השעות חלפו להן באיטיות וצללי ערב החלו לנטות בטרקלין המלכותי. ככל שצוות הכלכלנים המלומדים פרשו את משנתם בפני המלך, פניו הלכו וקדרו. "המצב של קופת הממלכה הינו גרוע ביותר, אנחנו מאמינים שעד סוף השנה הקופה תישאר ריקה לחלוטין!" הכלכלנים סיימו את דבריהם והמלך נשאר בטרקלין כשהוא עצוב וקודר. "קראו לכאן בבקשה, לבני הנסיך אנדרו!" הורה לשומרים. הנסיך הגיע במהירות לשמע קריאתו של אביו והבחין במצב רוחו השפוף. "מה קרה אבי?" שאל בדאגה.
"המצב הכלכלי בממלכה הולך ונהיה גרוע מיום ליום, אני מתחיל לחשוב ששלושת היועצים שלי אינם חכמים כמו שחשבתי…" הנסיך הנהן בראשו בהסכמה ואמר: "אם תעניק לי רשות, אוכל לבדוק זאת בקלות!" המלך הסכים לדברי הנסיך הצעיר שעזב את הטרקלין. בשונה מאביו, הנסיך הצעיר בילה את רוב חייו מחוץ לארמון והכיר את החיים בקרב המון העם. "תאמרו בבקשה ליועצי המלך, שאני מעוניין מחר לצאת איתם לטיול מחוץ לארמון", הודיע הנסיך למנהל הארמון. למחרת כשהגיעו שלושת היועצים השמנים והמפונקים, הודיע להם מנהל הארמון על רצונו של הנסיך לצאת עמם לטיול. "אז תכין לנו מרכבה, בבקשה!" אמרו היועצים. "הו, לא! הנסיך ביקש ללכת עמכם דווקא ברגל!"
היועצים החליפו מבטים כעוסים ביניהם, אבל לא יכלו לומר מאומה. אף אחד מהם לא רצה להתעסק עם יורש העצר העתידי. בלית ברירה ברגע שהגיע הנסיך הצעיר והחל לצעוד בשביל המוליך אל העיר, החלו הם לפסוע אחריו כשהם עייפים ומתנשפים. לאחר זמן קצר הם הגיעו לשדה חיטה שבה עמד איכר זקן וקצר את התבואה. "שלום אנסיי, אני שמח לראותך! אני רואה שהרבה שלג ירד על ההר שלך!" קרא הנסיך בחדווה. "נכון אדוני, כבר הגיע הזמן", קד לפניו האיכר. "כמה פעמים שחטו אותך כבר, עד שירד עליך שלג שכזה?" תהה הנסיך. והאיכר השיב: "שלוש פעמים אדוני, אני מחכה כבר לפעם האחרונה!"
"שיהיה לך בקלות ידידי, תוכל למרוט את התרנגולים שלי?" קרא הנסיך, היועצים החליפו ביניהם מבטים תמהים לשמע השיחה הבלתי מובנת ורק חיכו לרגע שבו יוכלו להתפטר מהשהייה במחיצת הנסיך הצעיר והנמרץ. "אעשה זאת על הצד הטוב ביותר, במידה וזה רצונך!" השיב האיכר והנסיך הנהן בראשו. "שמעתם יועצים יקרים?! אבי המלך סיפר לי שאתם החכמים הגדולים ביותר במדינה, האם תוכלו להסביר לי בבקשה מהי משמעותה של השיחה שניהלתי כעת עם ידידי האיכר?"
"לא, אדוני הנסיך. לצערנו לא הצלחנו להבין מאומה!" אמרו היועצים כשפניהם מושפלות. "מוטב עבורכם שתדעו להסביר לי את השיחה הזאת, כי אם אינכם יודעים להסביר אפילו שיחה פשוטה, לשם מה אתם משמשים כיועצים?" תהה הנסיך. "אני כעת מתקדם הלאה, הישארו כאן. אל תחזרו לארמון לפני שאתם יודעים להסביר לי היטב את פשר השיחה!" הנסיך המשיך ללכת ונעלם בהמשך השביל בעוד היועצים מביטים בו בפנים מכורכמות. "אולי תוכל אתה להסביר לנו את פשר השיחה המשונה שלך עם הנסיך?" אמר אחד היועצים לאיכר שהביט בהם כשידיו על מותניו. "אני מוכן להסביר לכם הכול, אבל אתם אדונים, תעבירו לרשותי את כל הכסף ברשותכם, כולל הבתים המפוארים שלכם. אם אתם מעוניינים לחזור לארמון…"
"השתגעת?" הביטו בו היועצים בתדהמה. "אם ניתן לך את הבתים המפוארים שלנו במתנה, איפה אנחנו נגור?"
"אני יכול לדאוג לכם לבקתות מתאימות באזור, ליד הנהר", השיב האיכר בשלווה. "אבל אתם כמובן לא חייבים לתת לי, זה רק במידה ואתם רוצים…"
"מה נעשה?" התייעצו השלושה בניהם. דבריו של הנסיך נפלו עליהם כרעם ביום בהיר והקרקע היציבה שמתחת לרגליהם השמנות נשמטה ברגע אחד. "אין לנו ברירה, אנחנו חייבים לתת לו אחרת המלך יגרש אותנו מהארמון!" אמר הבכיר שבהם. "אנחנו ניתן לך כל מה שאתה מבקש, רק תסביר לנו את מה שאמרת!"
"אז אני אסביר…" חייך האיכר: "הזמן חלף ושערות ראשי נעשו לבנות, זהו השלג שעל ההר. השחיטות שעברתי וזאת שאני ממתין לה, הינן חתונות הבנות שלי ועוד אחת שצריכה להתחתן שבה שחטו אותי ולא השאירו כלום מרכושי. ושלושת התרנגולים שעליי למרוט, אלו אתם – ולכן עשיתי את דברי הנסיך ומרטתי אתכם כהוגן…" היועצים עוד לא הספיקו לעכל את הדברים והנסיך הגיח בפתאומיות מאחוריהם: "אני רואה שלבסוף ידידי האיכר נאלץ לגלות לכם את פשר השיחה, לכן אתם מהיום תתחילו להתגורר בבקתות שהוא יעניק לכם ליד הנהר. את הכסף והבתים שלכם, אתם צריכים להעביר לרשותו בהקדם…"
"אדוני הנסיך, מדוע אתה עושה לנו כך?" התחננו שלושת היועצים. "הרי בסך הכול, לא ידענו לפרש שיחה שבה דיברת עם איכר בשפת סתרים…"
"שיחה זאת, אינה שפת סתרים כלל…" השיב הנסיך: "במטבעות לשון אלה, משתמשים הפשוטים שבעם. כדי להבין את רצונו ושאיפותיו של האזרח הפשוט יש צורך לרדת את העם, להבין את נפשו ולדעת להנהיג אותו ולדבר בשפתו. אתם, התנהגתם כמורמים מעם, לא ניהלתם את המדינה כאשר טובת האזרחים לנגד עיניכם ולא הבנתם את שפתם, זאת הסיבה שמצבה הכלכלי של המדינה בכי רע. כעת שתתגוררו כאנשים פשוטים בין המון העם, אולי תצליחו להבין אותם, להבין את השפה שלהם ולדבר אותה בצורה שגם הם יבינו את רצונכם…"
"אז אתה מגרש אותנו מהארמון?" שאלו היועצים ברעד והנסיך השיב: "אני לא מגרש אתכם, אני רק רוצה שתלמדו לדבר בשפת הלב, לא לקבל החלטות שאין להן בסיס, אלא לחקור ולהבין את צרכיהם של האחרים, רק אז תוכלו לחזור לארמון ולשמש כיועציו של המלך…"
בראש השנה אנחנו עומדים למשפט לפני המלך, שהעניק לנו את הדרך לדבר ולבקש בשפת הסתרים שנקראת 'תשובה'. אם נשוב בתשובה שלימה על חטאינו, נתחרט מעומק ליבנו, נתוודה על העבר ונקבל על עצמנו לשנות את העתיד. אין ספק שנזכה כולנו לשנה טובה ומבורכת.
