותהה לעצמו בשקט מתי הספיק הבחור להניח את הדיסק ואיך הוא היה כל כך בטוח שהוא יסכים לקחת את המשימה הזאת. הוא הכניס את הדיסק אונקי לכיס הקפוצ'ון ונכנס בחזרה הביתה.
הוא לא ידע מה רוצה הבחור הזה, מהמרצה שמגיע להרצות מחר באולם הטווס. אבל הוא קיבל משימה קלה שעבורה הובטחו אלפי שקלים, הוא לא התכונן להפסיד אותם.
את שארית הלילה בילה על המחשב, כשהוא בודק מיהו המרצה שאמור להגיע לאולם ה'טווס' ובאיזה שעות תתקיים ההרצאה. התברר לו שאולם הטווס נמצא בשכונה הסמוכה באחד מן האולמות הקטנים של המתנ"ס הקהילתי ושההרצאה תתקיים בתשע בבוקר.
הוא פיהק פיהוק ארוך, כיוון את השעון המעורר לשבע בבוקר וכיסה את ראשו בשמיכה. לא נשארו לו הרבה שעות לישון, בכל מקרה ל'עבודה' הזאת הוא חייב להגיע בזמן…
בבוקר הוא התעורר מוקדם, התארגן במהירות ויצא לכיוון אולם הטווס. כשהגיע לאולם, הוא הופתע לגלות שהוא היה מלא למרות השעה המוקדמת. דור דחק את עצמו בין כסאות הפלסטיק הלבנים, כשהוא חותר לשבת בשורה הראשונה. כשיהיה חושך באולם, הוא יוכל לדחוף את הדיסק אונקי שלו למחשבו של המרצה המזוקן ולהסתלק חזרה הביתה. הישיבה באולם יחד עם מאות המתחזקים העיקה עליו והוא חשש שמישהו יזהה אותו או את מטרותיו.
ההרצאה התחילה. המרצה הדליק את מחשבו וחיבר אותו אל המקרן, הוא התחיל לדבר ולהראות הוכחות לדבריו והביא גם חיזוקים ודוגמאות. דור מצא עצמו מרותק אף על פי שלא התכוון בכלל להקשיב לדברים ובוודאי שלא להתעניין בהם. הזמן חלף במהירות וההרצאה הגיעה לסיומה, מבלי שהוא הצליח לבצע את המטרה שלשמה הגיע – לדחוף את הדיסק אונקי למחשבו של המרצה.
בתום ההרצאה התגודדו הרבה אנשים סביב המרצה, הוא היסס לרגע ולאחר מכן החליט שהוא מבצע את המשימה הזאת עד הסוף. נכון שהוא לא חושב שהדיסק הזה מכיל תכנים סימפטיים במיוחד. אבל הוא קיבל משימה, והוא מוכרח לעמוד בה. בטבעיות ניגש את המחשב, תחב את הדיסק, וחייך אל הבחור שתהה לגבי מעשיו, לאחר מכן התקרב אל המרצה ואמר לו 'תודה רבה' וברגע של דחף פתאומי ביקש את מספר הנייד שלו. הרב הקריא לו את המספר בחיוך, ברך אותו קצרות ועבר לאדם הבא. דור מיהר לשמור את המספר תחת השם 'המרצה המזוקן', ומיהר אל האופנוע שלו החונה בחוץ.
הוא שלח: "המשימה בוצעה בהצלחה!" ומיהר סופסוף להשלים את השינה. כך פספס את רגעי האימה הגדולים שעברו על המרצה וחבריו. פתאום, מבלי לדעת כיצד, נמחקו מסדי הנתונים של המחשבים. בזה אחר זה הם כבו, מותירים אחריהם חלל גדול. מהומה קמה במקום. טכנאים הוזמנו בבהילות לגלות את מקור הבעיה אולם אף אחד לא הצליח לחשוף אותה, דבר אחד ידעו כולם בצורה ברורה: הייתה זו חבלה מכוונת.
רק כשדור התעורר משנתו שמע קטעי משפטים שהסתובבו בשכונה, על ווירוס שחדר למחשבי המרצים של הארגון שנתן את ההרצאה במתנ"ס הקהילתי ובעצם גרם להרס לכל המחשבים האחרים.
דור הליט פניו בכפות ידיו בבהלה. "זה אני גרמתי לזה! בדיסק אונקי המרושע הזה היה את הווירוס המדבק! איך זה שהסכמתי להיות חלק מהדבר המרושע הזה?" כל אחר הצהריים ישב בחדרו, כוסס את ציפורניו ובודק כיצד יוכל לסייע לארגון. לבסוף החליט להתקשר לרב שוורץ, המרצה. הוא מוכרח להיפגש עמו ולהסביר לו את מה שהתרחש.
הם אכן נפגשו ולחצו ידיים, אבל מיד לאחר ברכת השלום התעוותו פניו של דור והוא החל לבכות, הרב הבין במה מדובר. דור התייפח והתנצל, והבטיח לעזור ככל שיוכל ולו רק כדי למזער במעט את הנזקים.
הרב הביט בו במבטו החכם ואמר: "אני לא יודע אם יש דרך להחזיר את הגלגל אחורנית, דור. זה כמו מעגל כזה שברגע שהוא התחיל להסתובב, כבר אין דרך לעצור אותו. הוא סגור. מתגלגל הלאה והלאה במדרון ומסב עוד ועוד נזקים. זה טוב שאתה מתחרט, וחוזר בתשובה, אבל בסיטואציה הנוכחית זה כבר לא יוכל לעזור לנו…"
דור הביט בו בדמעות ושאל: "אין דרך לעצור את הגלגל ההרסני הזה?" הרב הביט בו במבט רב משמעות והשיב: "אנחנו נעשה הכול כדי להציל את המצב עד כמה שניתן, אבל אם נדבקו בגלל הווירוס הזה עוד מחשבים אנחנו לא יכולים לדעת לאן הנזק הזה עוד יכול להגיע…" הוא עצר לרגע והמשיך: "אתה התחרטת דור, וזה מצוין. אבל לגבי התוצאות, לצערי אני לא בטוח שאפשר עוד לשנות את המצב, אולי רק למנוע מלהחמיר אותו יותר ויותר…"
בפרשה שלנו עם ישראל נענש בעוון חטא המרגלים, החטא שבעטיו נקבעה 'בכיה לדורות' בגלל המרגלים שהוציאו רעה את דיבת הארץ. דיבור, הוא אחד מן הדברים שכמעט ולא ניתן להחזיר את הגלגל אחורה וכמעט ואי אפשר לתקן. אנשים מעבירים הלאה והלאה את הדברים והנזקים כמעט בלתי ניתנים לתיקון. הרי איך ניתן למצוא את כל אלה ששמעו, והאמינו, ובטעות העבירו גם הם הלאה? ולכן, עלינו לזכור זאת ולהבין עד כמה כוח הדיבור הוא חזק ומשמעותי ולהשתמש בו אך ורק לטובה.
