השחקנים המיוזעים עשו את דרכם מכיוון הדשא לחדרי ההלבשה. לא היה בהם אפילו אחד שחשב על שריריו התפוסים או על החום המעיק ששרר באצטדיון, כולם היו מרוכזים בדבר אחד בלבד: כיצד מנצחים את המשחק הצמוד והקשה הזה? המחצית הראשונה התחילה בתחושה טובה, בדקה התשיעית הם כבר עלו ליתרון, אבל מיד לאחר מכן החליט מאמן הקבוצה הנגדית לצמצם שורות ולעבות את ההגנה, דבר שמנע מהמשחק להתפתח. ואז, בעשר הדקות האחרונות של המחצית, הצליחו שחקני הקבוצה היריבה להתפרץ פנימה לתוך מערך ההגנה ולהשוות את תוצאות המשחק.
כשהתיישבו על הספסלים בחדר ההלבשה, שתו מים וחיכו למוצא פיו של המאמן – 'הבוס', כפי שכינו אותו השחקנים – כולם היו שפופים ותשושים וניסו לאגור כוחות. אך מרגע שהתחיל המאמן לדבר, כולם נמתחו על הספסלים והיו המומים. "אתם משחקים נהדר!" פתח המאמן בדבריו: "אני גאה בכם מאוד. אבל אנחנו הולכים להפסיד את המשחק הזה!" השחקנים בהו בו באי אמון עד שפנה אליו טומי: "בוס, מה אתה עושה?! לימדת אותנו שאסור להתייאש אפילו רגע לפני הכישלון. למה אתה חושב שנפסיד?" המאמן הביט לעברו בחיוך ואמר: "זאת לא הייתה מחשבה טומי – זאת הנחיה!". שקט כבד שרר בחדר למשך דקה שלמה.
"בוס?" העז לשאול אבי – הקפטן של הקבוצה: "אתה מבקש מאיתנו לרמות?! יש איזה שיקול שאינו ספורטיבי שבגללו אתה מצווה עלינו להפסיד בכוונה?". המאמן הישיר אליו מבט והשיב: "לא הייתי קורא לזה לרמות, אבי, אלא לשחק עם פחות רגש והקרבה. תסתכלו על זה כמשחק אימון. צריך להתאמץ אבל גם חשוב לשמור כוחות ולא לתת את הכול". קולות מרמור החלו להישמע מקרב השחקנים, אבל המאמן השתיק אותם במהירות: "בלי 'למה' – ובלי 'אבל'!" אמר בנחרצות: "אתם דואגים לא להבקיע שער ומורידים קצת את המאמץ בהגנה על השערים. יתרון של נקודה יספיק להם, מה גם שאסור שזה ייראה חריג או מוזר, אז נסו עדיין לשחק יפה. אנחנו נותנים להם לנצח ולא מדברים על מה שאמרתי לכם עכשיו עם אף אחד. קדימה, בואו לשים ידיים!"
בדרכם אל כר הדשא, כשהיו מחוץ לטווח שמיעתו של המאמן, החלו הוויכוחים האמיתיים. "אני לא מתכונן לשתף פעולה עם הרמאות הזאת!" הכריז טומי. "אבל נאמנות למאמן זה המוטו המרכזי של הקבוצה", מחה עומרי. "כשכל אחד עשה מה שבראש שלו כמעט וירדנו מהמגרש. מאז שהחלטנו ללכת אחרי 'הבוס' גם כשהוא אומר דברים שנשמעים לנו לא נכונים – התחלנו לנצח ואנחנו מילימטר מזכייה באליפות. חייבים לתת בו אמון. אתה רוצה לבגוד בו? – אתה מוזמן! אני אדם נאמן ואלך עם הנאמנות שלי עד הסוף!"
"נאמן למי, אתה?" שאל טומי: "אתה אולי נאמן למאמן, אבל בעצם אתה בוגד! בוגד בערכים שלך, בוגד בשם של הקבוצה שלנו שרוצים לראות אותנו מנצחים! אני מעדיף להיות נאמן אליהם מאשר למאמן". השחקנים הנהנו בראשם ועומרי אמר: "טוב, זכותכם לחשוב כך. בכל אופן, אני אשאר נאמן ואתן לשחקני הקבוצה היריבה להבקיע שער. אם צריך – אבקיע 'גול עצמי', אתם לא תעצרו אותי…"
שניות אחדות לפני השריקה לתחילת המחצית השנייה הגיע המאמן לקו הדשא והתלחשש עם אבי הקפטן. ואז נשמעה השריקה והמשחק התחדש, בחמש הדקות הראשונות נראה היה כאילו המשחק לא השתנה – שתי הקבוצות צופפו את קווי ההגנה והכדור נע רוב הזמן באזור מרכז המגרש כשהוא עובר בין הקבוצות בתדירות גבוהה למדי. ואז לפתע נשמעה שריקה לחילוף מהיר ומפתיע ועומרי גילה שהוא יורד מהמגרש. הוא רץ לכיוון המאמן וצעק לו: "אסור לך להחליף אותי, אני היחיד שמקשיב לך. אם אני יורד – אנחנו מנצחים. השחקנים האחרים לא רוצים להקשיב לך!"
המאמן חייך ואמר: "אל תדאג, אני יודע מה אני עושה. אנחנו הולכים לנצח את המשחק הזה!" עומרי הביט בו בחוסר הבנה ואמר: "אבל רצית שנפסיד!" הוא חיכה להסברו של המאמן שניתן בקצרה תוך כדי שמבטו נודד בין עומרי לבין השחקנים המתרוצצים על הדשא: "קיבלתי הדלפה ללא שמות כי ישנו גורם כלשהו שמשחד את אחד משחקני הקבוצה שלנו בתמורה לכך שישפיע על תוצאותיהם של משחקים מסוימים – כולל המשחק הזה. הייתי צריך לגלות מי זה כדי שאוכל למצות איתו את הדין ולא ניתן לו להכפיש ולפגוע בכל הקבוצה, אז המצאתי את התרגיל כדי לראות מי ישתף פעולה בניגוד לצו המצפון והמוסר וירצה שנפסיד היום במשחק, בטח כשזה גם משתלם לו כלכלית בגלל השוחד שקיבל. אז עכשיו כשהבנתי שזה אתה, אנחנו יכולים לשחק טוב ולנצח!"
עומרי כבש את פניו בידיו ומלמל: "טעיתי, אני יודע, רימיתי בצורה מכוערת ולא ספורטיבית בכלל!" המאמן הביט לעברו בחטף והשיב: "זה נכון, ונדבר על זה מאוחר יותר – אבל כרגע מה שחשוב לי הוא לנצח את המשחק הזה. בינתיים, שב בצד ותן לי להוביל את הניצחון שלנו על הקבוצה שכנגד…"
סוף מעשה רע להתגלות. אנו מכירים את הביטוי 'אוזניים לכותל'. כשאדם חושב לעשות מעשה שאיננו הגון, כדאי לו לשאול את עצמו האם יתבייש במידה ומעשיו יתגלו. אם התשובה היא כן – כדאי להימנע מלעשות זאת, כי לרוב מעשים רעים – סופם להתגלות ולצאת לאור.
