עמו אנוכי בצרה

היה זה בזמן מלחמת העולם הראשונה. אשתו של החפץ חיים הבחינה באחד הלילות כי בעלה הגדול אינו ישן במיטתו. כשניגשה לבדוק היכן הוא, מצאה אותו ישן על ספסל קשה כשידיו מתחת לראשו ככרית.
כששאלה אותו מדוע עזב את מיטתו החמה והרכה, אמר החפץ חיים: “איך אוכל לישון על מיטתי בנוחות ושלווה, כשהמוני יהודים נלחמים בחזית, והמוני יהודים הם חסרי קורת גג לראשם?!”
*
אחד הדברים שמנו חכמים במסכת אבות כתנאי לקניין התורה בנפש האדם הוא “הנושא בעול עם חברו”.
מה זה אומר “לשאת בעול”?
קודם כול ברמה הפשוטה: אם חבר שלך סוחב חבילה כבדה, אתה לא נותן לו לסחוב לבד. אתה עוזר לו. כי “טובים השניים מן האחד”.
ואם הוא סוחב חבילה של קשיים בלב, גם שם אתה יכול לעזור לו, להיות עבורו אוזן קשבת, לחבק אותו, לתמוך בו ואולי גם לתת לו עצה טובה.
ועוד יותר מזה – להרגיש את הזולת, מתוך ההבנה שכולנו אחד, ואם אח שלי סובל, איני יכול להתעלם מזה ולהמשיך את החיים שלי כרגיל.
*
עם ישראל בצער גדול בתקופה זו. עשרות מאחינו ואחיותינו שבויים בידי אויבים אכזריים. אלפים פצועים וחבולים. עשרות אלפים גלו מבתיהם הנוחים, ומאות אלפים לוחמים ומוסרים את נפשם בשדות הקרב. אינספור אנשים לכודים בתוך תבהלה ופחד, ניזונים מתקשורת מפחידה ושקרנית.
תפקידנו בשעה זו הוא קודם כול לפתוח את הלב האטום ולהרגיש את צרתו של עם ישראל. וכבר לימדו חכמינו שכאשר עם ישראל נמצא בצרה, גם הקב”ה נמצא בצער, ככתוב “עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה”. כי בסופו של דבר כולנו דבר אחד, עם ישראל כולו הוא נשמה אחת שנפח בנו הבורא, ואנחנו אחד איתו.
*
הסיבה שאנחנו לא מרגישים את כאבו של הזולת היא כי אנחנו שקועים בתוך עצמנו, כל אחד רואה את עצמו, את הבעיות שלו, את הצרות שלו, את הכאבים שלו, וכל אחד נושא את החבילה שלו לבדו…
אם נצליח לצאת מתוך עצמנו ולהקדיש מחשבה אמיתית להרגיש את כאב וצער הזולת, מתוך אכפתיות אמיתית, כאדם לאדם, ונתחיל לפעול, אפילו בפעולות קטנות, כדי לתמוך זה בזה ולעזור זה לזה – נוכל לראות שהמציאות כולה משתנה.
הרבה יותר פשוט לשאת את החבילה שלנו ביחד עם עוד מישהו.
*
לא נחכה שאחרים ישתתפו בצערנו. לא נמתין שמישהו יבין אותנו, שירגישו אותנו. אלא כל אחד מאיתנו יתחיל להיות בעצמו השינוי שהוא רוצה לראות בעולם. כל אחד יעשה את הפעולות הנדרשות ממנו לצאת מעצמו ולהרגיש את הזולת, בתפילה, בחסד, בצדקה ובכל מעשה טוב.
והשינוי הפנימי שבכל אחד מאיתנו יהדהד, עד שהמציאות כולה תשתנה לטובה ולברכה גדולה.