תּוֹדָה עַל הַכֹּל

"דָּוִד אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי? דָּוִד!" שָׁמַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הַכָּאוּב הַזֶּה בִּמְעֻמְעָם. הַקּוֹל הָיָה מָלֵא בְּהִיסְטֶרְיָה. אֲבָל אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי לְמִי שַׁיָּךְ הַקּוֹל הַזֶּה. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הָרִצְפָּה הַקָּרָה מִתְחַכֶּכֶת בְּגַבִּי וְאֶת רַקּוֹתַי הוֹלְמוֹת בְּעוֹצְמָהּ. "הַצִּילוּ, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַזְמִין אַמְבּוּלַנְס!" הַקּוֹל הַהִיסְטֵרִי נִשְׁבַּר וְנֶחְלַשׁ. וַאֲנִי שָׁקַעְתִּי בָּעֲנָנִים שֶׁשִּׁיְּטוּ סְבִיבִי וְהָיָה לִי נָעִים לִשְׁקֹעַ בְּתוֹכָם.

כְּשֶׁקַּמְתִּי, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁאֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם בְּאִטִּיּוּת, חַשְׁתִּי דְּקִירוֹת מוּזָרוֹת בָּרֹאשׁ. בְּאִינְסְטִינְקְט הֵרַמְתִּי אֶת יָדִי לְמַשֵּׁשׁ אוֹתוֹ, הוּא הָיָה חָבוּשׁ. מֵהַיָּד שֶׁלִּי הִשְׁתַּלְשְׁלָה צִנּוֹרִית שְׁקוּפָה וַאֲנִי הִבַּטְתִּי בָּהּ מִשְׁתָּאֶה. מָה קוֹרֶה פֹּה?! הֵיכָן אֲנִי נִמְצָא?! הֶעֱבַרְתִּי אֶת מַבָּטִי מִסָּבִיב, עֵינַי הִבְחִינוּ בַּסְּדִינִים לְבָנִים כְּמוֹתָם לֹא הָיוּ מֵעוֹלָם בְּחַדְרִי. הַקִּירוֹת הָיוּ מְסֻיָּדִים בְּיָרֹק מֶנְּטָה, הַצֶּבַע מִמֶּנּוּ אֲנִי סוֹלֵד בְּיוֹתֵר, וְהָרֵיחַ – – – הָרֵיחַ הָיָה חָרִיף וּמְעַקְצֵץ. רֵיחַ חִטּוּי שֶׁל… בֵּית חוֹלִים.

רַק אָז נָפַל לִי הָאֲסִימוֹן. "אַתָּה בְּבֵית חוֹלִים!" אָמַרְתִּי לְעַצְמִי. "לָמָּה? אֵיךְ הִגַּעְתִּי לְכָאן?!" נִסִּיתִי לְהִתְיַשֵּׁב, אֲבָל סְחַרְחֹרֶת נוֹרָאָה הִשְּׁכִּיבָה אוֹתִי בַּחֲזָרָה. מִצְמַצְתִּי. אֵיפֹה… מִישֶׁהוּ? הַהוֹרִים שֶׁלִּי? אַחִים? דּוֹדִים? אֲנִי כָּאן לְבַד? וְאָז זִכָּרוֹן עָמוּם הִכָּה בְּתוֹדַעְתִּי. מִישֶׁהוּ צָעַק: "דָּוִד אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי? דָּוִד!"

"דָּוִד זֶה אֲנִי? אֲנִי, שָׁכַבְתִּי עַל הָרִצְפָּה. לָמָּה?! מִישֶׁהוּ דָּרַס אוֹתִי?! קִבַּלְתִּי מַכָּה בָּרֹאשׁ?! מָה קָרָה לִי?!"

מֵרֶגַע לְרֶגַע הִתְגָבְּהָהּ לָהּ עֲרֵמַת הַתְּמִיהוֹת. אֲבָל לֹא הָיָה מִי שֶׁיַּעֲנֶה עֲלֵיהֶן וִיפַשֵּׁט אוֹתָן עֲבוּרִי מִכֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי לְבַד. שֶׁקֶט שָׂרַר בְּחֶדֶר בּוֹ שָׁכַבְתִּי. עַל הָאֲרוֹנִית לְצִדִּי הָיָה מֻנָּח תִּיק עוֹר חֹם קָטָן, מִתּוֹכוֹ הִתְנַגְּנָה מַנְגִּינָה מֻכֶּרֶת. אֲנִי רַק נִסִּיתִי לְהִזָּכֵר מַהִי הַמַּנְגִּינָה וּמֵהֵיכָן אֲנִי מְזַהֶה אוֹתָהּ.

דַּקּוֹת סְפוּרוֹת לְאַחַר מִכֵּן נִכְנְסָה דְּמוּת שֶׁל אִשָּׁה לַחֶדֶר. הָאִשָּׁה נִגְּשָׁה לָאֲרוֹנִית וְלָקְחָה אֶת הַתִּיק. לְאַחַר מִכֵּן הֵעִיפָה בִּי מַבָּט חָטוּף וְקָפְאָה עַל מְקוֹמָהּ בְּתַדְהֵמָה. "דָּוִד!" צָעֲקָה, הִנִּיחָה יָדָהּ עַל פִּיהָ וְרָכְנָה אֵלַי. "אַתָּה בֶּאֱמֶת עֵר? אַתָּה מְזַהֶה אוֹתִי?"

"אַתְּ- – -" אָמַרְתִּי חֲלוּשׁוֹת כְּשֶׁקּוֹלִי קָטוּעַ, "אֶת- – – אִמָּא שֶׁלִּי?" יִפְחָה נִמְלְטָה מִפִּיהָ וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינֶיהָ. "הוֹי אֱלֹקִים אַדִּירִים!" לָחֲשָׁה. "אַתָּה לֹא מְזַהֶה אוֹתִי?"

הַתְּשׁוּבָה הָיְתָה: לֹא! אֲנִי לֹא מְזַהֶה אוֹתָהּ! וְגָרוּעַ מִכָּךְ אֵין לִי מֻשָּׂג אִם שְׁמִי הוּא בֶּאֱמֶת דָּוִד כְּפִי שֶׁהָאִשָּׁה הַזֹּאת וְהַזִּכָּרוֹן הָרִאשׁוֹן וְהָאַחֲרוֹן שֶׁלִּי טוֹעֲנִים.

הָאִשָּׁה שֶׁהִמְתִּינָה בִּדְרִיכוּת לִתְשׁוּבָתִי נִמְלְטָה הַחוּצָה, וְשָׁבָה כַּעֲבֹר רְגָעִים סְפוּרִים כְּשֶׁאֵלֶיהָ מִתְלַוִּים כַּמָּה רוֹפְאִים וְאַחִים, הָאִשָּׁה עַצְמָהּ הִתְיַפְּחָה אֶל תּוֹךְ הַטֵּלֵפוֹן שֶׁהֶחֱזִיקָה בְּיָדָהּ.

"דָּוִד?" פָּנָה גֶּבֶר סַמְכוּתִי וְרָכַן מוּל פָּנַי. "שָׁלוֹם. אֲנִי ד"ר אֹרֶן כַּרְמוֹן. בָּאתִי לִבְדֹּק אוֹתְךָ, אֶפְשָׁר?"

לֹא עָנִיתִי. הִבַּטְתִּי בְּעֵינָיו שֶׁל כַּרְמוֹן, מַשֶּׁהוּ מַטְרִיד זִמְזֵם בְּרֹאשִׁי. "לָמָּה אֲנִי כָּאן?!"

"נָפַלְתָּ מִסֻּלַּם בְּגֹבַהּ רַב!" עָנָה ד"ר כַּרְמוֹן וּבָחַן אֶת פָּנַי. "וְנָפַלְתָּ עַל הָרֹאשׁ, אַתָּה שׁוֹכֵב כָּאן כְּבָר שָׁבוּעַ יָמִים מֵחֻסָר הַכָּרָה. אֲנַחְנוּ שְׂמֵחִים מְאוֹד לִרְאוֹת אוֹתְךָ שׁוּב אִתָּנוּ…"

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ עַד כַּמָּה הָיִיתִי שׁוּב אִתָּם. לֹא זָכַרְתִּי כְּלוּם. לֹא אֶת מוּשׁ אָחִי, לֹא אֶת דּוֹרָה אֲחוֹתִי (זוֹ שֶׁבָּאָה לְבַקֵּר אוֹתִי מִקֹּדֶם), לֹא אֶת אַבָּא, לֹא אֶת אִמָּא וְלֹא אֶת עַצְמִי.

הָרוֹפְאִים אָמְרוּ לָהֶם לְדַבֵּר אִתִּי כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר אֲבָל לֹא לְגַלּוֹת לִי פְּרָטִים עַל עֲבָרִי. לְנַסּוֹת לְגָרוֹת אֶת הַזִּכָּרוֹן שֶׁיָּבוֹא מֵעַצְמוֹ. הֵם הֵבִיאוּ מַאֲכָלִים שֶׁאָהַבְתִּי, שִׁירִים שֶׁנֶּהֱנֵיתִי לִשְׁמֹעַ, צִיּוּרִים שֶׁצִּיַּרְתִּי וַאֲפִלּוּ אֶת בּוֹבִּי, הָאַחְיָנִית הַיְּחִידָה שֶׁלִּי. אֲבָל אֲנִי לֹא זִהִיתִי שׁוּם דָּבָר מִתּוֹךְ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַף נְקֻדַּת זִכָּרוֹן לֹא נִצְּתָה בְּמֹחִי הֶעָיֵף. לֹא הֵבַנְתִּי מָה רוֹצִים מִמֶּנִּי. רָצִיתִי לַחֲזֹר לַבּוּעָה שֶׁלִּי וְלִישֹׁן כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר…

וְאַף אֶחָד, כַּמּוּבָן, לֹא נָתַן לִי לִישֹׁן. יִגְּעוּ אוֹתִי בִּשְׁאֵלוֹת שׁוֹנוֹת וּמְשֻׁנּוֹת, תַּרְגִּילִים מְפָרְכִים, וּבְדִיקוֹת יוֹמָם וְלַיְלָה. וַעֲדַיִן לֹא זָכַרְתִּי מִי אֲנִי. אַתֶּם בֶּטַח מְבִינִים מַדּוּעַ כָּל הַסִּבּוֹת הַלָּלוּ יַחַד גָּרְמוּ לִי לִהְיוֹת נִרְגָּן וְעַצְבָּנִי. מִתְלוֹנֵן עַל כָּל דָּבָר. הֲרֵי אֶפְשָׁר לְהָבִין אוֹתִי, נָכוֹן?

עִם הַזְּמַן הָפַךְ הַמַּצָּב לְבִלְתִּי נִסְבָּל לְגַמְרֵי. גַּם מִצִּדִּי, גַּם מִצַּד הַסּוֹבְבִים. נִרְאֶה הָיָה כִּי שׁוּם דָּבָר לֹא יַחֲזֹר לָמָּה שֶׁהָיָה. וְאָז עָבַר בַּמַּחְלָקָה אִישׁ נֶחְמָד שֶׁבָּא לְשַׂמֵּחַ חוֹלִים כָּמוֹנִי. הוּא הָיָה עִוֵּר. הִתְחִיל לְדַבֵּר אִתִּי וּמַהֵר מְאוֹד גִּלָּה אֶת מִטְעַן הַמְּרִירוּת שֶׁסָּחַבְתִּי. מִיָּד הוּא אָמַר לִי: "הוֹי, חָבֵר, אַתָּה כָּל כָּךְ מִסְכֵּן!" וְאִלּוּ אֲנִי בָּלַעְתִּי אֶת לְשׁוֹנִי בְּתַדְהֵמָה. "בִּמְקוֹם לִשְׂמֹחַ שֶׁאַתָּה רוֹאֶה, שֶׁאַתָּה נוֹשֵׁם, שֶׁיֵּשׁ לְךָ שְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי רַגְלַיִם וְכָל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים טוֹבִים לִשְׂמֹחַ בָּהֶם אַתָּה עַגְמוּמִי וּמָרִיר כְּלַפֵּי כָּל הַסּוֹבְבִים אוֹתְךָ!"

"אֲבָל אֲנִי לֹא זוֹכֵר מִי הָיִיתִי!" צָעַקְתִּי בְּזַעַם בִּלְתִּי נִשְׁלָט. "נָכוֹן. אֲבָל אַתָּה יָכוֹל לְהַחְלִיט מָה תִּהְיֶה הָלְאָה!" הוּא הוֹצִיא מִכִּיסוֹ שְׁטָר שֶׁל מֵאָה שְׁקָלִים. "רוֹצֶה אֶת זֶה?" וַאֲנִי הִנְהַנְתִּי בְּרֹאשִׁי, בֶּטַח שֶׁרָצִיתִי אֶת הַשְּׁטָר.

"תָּכִין לִי רְשִׁימָה שֶׁל מֵאָה דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וּתְקַבֵּל אֶת הַשְּׁטָר הַזֶּה בְּמַתָּנָה!" בַּהַתְחָלָה הָיָה לִי קָשֶׁה מְאֹד לִכְתֹּב רְשִׁימָה שֶׁל מֵאָה דְּבָרִים טוֹבִים. וּבְאוֹתוֹ יוֹם הִצְלַחְתִּי לִכְתֹּב בְּקֹשִׁי חָמֵשׁ דְּבָרִים בִּלְבַד. אֲבָל אַחַר כָּךְ עֵינַי נִפְקְחוּ וְהִתְחַלְתִּי לְהַבְחִין בְּכָל הַטּוֹב: הוֹרִים, אַחִים, אֲחָיוֹת, כְּלָיוֹת עוֹבְדוֹת, חַיִּים, כָּתַבְתִּי הָמוֹן. הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמֵּאָה. יוֹם אַחַר כָּךְ כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ, יָשָׁר כְּשֶׁהִבְחִין בְּפָנַי אָמַר לִי: "עָשִׂיתָ אֶת זֶה, וְהִרְוַחְתָּ מַשֶּׁהוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל מִמֵּאָה שְׁקָלִים! הִרְוַחְתָּ אֶת הַשִּׂמְחָה שֶׁלְּךָ בַּחֲזָרָה. תַּתְמִיד לוֹמַר כָּל יוֹם חָמֵשׁ דַּקּוֹת תּוֹדָה לָהּ', וְתַהֲפֹךְ לִהְיוֹת אָדָם שָׂמֵחַ!"

עָשִׂיתִי אֶת זֶה בְּעַקְשָׁנוּת, בְּקֹשִׁי, וַאֲפִלּוּ שֶׁהַזִּכָּרוֹן עֲדַיִן לֹא שָׁב אֵלַי (רַק חֲצִי שָׁנָה אַחַר כָּךְ הוּא חָזַר) אֲבָל אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לָכֶם, שֶׁהַיּוֹם אֲנִי שָׂמֵחַ לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי מְאֻשָּׁר!