אלברט היה ידוע כציניקן חסר תקנה. הוא נהג להעיר הערות עוקצניות כמעט על כל נושא, החל ממזג האוויר ועד למצב הביטחוני. בכל מקום שהגיע אליו יצר סביבו אווירה של זלזול. כשחבריו ניסו לשתף אותו בבשורות או בהישגים, היה מושך בכתפיו ומפטיר בציניות אופיינית: "כן, כן, וואו, מה אתה אומר, מרתק."
בוקר אחד, בשיאו של חורף עמוס משקעים, נכנס אלברט למשרד בנעליים רטובות עד לשד עצמותיהן ואמר בזלזול אופייני: "תראו איזה יום נפלא של בוץ ורטיבות… חבל שלא מוניתי לאחראי ניקיון, הייתי דואג לייבש את בריכת השלוליות במסדרון…"
מנהל המשרד דוב, שהיה חדש בתפקידו, שמע במקרה את המשפט הזה ולא קלט את הטון הציני האופייני של אלברט. וכך, כעבור כמה שעות נשלח לעובדי המשרד מייל חגיגי שבישר שאלברט נבחר להוביל פרויקט תחזוקה וניקיון פנימי – רעיון שעלה מזמן, אך לא נמצא לו מתנדב ראוי.
התברר שדוב התמים התייעץ עם אייזיק, אחד מעמיתיו של אלברט, ושאל אותו אם הלה מתאים למשימה. אייזיק זיהה פוטנציאל לבדיחה מוצלחת. הוא הפליג בשבחיו של אלברט וקבע כי אין מתאים ממנו ושהוא ישמח מאוד לאייש את התפקיד.
אלברט לא הבין מדוע חבריו מברכים אותו בברכת "בהצלחה" ופונים אליו בבקשות לתיקוני קירות ולשיפוץ מחיצות. הוא חשד שמישהו מנסה להערים עליו. רק כשהבחין במייל החגיגי מהנהלת החברה הבין מה קרה…
אלברט שלח בתגובה הודעה שבה הסביר שאינו מתאים לתפקיד, וכי יש פה אי הבנה – הוא בסך הכול התלוצץ. המנהל, באופן אירוני, הסיק שתגובתו היא צעד צנוע של אדם ערכי שלא רוצה להתגאות… וקבע לו פגישה עם הסמנכ"ל.
אלברט קיווה לשים קץ לבדיחה הזאת ולחזור לחייו השקטים, אך לתדהמתו הוא התקבל בחיבוקים חמים ובשפע של ברכות על מסירותו למען החברה ועל צניעותו המרשימה. "אנחנו תולים בך המון תקוות," אמר לו הסמנכ"ל בהתלהבות. "שמענו שאתה גם חריף בלשונך וגם מומחה בהפעלת אחרים. אלה בדיוק התכונות הנדרשות בפרויקט הזה…" אלברט לא הצליח להשחיל הסבר או התנגדות; נדמה שכולם היו מלאי ציפיות, ואיש לא רצה להקשיב להסבריו. הוא יצא מהחדר מבולבל למדי, ועדיין לא בדיוק הבין איך הכול התגלגל עליו בהפתעה כזאת.
הימים חלפו. אלברט האומלל החזיק בעל כורחו בתואר "אחראי שדרוג, שימור וניקיון", ובכל בוקר מצא את עצמו עוסק בענייני שיפוצים, חומרים וספקים.
הטון הסרקסטי הקבוע שלו לא ממש קידם את הפרויקט בצורה מניחה את הדעת. הקירות בפינת האוכל נצבעו בגוון ירוק-רעל מזעזע במקום ירוק-מרענן, כי הצבע הבין לא נכון את הוראותיו: "יש יותר מירוק אחד? שיהיה ירוק רעל."
עובדי הקבלן בנו קיר באמצע המסדרון, לאחר שאלברט הגיב להם באדישות: "תעשו מה שבא לכם, מצדי תבנו קיר באמצע המסדרון!"
שרשרת הבעיות גדלה מיום ליום, וכל פנייה לאלברט רק החריפה את המצב. הוא לא הבין מה מקורה של סופת הטעויות הזאת, המשיך לענות תשובות מלגלגות, ושוב גרם לקבלנים ולעובדים להתבלבל ולפעול על סמך "הוראות" עוקצניות.
תלונות רבות התקבלו על הבלגן הבלתי נסבל ועל כך שהמסדרונות הפכו לבלתי עבירים, ואז זימן הסמנכ"ל את אלברט לשיחה: "אתה מבין בכלל מה גרם לכל הבלגן הזה?" הוא שאל. אלברט ענה: "אין לי מושג… אולי חוסר מזל או חוסר תקשורת…"
הסמנכ"ל הסיר את משקפיו ואמר נחרצות: "יכול להיות שהציניות שלך היא שהובילה לטעויות? מה שבעיניך הוא שנינה, מתפרש אצל אחרים כהורא…" אלברט הסמיק, השפיל מבטו אל כפות ידיו והבטיח לנסות מחדש.
למחרת בבוקר התנצל אלברט על כל אי-ההבנות שיצר והחל לתקשר בענייניות. הוא עמל קשה לתקן את הנזקים. בתוך התהליך משהו בו השתנה; הטון הסרקסטי הוחלף בענייניות, ולמילים שלו לפתע היה ערך אמיתי בעיניו.
לאחר זמן מה, כאשר המסדרונות הותאמו שוב למעבר אנושי, ניגש אליו אייזיק בחיוך והודה לו על שדרוג המשרד ופתרון בעיית הנזילות. אלברט, שהתרגל תמיד להגיב בציניות, במיוחד לאייזיק החכמולוג, עצר הפעם, לקח נשימה ואמר: "תודה. זה התחיל רע מאוד אבל בסוף הסתיים טוב, גם בשבילי וגם בשביל המשרד."
אלברט לא הפסיק להגיב בהומור עוקצני, אבל כבר לא השתמש בו בקלות דעת על כל צעד ושעל. לאחר כמה שבועות קיבל הודעת מייל מהסמנכ"ל. "אני עם תחזוקה סיימתי," חשב לעצמו ופתח את ההודעה . להפתעתו לא היה גבול כשקרא שהפרויקט הוכתר כהצלחה מסחררת, והוחלט למנות אותו לאחראי על "פיתוח ומשאבי אנוש" – תפקיד שהבטיח לו משכורת כפולה ואופק לקידום והתפתחות כלכלית בחברה.
*
למילים שאנחנו מוציאים מהפה, ישנם משמעות גדולה גם אם אנחנו לא תמיד מודעים למשמעות שלהם. במקרה שלנו, למד אלברט בדרך הקשה בהתחלה אך המשתלמת בסוף, כיצד למילים שהוא מוציא ישנה השפעה על האחרים ומעבר לכך, השפעה על עצמו ועל תפקידו. ולכן, נוכל ללמוד מכך עד כמה עלינו לנהוג בזהירות במילים שאנו מוציאים מהפה.
