"מבחינתי, סגרנו את העסקה. למרות שאני מאמין שאם הייתי מתאמץ, בהחלט הייתי מצליח למכור את היצירה במחיר גבוה יותר, אבל עצם המחשבה על כך שהתמונה תוצג במוזיאון בישראל, ארץ הקודש מעבירה בי רטט של התרגשות ואני מסכים למחיר שהצעת!". אבנר הרגיש כמו פעמים רבות בעבר, את תחושת ההצלחה שטיפסה לו במעלה הגרון. תחושה שאם היה ניתן לתרגמה למילים הן היו משהו בסגנון: 'אני אלוף העולם בעסקים!'. אבל הפעם העסקה מבחינתו הייתה ממש משתלמת: הציור ההיסטורי של 'הנזירה המתפללת' של ואן-גוך יגיע אליו ביום ראשון הקרוב והוא ישלם תמורתו סכום מצחיק של 250,000 דולר. הוא כבר קיבל הבטחה ממוזיאון ישראל כי במידה ואכן ישיג את היצירה החשובה, יקבל תמורתה 450,000 דולר, וכל ההפרש – יהיה רווח נקי שיוכל לשלשל לכיסו.
באותו יום ראשון אבנר לבש את בגדיו הייצוגיים, הסתכל במראה ואמר לעצמו: "ככה נראה איש העסקים המוצלח ביותר במזרח התיכון". אבנר טען תמיד שיש לו חוש עסקי מפותח ושמנכ"ל מוזיאון ישראל שגה בכך שלא קיבל אותו לעבודה, כאשר הציע את עצמו כרוכש יצירות עבור המוזיאון. הוא כל-כך נהנה בכל פעם לדרוש מהמוזיאון תשלום ולדעת שאם היו מקבלים אותו לעבודה אצלם היו חוסכים לעצמם את הסכומים הללו. 'אין כמו להתווכח איתם על העמלות שהם משלמים לי', נהג לומר לעצמו לפני כל שיחה עם אוצר המוזיאון.
הוא עוד זכר את ריאיון העבודה במוזיאון ישראל: המנכ"ל שאל אותו מדוע הוא חושב שיש לו את הכישורים הנכונים ואבנר בתגובה נאם את הטקסט שהכין מראש שבו פירט את כל עשרות העסקאות שעשה בעבר ואת החוש המיוחד שיש לו למציאת יצירות אומנות נדירות אצל אנשים נואשים שמוכנים להוריד את המחירים רק כדי למכור אותן. להפתעתו, לא רק שמנכ"ל המוזיאון לא מחא כפיים כשסיים, אלא הוא אפילו לא אמר 'התקבלת', הוא רק מלמל 'נהיה איתך בקשר בעוד יום-יומיים'. ואכן הם היו איתו בקשר. "שמע, אבנר, נראה כי אתה אכן כישרון יוצא דופן אך העבודה במוזיאון דורשת יחסי אנוש טובים ובריאיון חשתי כי אתה מרגיש את עצמך קצת טוב יותר מכולם ומשוויץ ביכולותיך בצורה מוגזמת…"
אבנר הרהר שוב באותו ריאיון ובוויכוחים שלו איתם בכל פעם מחדש על העמלות שלו, כשצעד ברחובות ירושלים לעבר נקודת המפגש בה קבע להיפגש עם אותו סוחר נורבגי שמחזיק ברשותו את הציור 'הנזירה המתפללת' של ואן גוך. כשעבר ליד קבצן ישיש שמע ממנו משפט שגרם לו לעצור לרגע: "ידידי, האם אתה רוצה עצה טובה?". אבנר עצר לרגע והביט לעברו בתמיהה. "אני?!" חשב לעצמו, "אני ארצה עצה מזקן מרופט שמקבץ נדבות?!". הוא הביט אל עבר הקבצן וראה שליד הכיסא שעליו ישב מונח שלט בו נכתב: 'תן נדבה – קבל עצה'. אבנר הסתיר את חיוכו ואמר באדיבות לזקן באדיבות: "שמע, הייתי נותן לך נדבה אבל אני בדרכי לעסקה חשובה. ישנו סוחר נוצרי אדוק מנורבגיה שהשתכנע למכור לי יצירת אומנות נדירה ואני בדרך להרוויח מאות אלפי דולרים. אז במקום נדבה, אני אתן לך עצה – לך לעבוד!". נראה היה שהקבצן הזקן לא התרשם מדבריו של אבנר. הוא רק חייך חיוך אבהי ואמר: "אני מבין שאתה מסכן, אז אתן לך עצה גם בלי נדבה. אל תעשה את העסקה הזו, אתה תתחרט עליה מאוד!". בשלב הזה אבנר כבר לא הצליח לעצור את עצמו מלצחוק. "חחחח…" הוא תפס את בטנו ושפע פרצי צחוק בלתי נשלטים, "קבצן שלבוש בלויי סחבות מנסה ללמד את אבנר לעשות עסקים?!…"
"האם אתה רוצה לשמוע למה? אני…" אבל אבנר אפילו לא נתן לזקן לסיים את המשפט. הוא צעד משם הלאה בדרכו תוך שהוא ממשיך לצחוק עוד דקה שלמה לפחות…
ארבעה ימים לאחר מכן הגיע למשרדו של אבנר נציג מטעם מוזיאון ישראל לראות את היצירה ולבדוק את מצבה ואת המקוריות שלה. הוא בחן אותה במשך שעתיים וחצי עם שלל מכשירים וגם התייעץ טלפונית מספר פעמים עם מומחים נוספים. בסופו של דבר קרא לאבנר ואמר לו בצער: "לא נעים לי לאכזב אותך, אך זו איננה יצירה מקורית של ואן-גוך. נפלת קרבן להונאה, זה זיוף!"
פניו של אבנר נפלו והוא התיישב על הרצפה כדי שלא יתעלף. "אתה בטוח?" שאל את נציג המוזיאון. "לחלוטין", ענה המומחה: "זה זיוף די מתוחכם, אבל מצאתי כמה סימני שמן שללא ספק נעשו בשנה האחרונה, כמו גם שני צבעים לפחות שלא היו קיימים בימיו של ואן-גוך!". אבנר מיהר להתקשר למוכר הנורבגי אך נענה בהודעה האומרת שקו הטלפון כבר איננו קיים.
כעבור כמה ימים, החליט אבנר בסקרנותו ללכת אל הקבצן הקשיש ולשאול אותו כיצד ידע שאסור לו לעשות את העסקה. "אספר לך בתנאי אחד!" אמר לו הקבצן. "מה התנאי?" שאל אבנר. "התנאי הוא כי לאחר שאספר – תסכים להקשיב לעצה שאתן לך!". אבנר ידע כי יהיה לו קשה לעשות זאת אך הסקרנות הכריעה את הכף: "אני מסכים!".
"סיפרת לי כי המוכר של התמונה הוא סוחר נוצרי אדוק", הסביר הזקן: "נוצרי אדוק לא עושה עסקים ביום ראשון בבוקר אלא הולך לכנסייה. מכאן הבנתי שהוא נוכל". אבנר התרשם עמוקות מדברי הזקן וחיכה לשמוע את עצתו: "והעצה שלי אליך", המשיך הזקן בדבריו: "אל תתעלם מעצות שנותנים לך אנשים אחרים גם אם הם נראים פחות חכמים בעיניך". והיה ברור לאבנר כי הוא לא ישכח העצה זאת למשך כל חייו…
בפרשתנו עבדי פרעה מתחננים באוזניו שישלח את בני ישראל ממצרים ובכך יפסיק את המכות הנוראות אשר נוחתות עליהם. אבל פרעה התעלם מעצותיהם וחשב שהוא יותר חכם מכולם. אבל המחיר ששילם על כך היה גבוה ביותר. מנגד, חז"ל במסכת אבות לימדו אותנו בדיוק את ההפך – 'איזהו חכם? הלומד מכל אדם'.
