אחרי ארבעים שנה החליטה גברת סופיה כי הגיע הזמן למכור את התכשיטים הישנים שלה ולקנות חדשים תמורתם, היא ניגשה לצורף, מכרה לו את התכשיטים הישנים וביקשה ממנו לקנות בתמורה תכשיטים אחרים. לאחר התלבטות בחרה סופיה בזוג עגילים יפהפיים עשויים זהב טהור ומשובצים אבני חן ויהלומים מבריקים, ויצאה מהחנות כשהיא שמחה ומאושרת. בשבת שלאחר מכן, בעודה עונדת את זוג העגילים החדשים, הבחין אחד הילדים שבעגיל הימני חסרה אבן אחת והעיר את תשומת ליבה לכך. ביום ראשון חזרה סופיה לצורף והראתה לו את העגיל עם האבן החסרה. "אבל כשקנית את העגילים כל האבנים היו בפנים!" היתמם הצורף. "לא אדוני!" התעקשה סופיה: "ענדתי את העגיל רק בשבת והאבן בוודאי הייתה חסרה עוד קודם. חוץ מזה, גם אם כן, אז האבן לא הייתה מודבקת כמו שצריך, ככה שבכל מקרה אתה צריך לשבץ לי כאן אבן חדשה!" מה דעתכם? האם הצורף צריך לשבץ לסופיה אבן חדשה במקום החסרה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: תלמוד בבלי מסכת 'בבא מציעא' דף ק' עמוד א' במילים: 'ונחזי ברשותא דמאן'. שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רכ"ד סעיפים א'-ב', סימן קפ"ה סעיף ח' וטור בית יוסף סימן ש"ג סעיף ב'.
תשובה לשאלה "רחפן חד פעמי" (שאלה מס' 642)
תקציר השאלה השבועית: דוד ששמע על הרחפן החדש שיצא, החליט לעשות מאמץ ולקנות אותו בכל מחיר. גם המחיר המופקע שדרשו בחנות עבור הרחפן – ארבעת אלפים חמש מאות שקלים, לא הרתיע אותו והוא היה מוכן לשלם את הכסף ולקנות את הרחפן. "הדגם הזה, שום רוח לא משפיעה עליו, גם ברוחות הכי חזקות הוא נשאר יציב ולא נופל בשום צורה", התגאה המוכר בחנות ביכולותיו של הרחפן החדש. אלא שביום הראשון כשהטיס את הרחפן בגינה השכונתית, הגיעה לפתע רוח מצויה והפילה את הרחפן החדש היישר על פרצופו של אדון ברקוביץ ההמום, שלא הבין מהיכן נפל עליו הרחפן מהשמיים. לאדון ברקוביץ לא קרה כלום בחסדי שמיים, אבל המשקפיים החדשים שלו נפלו ונשברו. אדון ברקוביץ מיהר כמובן לתבוע תשלום עבור המשקפיים. האם לדעתכם דוד צריך לשלם את הנזק? ומה הדין במקרה שנגמרה הבטרייה ברחפן והוא צנח ארצה בפתאומיות?
תשובה בקצרה: אם הרחפן נפל בגלל הרוח, המוכר צריך לשלם על הנזק של המשקפיים שנגרם לאדון ברקוביץ. אבל במקרה שהבטרייה נגמרה בפתאומיות והרחפן נפל, דוד יצטרך לשלם את הנזק.
תשובה בהרחבה: כבר למדנו מספר פעמים בתשובות קודמות שאדם שנוהג ברכב או נוסע בכל כלי חשמלי כלשהו, ברגע שהוא גרם נזק הדבר נחשב כאילו הזיק בגופו ממש, כפי שראינו בהלכה לגבי אדם שרכב על סוס שהזיק, שהדבר נחשב כהיזק בידיים (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן שע"ח, סעיף ט'). וכך מתבאר בדברי ה'נימוקי יוסף' שאדם שמחזיק קורה בידו ובא אחר ונתקל בה חייב בעל הקורה לשלם את הנזק כדין 'אדם המזיק' ולא כדין 'בור', ולכן במקרה שלנו ברור שהרחפן שהוטס על ידי דוד נחשב כ'אדם המזיק על ידי כוחו' (מסכת 'בבא קמא' פרק ג') ולכן במקרה כזה דוד יצטרך בוודאי לשלם את הנזק.
מה הדין ברוח מצויה?
אמנם, אם הגיעה רוח מצויה והפילה את הרחפן, חייב המוכר לשלם את הנזק כיוון שהוא הבטיח לו מפורשות בעת הקניה ששום רוח לא מפילה את הרחפן והקונה סמך על דיבורו ולכן הטיס את הרחפן במקום שבו עוברים אנשים, ומקרה זה דומה לדין של אדם שסמך על דיבורו של חברו שחייב בכל הנזק כמו במקרה של 'מראה דינר לשולחני' שחייב לשלם כיוון שסמך על דיבורו (סימן ש"ו, סעיף ו').
בסיפור שלנו
למסקנה, אם הבטרייה נגמרה בפתאומיות, דוד יהיה חייב בתשלום הנזק. ואם הרחפן נפל מחמת רוח מצויה, המוכר חייב לשלם את הנזק שנגרם על ידי נפילת הרחפן.
