מוֹשְׁקֶ'ה וְהַפָּרִיץ אַף פַּעַם לֹא חָיוּ בִּידִידוּת טוֹבָה. מוֹשְׁקֶ'ה, שֶׁבְּעֶצֶם קָרְאוּ לוֹ מָרְדְּכַי, קִבֵּל מֵהַפָּרִיץ אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ בַּחֲכִירָה. הוּא שִׁלֵּם לַפָּרִיץ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה סְכוּם גָּבוֹהַּ, וּבְנוֹסָף שִׁלְשֵׁל לְכִיסוֹ גַּם חֵלֶק מְכֻבָּד מֵהָרְוָחִים. הַתּוֹשָׁבִים הַמְּקוֹמִיִּים הָיוּ בָּאִים מִדֵּי עֶרֶב לְבֵית הַמַּרְזֵחַ, שׁוֹתִים עוֹד וָעוֹד מַשְׁקָאוֹת מְשַׁכְּרִים, עַד שֶׁלְּבַסּוֹף הָיוּ נוֹפְלִים מִכִּסְאוֹתֵיהֶם וּמִתְגּוֹלְלִים עַל הָרִצְפָּה. מוֹשְׁקֶ'ה הָיָה נֶאֱלָץ לִגְררֹ אוֹתָם כְּשֶׁהֵם רְדוּמִים לְמֶחֱצָה, וּלְהַשְׁלִיךְ אוֹתָם מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ.
וְכָעֵת, שׁוֹד וָשֶׁבֶר! אֶל הַפָּרִיץ הַמּוֹשֵׁל בַּכְּפָר הִגִּיעַ אֶחָד מִן הַכַּפְרִיִּים וּבְפִיו טַעֲנָה כְּנֶגֶד מוֹשְׁקֶ'ה: "אֶתְמוֹל בַּלַּיְלָה, אַחֲרֵי שֶׁשָּׁתִיתִי בְּקשִֹׁי שְׁנֵי בַּקְבּוּקֵי ווֹדְקָה, מוֹשְׁקֶ'ה שֶׁלְּךָ תָּפַס אוֹתִי בַּבֶּגֶד וּמָשַׁךְ אוֹתִי הַחוּצָה מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ שֶׁלּוֹ. כְּשֶׁהוּא הִשְׁלִיךְ אוֹתִי לָרְחוֹב נִשְׁבְּרוּ לִי יָד וְרֶגֶל יָמִין. עַכְשָׁו אֲנִי מַמָּשׁ צוֹלֵעַ וְאֵינִי יָכוֹל לְתַפְקֵד. אֲנִי תּוֹבֵעַ אֶת מוֹשְׁקֶ'ה לְמִשְׁפָּט, וְדוֹרֵשׁ שֶׁיְּשַׁלֵּם לִי פִּצּוּיִים הֲגוּנִים!"
הַפָּרִיץ, שֶׁכָּאָמוּר לֹא חִבֵּב בִּמְיֻחָד אֶת מוֹשְׁקֶ'ה הַיְּהוּדִי, הִקְשִׁיב לִדְבָרָיו שֶׁל נִיקוֹלַאי – הַכַּפְרִי – וְהִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרוֹ. הוּא הִתְבּוֹנֵן בַּגֶּבֶס שֶׁעִטֵּר אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ וְצִקְצֵק בִּלְשׁוֹנוֹ: "חָמוּר מְאדֹ! זֶהוּ מַעֲשֵהֹ פֶּשַׁע שֶׁלֹּא יֵעָשֶהֹ! תֵּכֶף וּמִיָּד אֲזַמֵּן לְכָאן אֶת מוֹשְׁקֶ'ה וְנָדוּן אֶת דִּינוֹ! אַל תִּדְאַג, נִיקוֹלַאי חֲבִיבִי, הוּא עוֹד יְשַׁלֵּם לְךָ פִּצּוּיִים נִכְבָּדִים מְאדֹ… וְאִם לֹא יַסְכִּים – אֶקַּח מִמֶּנּוּ אֶת בֵּית הַמַּרְזֵחַ וְאַשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לַכֶּלֶא…"
נִיקוֹלַאי חִיֵּךְ וְחָשַףֹ שׁוּרַת שִׁנַּיִם עֲקוּמוֹת. "תּוֹדָה, אֲדוֹנִי הַפָּרִיץ! אֵין כָּמוֹךָ בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ!" הֶחֱנִיף לְמוֹשֵׁל הַכְּפָר. הַפָּרִיץ שָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ שֶׁיִּקְרָא לְמוֹשְׁקֶ'ה, וְכַעֲברֹ זְמַן לֹא רַב אָכֵן הוֹפִיעַ הַיְּהוּדִי, מְפֻחָד וְחוֹשֵׁשׁ. "מוֹשְׁקֶ'ה!" פָּנָה אֵלָיו הַפָּרִיץ בְּסֵבֶר פָּנִים חָמוּרוֹת. "נִיקוֹלַאי הַנֶּחְמָד הַזֶּה שֶׁעוֹמֵד כָּאן טוֹעֵן שֶׁזָּרַקְתָּ אוֹתוֹ מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ וּבְזאֹת גָּרַמְתָּ לוֹ לִשְׁבָרִים בַּיָּד וּבָרֶגֶל. מָה יֵשׁ לְךָ לוֹמַר לַהֲגַנָּתְךָ? אִם לֹא תִּתֵּן לִי תְּשׁוּבָה שֶׁתַּנִּיחַ אֶת דַּעְתִּי, אֶפְסקֹ שֶׁעָלֶיךָ לְשַׁלֵּם לוֹ חֲמֵשׁ מֵאוֹת רוּבָּל!"
מָרְדְּכַי-מוֹשְׁקֶ'ה לֹא הֵשִׁיב. הוּא נִבְהַל מֵאַשְׁמַת הַשָּׁוְא שֶׁהֶעֱלִיל עָלָיו נִיקוֹלַאי. הָיָה בָּרוּר לוֹ שֶׁזֶּהוּ שֶׁקֶר, כִּי בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ מִבֵּית הַמַּרְזֵחַ, נִיקוֹלַאי הָלַךְ עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו, וּבִכְלָל לֹא נָפַל עַל הַקַּרְקַע. 'אֵין לוֹ שְׁבָרִים – זֶה בָּרוּר', יָדַע. 'אֲבָל אֵיךְ אֲנִי מוֹכִיחַ אֶת זֶה לַפָּרִיץ?' שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ. הוּא הֶחְלִיט לְנַסּוֹת לִדְחוֹת אֶת רוֹעַ הַגְּזֵרָה וּפָנָה לַפָּרִיץ: "אֲבַקֵּשׁ מִכְּבוֹד הַפָּרִיץ לְהַמְתִּין עִם פְּסַק הַדִּין עַד מָחָר בַּבּקֶֹר, אוֹדֶה לְךָ מְאדֹ".
הַפָּרִיץ הִרְהֵר לְרֶגַע. הוּא רָצָה לְסָרֵב, אֲבָל מִצַּד שֵׁנִי רָצָה שֶׁיֵּרָאֶה כְּאִלּוּ הוּא מְנַהֵל מִשְׁפָּט הוֹגֵן. לָכֵן הִסְכִּים לַבַּקָּשָׁה. "עַד מָחָר בְּשָׁעָה עֶשֶרֹ! שְׁנִיָּה לֹא אַחֲרֵי! אִם לֹא תַּצִּיג רְאָיָה מוֹחֶצֶת לְחַפּוּתְךָ וְלִזְכוּתְךָ – תִּדָּרֵשׁ לְשַׁלֵּם לְנִיקוֹלַאי חֲמֵשׁ מֵאוֹת רוּבָּל!" הַפָּרִיץ סִיֵּם אֶת דְּבָרָיו, וְכָל אֶחָד מֵהַנּוֹכְחִים הָלַךְ לְדַרְכּוֹ. נִיקוֹלַאי דִּדָּה בְּאִטִּיּוּת, מַרְאֶה פְּנֵי מִתְיַסֵּר, וּמָרְדְּכַי הִבִּיט בּוֹ מֵהַצַּד וְהִרְהֵר בְּמַר גּוֹרָלוֹ.
הוּא הֶחְלִיט לְהִתְיַעֵץ עִם הָרַב הַמְּקוֹמִי, שֶׁהָיָה צַדִּיק וְחָכָם. "הֶעֱלִילוּ עָלַי עֲלִילַת שֶׁקֶר!" סִפֵּר לָרַב בְּבֶכִי אֶת כָּל הַסִּפּוּר. הָרַב שָׁמַע אוֹתוֹ עַד הַסּוֹף, חָשַׁב קְצָת, וּלְבַסּוֹף לָחַשׁ לוֹ כַּמָּה מִלִּים בָּאזֶֹן. מָרְדְּכַי-מוֹשְׁקֶ'ה חִיֵּךְ וְשָמַֹח בָּרַעְיוֹן שֶׁנָּתַן לוֹ הָרַב. בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהִגִּיעוּ הַכַּפְרִיִּים לְבֵית הַמַּרְזֵחַ שֶׁלּוֹ, וִדֵּא שֶׁנִּיקוֹלַאי הַמְרֻשָּׁע יוֹשֵׁב בַּסְּבִיבָה, וְאָז פָּנָה וְלָחַשׁ לְאִשְׁתּוֹ: "מִתַּחַת עֵץ הַזַּיִת שֶׁבַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת, עָמקֹ בָּאֲדָמָה, הֶחְבֵּאתִי צְרוֹר כֶּסֶף וּבוֹ אֶלֶף רוּבָּל. אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ לְהָבִיא אוֹתוֹ בִּזְרִיזוּת".
מוֹשְׁקֶ'ה אָמְנָם לָחַשׁ, אֲבָל הוּא עָשָהֹ זאֹת מַסְפִּיק בְּקוֹל כְּדֵי שֶׁנִּיקוֹלַאי יִשְׁמַע… בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן הָלַךְ רַב הָעֲיָרָה אֶל הַפָּרִיץ וּבִקֵּשׁ לְשוֹחֵֹחַ עִמּוֹ בְּמָקוֹם שָׁקֵט. "הֲתוּכַל לְהִתְלַוּוֹת אֵלַי לְחַדְרִי שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת?" שָׁאַל אֶת הַפָּרִיץ. הַלָּה, שֶׁכִּבֵּד אֶת הָרַב, הִסְכִּים. כָּךְ נִכְנְסוּ הַשְּׁנַיִם אֶל חֲדַר הָרַב וְשׂוֹחֲחוּ עַל הָא וְעַל דָּא. "עַכְשָׁו", פָּנָה לְפֶתַע הָרַב לַפָּרִיץ, "אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ לַעֲמדֹ לְיַד הַחַלּוֹן וּלְהָצִיץ בַּעֲדוֹ הַחוּצָה". הַפָּרִיץ הִתְפַּלֵּא: "מָה אֲנִי אָמוּר לִרְאוֹת שָׁם?" אֲבָל הָרַב לֹא הִסְבִּיר. "חַכֵּה וְתִרְאֶה", אָמַר.
כַּעֲברֹ כַּמָּה דַּקּוֹת רָאָה הַפָּרִיץ דְּמוּת רָצָה בִּמְהִירוּת. כְּשֶׁהִיא הִתְקָרְבָה, הוּא הִבְחִין כִּי זֶהוּ נִיקוֹלַאי הַכַּפְרִי… "זֶה נִיקוֹלַאי!" קָרָא. "מָה הוּא עוֹשֶהֹ בַּחֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת? וּבִכְלָל, אֵיךְ הוּא רָץ מַהֵר כָּל כָּךְ?" הָרַב חִיֵּךְ וְלָחַשׁ: "תַּמְתִּין וְתִרְאֶה עוֹד דְּבַר פֶּלֶא". הַפָּרִיץ הִמְשִׁיךְ לְהַבִּיט מֵהַחַלּוֹן, וּלְתַדְהֵמָתוֹ רָאָה אֶת נִיקוֹלַאי מֵסִיר אֶת הַגֶּבֶס מֵעַל יָדוֹ וּמַתְחִיל לַחְפּרֹ בְּמֶרֶץ מִתַּחַת עֵץ הַזַּיִת. "הוּא חוֹפֵר בִּשְׁתֵּי יָדָיו!" נִזְעַק שׁוּב הַפָּרִיץ.
"כֵּן", הִתְרַחֵב חִיּוּכוֹ שֶׁל הָרַב. "הוּא שִׁקֵּר לְךָ. אֵין לוֹ שֶׁבֶר לֹא בַּיָּד וְלֹא בָּרֶגֶל. עַכְשָׁו אַתָּה יָכוֹל לָצֵאת אֵלָיו". הַפָּרִיץ אָכֵן מִהֵר לָצֵאת הַחוּצָה וְהֵרִים קוֹלוֹ עַל נִיקוֹלַאי: "שַׁקְּרָן נִבְזֶה! אֵיךְ פִּתְאםֹ הִבְרִיאוּ הַיָּד וְהָרֶגֶל שֶׁלְּךָ, אָה?! עַכְשָׁו תְּשַׁלֵּם אַתָּה לְמוֹשְׁקֶ'ה אֶת חֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרוּבָּלִים שֶׁהוּא הָיָה אָמוּר לְשַׁלֵּם לְךָ…" וּמָרְדְּכַי נִצַּל מֵהַגְּזֵרָה.
בִּקְצָת מַחֲשָׁבָה אֶפְשָׁר לָצֵאת מֵהַרְבֵּה בְּעָיוֹת שֶׁאֲנַחְנוּ נִקְלָעִים אֲלֵיהֶן. פָּשׁוּט צָרִיךְ לְהַפְעִיל אֶת הַמּחַֹ וְלִמְצאֹ אֶת נְקֻדּוֹת הַתֻּרְפָּה, אֶת הַדְּרָכִים הַמְקוֹרִיּוֹת וְהַיְצִירָתִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ שֶׁתְּחַלֵּץ אוֹתָנוּ מֵהַבּוֹץ שֶׁאֵלָיו נָפַלְנוּ.
