שונה אבל דומה

ישראל לא ידע היכן הוא נמצא, הוא התעורר באמצע שום מקום כשסביבו בניינים לא מוכרים והמולת עיר גדולה. הוא קם על רגליו והביט ימינה ושמאלה, השלטים והמודעות היו בשפה זרה שהוא לא הצליח לפענח. הוא שפשף את עיניו ועיסה את רקותיו בניסיון לגרום למוחו לספק תשובות לסיטואציה המוזרה, אך ללא הועיל. הוא החל לשחזר את צעדיו מליל אמש, הוא זכר שהוא חזר לביתו לאחר יום העבודה ולאחר מכן יצא להיפגש עם איציק חברו משכבר הימים.
הוא זכר שהם ישבו במסעדה ודיברו, אך איפשהו שם נוצר חור שחור. שהוא לא הצליח להיזכר בשום פנים ואופן איך הסתיים הערב, הוא החל לשוטט בסמטאות העיר הגדולה בניסיון לחפש רמזים שיעשו לו סדר בכל העניין. בהמשך הרחוב הוא שמע פסיעות מהירות על האספלט הסדוק. מולו הגיח אדם פרוע, לבוש בחליפה מתנפנפת ופפיון. האיש רץ ישר אליו והניח בידו מזוודת ג'יימס בונד מעור מבריק, פלט כמה מילים בשפה לא מובנת והתרחק מהמקום בריצה לפני שישראל הספיק לומר משהו.
ישראל הביט במזוודה שנפלה עליו פתאום, היסס לרגע אבל החליט שאין לו משהו יותר טוב לעשות ופתח אותה. בתוך המזוודה נחו סדורות כחיילים, ערימות מגוהצות של שטרות דולרים חדשים. הוא הוציא חבילה אחת ודפדף בשטרות, הם נראו אמיתיים לחלוטין. הוא סגר את המזוודה והמשיך ללכת, בקצה הרחוב הוא ראה שלט מוזהב שהוא הצליח לזהות בו את המילה "מלון". הוא ניגש פנימה ופנה לפקיד הקבלה המנומנם: "סליחה, היכן אני?" הפקיד ענה לו בג'יבריש שבה השתמש גם איש המזוודה.
הוא החליט לשנות טקטיקה והצמיד את ידיו לאוזנו, כדי שהלה יבין שהוא צריך טלפון, הפקיד הנהן והגיש לו טלפון קווי מהודר. ישראל ניסה להתקשר לאביו בארץ, אך הוא שמע רק צליל ניתוק חד וגבוה. הוא ניסה לבקש מהפקיד את הטלפון הנייד, אך לא הצליח להסביר את מבוקשו. השעון שמאחורי הפקיד הראה על השעה 2:00 בלילה וישראל החליט שביום יהיה לו הרבה יותר קל להבין מה קורה. אחרי הכל הייתה ברשותו מזוודה מלאה בכסף מזומן.
הוא הצמיד את כפות ידיו וסימן לפקיד הקבלה שהוא מעוניין לישון. הפקיד הראה לו ברושור עם תמונות של החדרים ותיאור שמתוכו ישראל הבין רק את המספרים. הוא בחר במה שהיה נראה כסוויטה הנשיאותית של המלון והפקיד הגיש לו כרטיס לפתיחת הדלת. בחדר ישראל צנח על המיטה ושקע בשינה קטועה רצופת סיוטים.
בבוקר ישראל קם לקול דפיקות נמרצות, הוא שפשף את עיניו ופתח את הדלת. מולו עמדו שני מקומיים עטויי מדים כחולים המעידים שהם שייכים למשטרה. אחד מהם, גבוה ומשופם צעק עליו בשפתו המתגלגלת. לאחר כמה דקות ששיח החירשים לא התקדם לשום מקום, השוטרים התרגזו ונכנסו אל החדר. הם החלו בחיפושים קדחתניים שכללו תלישת סדינים והפיכת מגירות.
לבסוף אחד מהם מצא את המזוודה בחדר הרחצה, הוא הראה את הממצא בהתרגשות לחברו שהנהן נמרצות יחד עם שפמו העבות. הם ניגשו לישראל אזקו אותו היטב והורידו אותו אל הניידת המהבהבת שחנתה בכניסה למלון. ישראל ניסה להסביר, אך הם לא שעו לתחנוניו שבלאו הכי הם לא הצליחו להבין אותם. בתחנת המשטרה הושלך ישראל לתא קטן ודחוס וביכה את מר גורלו. הוא עדיין לא הבין איפה הוא ומה קורה לו בפתאומיות מבהילה.
לאחר מספר דקות נכנס פנימה שומר גברתן אדיר ממדים ותלש אותו בגסות מתוך התא. הוא הוביל אותו במסדרונות ארוכים ומתפתלים למסדרון חשוך ונטול חלונות. שם השומר פתח בחריקה צורמנית דלת פלדה כבדה בעלת חרך צר וזרק אותו לתוך צינוק מצחין בגודל מטר על מטר, בחדר היה חלון קטן מרובע שנקבע בגובה 2 מטר מעליו. השומר טרק את הדלת, רק ישראל ומחשבותיו המתרוצצות נותרו בחדרון הזעיר.
ישראל הנואש הצמיד את גבו לקיר מאחוריו ואת רגליו דחק כלפי הקיר המקביל. הוא טיפס כך עד לסורג שאטם את החלון הזעיר והחל לצעוק: "הצילו, הצילו". איש מקומי וחייכן ניגש אל הצוהר והחל למשוך אותו דרך הסורגים. למרבה תדהמתו פרצופו של האיש המקומי החל לובש אט אט את תווי פניו של איציק חברו הטוב שעמו נפגש רק לפני ימים ספורים.

איציק משך אותו החוצה מתוך מכונה מלאת צגים ומסכים שהבהבה בקולי קולות: "אתה בסדר?" הוא שאל את ישראל בחיוך. "מי, מה איפה?" ישראל היה מבולבל לחלוטין. "זוכר אתמול בערב שישבנו יחד ואמרת שאם היו לך מיליון דולר ביד, היית המאושר באדם? ובכן, לאחר מכן לקחתי אותך למעבדה שלי, כאן אנו מפתחים משחקי מציאות מדומה ברמה הכי גבוהה שאפשר. ואחת מתופעות הלוואי שלה היא אובדן זיכרון זמני לטווח קצר. חיברתי אותך למערכת שלי באמצעות אלקטרודות מיוחדות, והכנסתי אותך לתוך סימולציה שיצרתי. לא קרה לך כלום, אבל אתה היית בתוך סימולציה מתוחכמת שהוכיחה לך שכסף קל פעמים רבות לא הופך אותך למאושר, להיפך הוא מקשה עליך את החיים והרבה פעמים מסבך לך אותם כהוגן…"

פרשתנו עוסקת במקרה של "בן סורר ומורה" (שעליו אמרו שלא היה בפועל מעולם), הנער המושחת הזה רואה לנגד עיניו רק פיתויים קלים להשגה וחיי נוחות, והוא לא עושה דבר חוץ מאשר לזלול ולסבוא (הכול כשר למהדרין…). התורה מלמדת אותנו שגם אם בהתחלה זה נראה קל ומענג, הרי שראשיתו מעידה על סופו. ואדם שמתרגל לחיי עונג שאין בהם עמל ומאמץ, עתיד להתדרדר למצב נוראי של גניבה ופשע, כדי להמשיך ולהשיג עונג בצורה הקלה ביותר. ולכן אנו נדרשים לזהות מצבים כאלו בראשיתם ולמנוע את ההתדרדרות העתידית.