מתיחה במדבר

קוֹרְאִים לִי אָסָף, וְהַסִּפּוּר שֶׁלִּי הִתְרַחֵשׁ בַּחֻפְשָׁה הָאַחֲרוֹנָה. יָצָאנוּ קְבוּצָה שֶׁל חֲבֵרִים לְטִיּוּל בְּמִדְבַּר יְהוּדָה. אַבָּא שֶׁל יָאִיר, אֶחָד מֵחֲבֵרַי, לָקַח אוֹתָנוּ בָּרֶכֶב הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ, שֶׁמַּתְאִים גַּם לִנְסִיעוֹת בִּמְקוֹמוֹת כְּמוֹ מִדְבָּר. בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה נֶהֱנֵינוּ מְאֹד לְפַטְפֵּט, לִצְחֹק, וּלְסַפֵּר סִפּוּרִים מְעַנְיְנִים. וְאָז נִזְכַּר אֹרֶן בִּפְרִיט מֵידָע שֶׁהִקְפִּיץ אוֹתָנוּ. "שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם הָיוּ בְּמִדְבַּר יְהוּדָה כַּמָּה נְמֵרִים", הוּא אָמַר, "וְהַיּוֹם הֵם כְּבָר בְּסַכָּנַת הַכְחָדָה, אִם לֹא נִכְחֲדוּ לְגַמְרֵי. אֲבָל אוּלַי יֵשׁ לָנוּ סִכּוּי בְּכָל זֹאת לִמְצֹא אֵיזֶה נָמֵר…"

אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ חָשַׁב בְּאוֹתוֹ רֶגַע מַחֲשָׁבוֹת אֲחֵרוֹת. אֲבָל לִי, בְּכָל אֹפֶן, קָפְצָה מַחֲשָׁבָה אַחַת. כְּדֵי לְהָבִין לָמָּה דַּוְקָא הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת הִגִּיעָה לִי לָרֹאשׁ, צָרִיךְ לְהַכִּיר אוֹתִי וְאֶת הָרֶקַע שֶׁלִּי. מֵאָז וּמֵעוֹלָם הָיִיתִי נַעַר חַבְרוּתִי, עַלִּיז וְאָהוּב עַל כֻּלָּם. אוּלָם חִסָּרוֹן אֶחָד אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁבָּלַט אֶצְלִי )אֲנִי כַּמּוּבָן לֹא רָאִיתִי אֶת זֶה כְּחִסָּרוֹן(: אָהַבְתִּי לִמְתֹּחַ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי פְּעָמִים רַבּוֹת. הָיִיתִי מִתְחַבֵּא לָהֶם מֵאֲחוֹרֵי אֵיזֶה שִֹיחַ, מֵאֲחוֹרֵי פַּח אַשְׁפָּה אוֹ עֵץ, וְקוֹפֵץ עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהֵם עָבְרוּ כְּדֵי לְהַפְחִיד אוֹתָם. הָיִיתִי מְסַפֵּר לָהֶם כָּל מִינֵי דְּבָרִים שֶׁהִבְהִילוּ אוֹתָם, וְרַק בַּסּוֹף מְגַלֶּה לָהֶם שֶׁזֹּאת הָיְתָה מְתִיחָה. וְכֵן הָלְאָה וְהָלְאָה.

הָאֱמֶת, שֶׁלֹּא רָאִיתִי בְּכָךְ בְּעָיָה. וְעַל אַף שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לִי שֶׁזֶּה לֹא נָעִים בִּכְלָל, שֶׁזֶּה אֲפִלּוּ מְסֻכָּן, הִמְשַׁכְתִּי בְּמִנְהָגִי. לָכֵן, בָּרֶגַע שֶׁאָסָף סִפֵּר עַל הַנְּמֵרִים בְּמִדְבַּר יְהוּדָה, הָרַעְיוֹן הָרִאשׁוֹן שֶׁעָלָה לִי הָיָה לִמְתֹּחַ אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי בַּדָּבָר הַזֶּה. מֵהָרֶגַע שֶׁהִגַּעְנוּ לָאֵזוֹר הַמִּדְבָּרִי, הִתְחַלְתִּי לְחַפֵּשֹ דֶּרֶךְ לְבַצֵּעַ אֶת הַמְּתִיחָה הַזֹּאת. וְאָז, כְּשֶׁעָצַרְנוּ בְּצֵלַע הַר כָּלְשֶׁהוּ וְיָרַדְנוּ מֵהָרֶכֶב, הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֶּה הַזְּמַן הַמַּתְאִים וְהַמָּקוֹם הַמַּתְאִים.

הִבַּטְתִּי סְבִיבִי, וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי שֶׁחֲבֵרִי מְרֻכָּזִים בְּאֵיזֶה סֶלַע שֶׁנִּצַּב שָׁם, חָמַקְתִּי מֵהֶם וְהָלַכְתִּי לְהִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה שֶׁמָּצָאתִי בָּאֵזוֹר. הַתִּכְנוּן שֶׁלִּי הָיָה לְהִסְתַּתֵּר שָׁם עַד שֶׁיָּבוֹא מִישֶׁהוּ מֵהַחֲבֵרִים לַסְּבִיבָה, וְאָז לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת שֶׁל נָמֵר. בַּמַּחֲשָׁבָה שֶׁלִּי זֶה הָיָה מְשַׁעֲשֵׁעַ. שׁוּב לֹא חָשַׁבְתִּי עַל חֲבֵרַי, הַאִם זֶה יִהְיֶה נֶחְמָד לָהֶם אוֹ לֹא. נִכְנַסְתִּי לַמְּעָרָה וְחִכִּיתִי בְּסַבְלָנוּת. אֲבָל פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל מָנוֹעַ מִתְרַחֵק, וְהֵבַנְתִּי שֶׁהֵם פָּשׁוּט לֹא שָֹמוּ לֵב שֶׁנֶּעֱלַמְתִּי וְנָסְעוּ בִּלְעָדַי…

נָפַל לִי הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים. נֶעֱמַדְתִּי וְהִתְכַּוַּנְתִּי לָצֵאת מֵהַמְּעָרָה, אֶלָּא שֶׁאָז שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַמַּחֲרִיד הַזֶּה – נֶהָמָה שֶׁל נָמֵר… אֲנִי כָּלוּא בִּפְנִים, וְאֵין לִי יְכֹלֶת לָצֵאת. אִם רַק אָזִיז יָד אוֹ רֶגֶל, הַנָּמֵר יֵדַע שֶׁאֲנִי כָּאן, וְזֶה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁלִּי. לֹא יָדַעְתִּי מָה לַעֲשֹוֹת. הִתְפַּלַּלְתִּי בְּלִי מִלִּים לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲזֹר לִי לְהֵחָלֵץ מֵהַסַּכָּנָה הַזֹּאת.

פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי מִמֶּרְחָק. "אָסָף! אָסָף!" הֵם צָעֲקוּ, וַאֲנִי יוֹשֵׁב מְכֻוָּץ וְלֹא יָכוֹל לַעֲנוֹת לָהֶם. הַנָּמֵר עֲדַיִן לֹא עָזַב אוֹתִי. שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ נוֹהֵם בְּפֶתַח הַמְּעָרָה, וְעָלָה בִּי הַחֲשָׁשׁ שֶׁאוּלַי נִכְנַסְתִּי לַבַּיִת שֶׁלּוֹ בְּלִי רְשׁוּת. מַה שֶּׁאוֹמֵר שֶׁעוֹד רֶגַע הוּא יִכָּנֵס לְכָאן וְיִמְצָא אוֹתִי, וּבְוַדַּאי הוּא לֹא יִשְֹמַח. רָעַדְתִּי מִפַּחַד.

הִתְחָרַטְתִּי עַל הַכֹּל. יָדַעְתִּי שֶׁהָאָשֵׁם הַיָּחִיד בַּמַּצָּב שֶׁלִּי הוּא אֲנִי. אִם לֹא הַתַּחְבִּיב הַמּוּזָר שֶׁלִּי לִמְתֹּחַ אֶת הַחֲבֵרִים, לֹא הָיִיתִי יוֹשֵׁב כָּאן עַכְשָׁו לְבַד, מַמְתִּין לַלֹּא נוֹדָע וּפוֹחֵד שֶׁאֵלֶּה הֵם רְגָעַי הָאַחֲרוֹנִים בָּעוֹלָם. שׁוּב שָׁמַעְתִּי אֶת הַנֶּהָמָה שֶׁל הַנָּמֵר, וּלְפֶתַע שָׁמַעְתִּי מִישֶׁהוּ קוֹרֵא בִּשְׁמִי, מַמָּשׁ קָרוֹב לַמְּעָרָה: "אָסָף!" זֶה הָיָה אֹרֶן. זִהִיתִי אֶת הַקּוֹל שֶׁלּוֹ. הֶחְלַטְתִּי לְהִסְתַּכֵּן וְקָרָאתִי לְעֶבְרוֹ: "אֹרֶן, אֲנִי כָּאן! בַּמְּעָרָה!" אַחֲרֵי שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת הוֹסַפְתִּי: "תִּזָּהֵר מֵהַנָּמֵר!"

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע שָׁמַעְתִּי מַקְהֵלָה עֲנָקִית שֶׁל צְחוֹק. קָפַצְתִּי מִמְּקוֹמִי וְרַצְתִּי הַחוּצָה. לְמַרְבֵּה הַמְבוּכָה, כָּל הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי עָמְדוּ שָׁם בַּחוּץ וְצָחֲקוּ מְלֹא פִּיהֶם. "נָמֵר, אָהּ?" אָמַר לִי אֹרֶן וְלֹא הִפְסִיק לִצְחֹק. "עָשִֹינוּ לְךָ מְתִיחָה", הִסְבִּיר לִי יָאִיר. "קָלַטְנוּ אֶת הָרֹאשׁ שֶׁלְּךָ, אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אוֹתְךָ לֹא מֵהַיּוֹם, יָדַעְנוּ שֶׁאִם תִּשְׁמַע עַל הַנְּמֵרִים שֶׁבַּמִּדְבָּר תִּרְצֶה לִמְתֹּחַ אוֹתָנוּ. אָז הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים שֶׁלֹּא שַׂמְנוּ לֵב שֶׁאַתָּה נֶעְלָם, וַאֲפִלּוּ שָׁלַחְנוּ אֶת אַבָּא שֶׁלִּי לִנְסֹעַ קְצָת עִם הָרֶכֶב. הַכֹּל כְּדֵי שֶׁתַּחֲשֹׁב שֶׁנִּשְׁאַרְתָּ לְבַד. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן דָּוִד, שֶׁהוּא מֻמְחֶה בְּחִקּוּיִים כַּיָּדוּעַ, עָמַד כָּאן בְּפֶתַח הַמְּעָרָה וְהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת שֶׁל נָמֵר. אַתָּה קָנִיתָ אֶת הַהַצָּגָה הַזֹּאת עַד הַסּוֹף, אָהּ?"

לֹא הָיָה לִי מָה לוֹמַר. הִרְגַּשְׁתִּי עַל בְּשָֹרִי אֵיךְ הַהַרְגָּשָׁה כְּשֶׁמִּישֶׁהוּ אַחֵר מוֹתֵחַ אוֹתְךָ. אֲנִי לֹא יוֹדֵע אִם הֵם הָיוּ בְּסֵדֶר בַּמֶּה שֶׁהֵם עָשֹוּ, אֲבָל מִי אֲנִי שֶׁאֲדַבֵּר. מֵהַטִּיּוּל הַזֶּה חָזַרְתִּי בְּתוֹבָנָה בְּרוּרָה מְאֹד – לֹא כָּל מַה שֶּׁכֵּיף לִי לַעֲשֹוֹת – כֵּיף גַּם לַאֲחֵרִים. לֹא אָמַרְתִּי לַחֲבֵרַי שֶׁקִּבַּלְתִּי עַל עַצְמִי לֹא לַעֲשֹוֹת יוֹתֵר מְתִיחוֹת מַפְחִידוֹת, כִּי הִתְבַּיַּשְׁתִּי. אֲבָל מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם בֶּאֱמֶת הִפְסַקְתִּי לְגַמְרֵי עִם הַמִּנְהָג הַלֹּא טוֹב הַזֶּה.