הַשְּׁמוּעָה פָּשְׁטָה בָּעֲיָרָה בִּמְהִירוּת שֶׁל סוּס מֵרוֹץ. כָּל בְּנֵי הַנֹּעַר הַסַּקְרָנִיִּים שֶׁהִתְוַּדְעוּ לַיְצוּר שֶׁבָּא לַמָּקוֹם וְשָׁמְעוּ עַל הַפְּלָאוֹת שֶׁהוּא מְחוֹלֵל – מִהֲרוּ לַעֲרֹךְ אֶצְלוֹ בִּקּוּר. "אַתָּה מְשַׁלֵּם לוֹ פְּרוּטָה אַחַת", סִפֵּר מִיקִי לְטוֹמִי בְּהִתְלַהֲבוּת, "וְהוּא כּוֹתֵב לְךָ עַל קְלָף אֶת מַה שֶּׁהוֹלֵךְ לִהְיוֹת אִתְּךָ בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב. זֶה מַמָּשׁ מַדְהִים! כְּבָר עֶשְֹרִים נְעָרִים פָּגְשׁוּ אוֹתוֹ, וְהוּא יָדַע לִקְלֹעַ בִּמְדֻיָּק לְמַה שֶּׁהֵם עָבְרוּ! כְּדַאי גַּם לְךָ לְנַסּוֹת, זוֹ חֲוָיָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ!"
הַהִתְלַהֲבוּת שֶׁל מִיקִי נִדְבְּקָה בְּטוֹמִי וְהוּא הִזְדָּרֵז לִתְפֹּס מָקוֹם בַּתּוֹר שֶׁהִזְדַּחֵל מֵאֲחוֹרֵי בִּקְתָּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ הַמְשֻׁנֶּה. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁרָאָה אוֹתוֹ טוֹמִי, הוּא נִבְהַל מְעַט. מַגִּיד הָעֲתִידוֹת לָבַשׁ גְּלִימָה אֲרֻכָּה, עֲשֹוּיָה מֵעוֹר נָמֵר, שֶׁהִשְׁתַּפְּלָה וְהִגִּיעָה עַד קוֹרוֹת הָעֵץ שֶׁבָּרִצְפָּה. לְרֹאשׁוֹ הוּא חָבַשׁ מִצְנֶפֶת סַסְגּוֹנִית בַּעֲלַת כַּדּוּרֵי פַּרְוָה, וּפַרְצוּפוֹ נִרְאָה חָרוּשׁ קְמָטִים.
הוּא הִבִּיט בְּטוֹמִי בְּעֵינַיִם חוֹדְרוֹת, כְּמוֹ מְנַסֶּה לִקְרֹא אֶת מַחְשְׁבוֹתָיו וְאֶת כָּל חַיָּיו. "וּבְכֵן, נַעֲרִי, הַב לִי תְּחִלָּה אֶת פְּרוּטַת הַנְּחֹשֶׁת", פָּתַח וְאָמַר בְּקוֹל עָמֹק. "כָּעֵת הוֹשֵׁט אֶת יָדֶיךָ כְּשֶׁחֲרִיצֵי הַיָּדַיִם מֻפְנִים לְעֶבְרִי, וַעֲצֹם אֶת עֵינֶיךָ", הוֹרָה לְטוֹמִי לְאַחַר שֶׁמָּסַר לוֹ אֶת הַמַּטְבֵּעַ. הוּא עָשָֹה כַּמְצֻוֶּה וְהִמְתִּין בִּדְרִיכוּת לַבָּאוֹת. כַּעֲבֹר כַּמָּה רְגָעִים שָׁמַע אֶת קוֹלוֹ שֶׁל חוֹזֶה הָעֲתִידוֹת: "וּבְכֵן, נַעֲרִי הַיָּקָר, הִנֵּה אֶכְתֹּב לְךָ אֶת מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלֶיךָ בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב. כָּךְ תּוּכַל לִרְאוֹת שֶׁאָכֵן צָדַקְתִּי, וְתוּכַל אַף לְהוֹכִיחַ זֹאת לַחֲבֵרֶיךָ".
הָאִישׁ הֵחֵל לְשַׁרְבֵּט בְּעֶזְרַת נוֹצָה וּדְיוֹ מִלִּים עַל גַּבֵּי קְלָף קָטָן וְעַתִּיק לְמַדַּי, וּכְשֶׁסִּיֵּם יִבֵּשׁ אֶת הָאוֹתִיּוֹת וּמָסַר אֶת הַקְּלָף הַמְגֻלְגָּל לְיָדָיו שֶׁל טוֹמִי. זֶה הָאַחֲרוֹן יָצָא מֵהַבִּקְתָּה אָפוּף בְּמַחֲשָׁבוֹת וּקְצָת מְסֻחְרָר. בַּחוּץ הוּא מִהֵר לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּלָף וְקָרָא בְּשֶׁקֶט: "בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב יִקְרֶה לְךָ מִקְרֶה עָצוּב הַקָּשׁוּר בְּמִשְׁפַּחְתְּךָ הַקְּרוֹבָה". טוֹמִי נִבְהַל וְהִתְחִיל לַחֲשֹׁב מָה יָכוֹל לְהִתְרַחֵשׁ. הוּא קִוָּה שֶׁכָּל הַקְּרוֹבִים לוֹ יִשָּׁאֲרוּ בַּחַיִּים, וְאוֹתוֹ שָׁבוּעַ חָלַף עָלָיו מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ.
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁל הַשָּׁבוּעַ, זֶה קָרָה. טוֹמִי נִכְנַס הַבַּיְתָה וְגִלָּה שָׁם אֶת אָבִיו עוֹמֵד בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת. "אֵיךְ הֵעַזְתָּ לָלֶכֶת לְמַגִּיד הָעֲתִידוֹת הַשִּׁקְרִי הַזֶּה?!" נָזַף בּוֹ בִּצְעָקָה רָמָה. "חֲסַר שֵֹכֶל שֶׁכָּמוֹךָ! פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר, זֶה מַה שֶּׁאַתָּה! תִּתְבַּיֵּשׁ לְךָ, טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ!" וְעוֹד דַּקָּה אֲרֻכָּה הֵרִים הָאָב אֶת קוֹלוֹ עַל טוֹמִי בִּגְעָרוֹת קָשׁוֹת. טוֹמִי הִתְחִיל לִבְכּוֹת, וּבְתוֹךְ כְּדֵי בִּכְיוֹ הִכְנִיס יָדוֹ לַכִּיס כְּדֵי לְחַפֵּשֹ מִמְחָטָה, וְגִלָּה שָׁם אֶת הַקְּלָף הַמְגֻלְגָּל. 'בַּשָּׁבוּעַ הַקָּרוֹב יִקְרֶה לְךָ מִקְרֶה עָצוּב הַקָּשׁוּר בְּמִשְׁפַּחְתְּךָ הַקְּרוֹבָה', קָרָא אֶת הַכָּתוּב וְהֻפְתַּע. 'הוּא הִצְלִיחַ לְנַבֵּא אֶת הֶעָתִיד!' חָשַׁב לְעַצְמוֹ, וְהַבֶּכִי שֶׁלּוֹ נִרְגַּע מְעַט.
"אַבָּא, חוֹזֵה הָעֲתִידוֹת הַזֶּה אֵינוֹ שַׁקְּרָן", אָמַר לְאָבִיו בְּהֶמְשֵׁךְ הָעֶרֶב, כְּשֶׁהַלָּה נִרְגַּע מִכַּעֲסוֹ. "בּוֹא תִּרְאֶה מָה הוּא כָּתַב לִי". הָאַבָּא הִבִּיט בַּקְּלָף וּבְטוֹמִי לְחִלּוּפִין, הִרְהֵר כַּמָּה רְגָעִים וְאָז אָמַר: "אֲנִי אוֹכִיחַ לְךָ וְלַחֲבֵרֶיךָ שֶׁהוּא לֹא נָבִיא וְלֹא כְּלוּם". טוֹמִי הִסְתַּקְרֵן וְשָׁאַל: "אֵיךְ תַּעֲשֶֹה אֶת זֶה?" "אַתָּה תִּרְאֶה שֶׁכַּאֲשֶׁר אֲנִי מַעְתִּיק אֶת הַמִּלִּים לִנְיָר שֶׁאֵינוֹ קְלָף, הַנְּבוּאָה אֵינָהּ מַצְלִיחָה לְהִתְגַּשֵּׁם", אָמַר אָבִיו וְהוֹרָה לְטוֹמִי לֶאֱסֹף מֵחֲבֵרָיו אֶת פִּסּוֹת הַקְּלָף שֶׁקִּבְּלוּ מֵחוֹזֵה הָעֲתִידוֹת בְּלִי לְהַבִּיט בַּכָּתוּב.
בְּתוֹךְ שָׁעָה הָיוּ בְּיָדָיו אַרְבַּע חֲתִיכוֹת קְלָף וּבָהֶן נְבוּאָה שֶׁקִּבְּלוּ מֵהָאִישׁ הַמְשֻׁנֶּה. אַבָּא שֶׁל טוֹמִי הִבְטִיחַ לִבְנוֹ וְלִשְׁלֹשֶׁת חֲבֵרָיו שֶׁהוּא מַעְתִּיק בְּדִיּוּק רַב אֶת מַה שֶּׁכָּתַב לָהֶם מַגִּיד הָעֲתִידוֹת, וְרַק כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים עַל נְיָר לָבָן כְּדֵי לְהוֹכִיחַ לָהֶם שֶׁהַתַּחֲזִית לֹא תִּתְמַמֵּשׁ. כְּשֶׁסִּיֵּם לְהַעְתִּיק הֶעֱבִיר לַנְּעָרִים אֶת הַנְּיָרוֹת וְאָמַר לָהֶם לָשׁוּב אֵלָיו בְּסוֹף הַשָּׁבוּעַ כְּדֵי לִרְאוֹת הַאִם הִצְלִיחַ הָאִישׁ לְנַבֵּא אֶת עֲתִידָם.
הַשָּׁבוּעַ לֹא הִסְתַּיֵּם, וּכְבָר חָזְרוּ אֵלָיו אַרְבָּעָתָם, וּבְפִי כֻּלָּם מִלִּים דּוֹמוֹת: "הַנְּבוּאָה הִתְגַּשְּׁמָה, אֲפִלּוּ שֶׁכָּתַבְתָּ אוֹתָהּ עַל נְיָר לָבָן. זֶה לֹא עָזַר כְּלוּם. הָאִישׁ הַזֶּה פָּשׁוּט רוֹאֶה אֶת הֶעָתִיד". אַבָּא שֶׁל טוֹמִי הִבִּיט בְּאַרְבַּעַת הַנְּעָרִים בְּמַבָּט שֶׁל מְנַצֵּחַ, אַךְ בְּתוֹךְ רֶגַע הִתְחַלֵּף הַמַּבָּט לְחִיּוּךְ מְרֻצֶּה: "שִֹימוּ לֵב, נְעָרִים. אָמְנָם הֶעְתַּקְתִּי בִּמְדֻיָּק אֶת הַתַּחֲזִיּוֹת שֶׁכָּתַב לָכֶם הָאִישׁ, בְּלִי לְהַחְסִיר אוֹ לְהוֹסִיף מִלָּה, אוּלָם מָסַרְתִּי לְכָל אֶחָד מִכֶּם אֶת הַתַּחֲזִית שֶׁקִּבֵּל חֲבֵרוֹ… וְאִם עֲדַיִן הַנְּבוּאָה שֶׁל הַחוֹזֶה הַמְהֻלָּל עָבְדָה – סִימָן שֶׁהִיא שִׁקְרִית לַחֲלוּטִין, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי בַּהַתְחָלָה!"
"אֲבָל אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת?" לֹא הֵבִין טוֹמִי. "אַסְבִּיר לְךָ", עָנָה אָבִיו. "בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁבוּעַ שֶׁחָלַף עָבְרוּ עֲלֵיכֶם מְאֹרָעוֹת רַבִּים מְאֹד, שֶׁמִּתּוֹכָם הָיָה אֶחָד שֶׁהִתְאִים פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר לַנְּבוּאָה הַמְדֻבֶּרֶת. אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לְהִסְתַּכֵּל עַל אוֹתוֹ מִקְרֶה, כִּי צִפִּיתֶם לוֹ כָּל הַזְּמַן. זֶה כָּל הַסּוֹד!"
הַהֶסְבֵּר הֶעָמֹק הַזֶּה יָכוֹל לְשַׁנּוֹת לָנוּ אֶת הַחַיִּים. כִּי בֶּאֱמֶת חוֹלְפִים עָלֵינוּ מְאֹרָעוֹת בְּלִי סוֹף, מֵהֶם טוֹבִים וּמֵהֶם לֹא. אִם נֵדַע לְהִתְמַקֵּד וְלִזְכֹּר בְּעִקָּר אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבָּהֶם – הַחַיִּים שֶׁלָּנוּ יִהְיוּ טוֹבִים.
