'מבצעים חסרי תקדים!' זעקה כותרת אדומה בעיתון, שהודיעה באותיות גדולות על מבצעים ייחודיים ברשת חנויות הכלים 'נעמה'. גברת אדמוני שראתה בפרסומת סט צלחות חרסינה יפהפיות, מיהרה לבצע הזמנה במוקד הטלפוני וכמובן שילמה באשראי. כשהגיעה ההזמנה לביתה של גברת אדמוני, גילתה להפתעתה שארבע צלחות מתוך הסט היו שבורות. "רגע אחד אדוני, אני לא מוכנה לקבל את ההזמנה הזאת, הצלחות האלה שבורות!" דרשה גברת אדמוני בתוקף. אבל השליח טען: "גברת, אין לי מושג, אני בסך הכול שליח – כשאספתי את ההזמנה הזאת מהחנות, הצלחות האלה היו שבורות!" היא מיהרה להרים טלפון לחנות, אבל מנהלת החנות טענה בתוקף שסט הצלחות יצא שלם מהחנות וכי זו אשמתו של השליח. כעת גברת אדמוני שבסך הכול רצתה לקבל סט צלחות שלמות נותרה מבולבלת, מי צריך לשלם את הנזק האם החנות או השליח?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט:
שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב סעיף י"א במילים: 'כאן נמצא – כאן היה' והאם זה דומה למקרה שלנו.
תשובה לשאלה "טעות בהזמנה" (שאלה מס' 594)
תקציר השאלה השבועית: מנשה הזמין לכבוד חג השבועות עוגת גבינה חלבית, אלא שבטעות הגיעה עוגת נפוליון פרווה. מנשה גילה זאת רק לאחר שטעם ממנה ואכל אותה. כשהקונדיטוריה חייבה אותו בתשלום על עוגת הנפוליון, טען מנשה שעליו לשלם לפי המחיר של עוגת הגבינה שהזמין כיוון שזו טעות שלהם, כשבירר בעל הקונדיטוריה מדוע מנשה לא התקשר להחזיר את העוגה, הסביר מנשה שהוא גילה זאת רק אחרי שטעם ממנה. לפי איזה שווי עוגה הוא ישלם?
תשובה בקצרה: כיוון שמנשה גילה זאת רק אחרי שטעם מהעוגה וגם אם היה מחזיר להם את העוגה לא היה להם מה לעשות איתה. לכן הוא יצטרך לשלם לפי שווי ההנאה שהוא מוכן לשלם על עוגה כזאת.
תשובה בהרחבה: בהלכה מבואר שמי שקנה חפץ ומצא בו מום לאחר הקניה, יכול לבטל את המקח ולבקש את כספו בחזרה. אמנם אין לו רשות להשתמש במוצר, ואם השתמש בו הוא גילה בכך את דעתו שמחל על המום שמצא במוצר ואינו יכול לבטל את המקח (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ב).
אבל ב'פתחי תשובה' על המקום, מבואר שאם לא הייתה לקונה ברירה אחרת והוא היה חייב להשתמש במוצר, לדוגמא: אדם שקנה מכונית ומצא בה בעיה מכנית באמצע הדרך, אין ראיה מכך שהמשיך בנסיעה לעיר שהוא מחל על המום שמצא במכונית, מכיוון שבמקרה כזה לא הייתה לו ברירה אחרת והוא נאלץ להשתמש במוצר.
במקרה שלנו
כיוון שראובן גילה רק באמצע חג השבועות שזאת עוגת נפוליון ולא עוגת גבינה חלבית כפי שהזמין מראש, ובמיוחד לאור העובדה שטעם כבר מהעוגה, דבר שלא מותיר ברירה לבעל הקונדיטוריה אלא לזרוק את העוגה לפח מכיוון שאין לו מה לעשות איתה – אין ראיה מכך שהוא אכל את העוגה, שהוא מחל על הטעות של הקונדיטוריה ושהוא מוכן לשלם את המחיר של עוגת הנפוליון. ולכן אינו חייב לשלם עליה את מלוא המחיר, אלא רק את שווי ההנאה שלו ממנה, לפי אומדן דעתו כמה הוא מוכן לשלם עבור ההנאה שלו מהעוגה שקיבל בטעות.
