הפלאפל של יעקב היה ידוע בכל רחבי העיר בטעמו המשובח וההזמנות היו זורמות בשפע בכל שעות היום. באחד הימים קיבל פלאפל יעקב הזמנה של מאה מנות פלאפל לישיבה הסמוכה. הוא הזמין מאה פיתות מהמאפייה והכין מאה מנות פלאפל, ארז אותם בארגז מסודר ושלח אותו לישיבה עם שליח. אחרי כמה שעות הגיע אליו ראש הישיבה ואמר: "תראה יעקב, יש לי מאה בחורים בישיבה. אבל היו שלושה בחורים שלא קיבלו מנה פלאפל, האם יתכן שהיו רק 97 מנות?"
"יכול להיות, אני לא ספרתי את המנות. את הפיתות שהמאפייה הביאה לי אני הכנתי, יכול להיות שהם טעו…" אמר יעקב, אלא שהמכנה המשותף בין כולם היה שאף אחד לא טרח לספור כמה פיתות באמת היו בקרטון. לא בעל המאפייה שסמך על העובד שלו, לא יעקב בעל הפלאפל ולא ראש הישיבה ברגע שהגיעו המנות, מכיוון שיתכן שכמה תלמידים לקחו שתי מנות לעצמם. מה דעתכם, מי חייב לשלם ומה עושים במקרה שכזה?
מעיינים בספרים ולומדים לפסוק הלכה או משפט: שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן ע"ה סעיפים י' – י"א והאם זה דומה לדין: 'איני יודע אם נתחייבתי, או איני יודע אם פרעתי'.
תשובה לשאלה "טעות בהפרשים" (שאלה מס' 740)
תקציר השאלה השבועית: שרה הייתה רגילה לעשות קניות מהסופר בצורה מקוונת ולקבל את המוצרים במשלוח עד הבית. באחד הימים, היא קיבלה טלפון מהסופר והודיעו לה שבהזמנה האחרונה שמו לה בשר מספר חמש במקום בשר מספר שתיים וביקשו ממנה להוסיף את ההפרש של שעמד על שלוש מאות שקלים. אבל שרה טענה: "למה אני צריכה לשלם את ההפרש על הטעויות שלכם?" מה דעתכם, האם היא צריכה לשלם את ההפרש?
תשובה בקצרה: גברת שרה פטורה מלשלם את ההפרש של עלות הבשר, רק במידה ובאמת סוג הבשר ששמו לה בהזמנה גרם לה להנאה גדולה יותר שאז היא צריכה לשלם את ההפרש.
תשובה בהרחבה: ישנו נידון בהלכה לגבי אדם שרצה לקנות מוצר שהוא הטוב ביותר בשוק וקיבל מוצר פחות טוב ממה שהזמין, במקרה כזה הקונה יכול לבטל את הקנייה מכיוון שנגרם לו הפסד מכך שקיבל מוצר פחות טוב ממה שרצה מלכתחילה. וגם לגבי מקרה שבו הקונה רצה סחורה סוג ב' וקיבל מוצר הרבה יותר יקר ואיכותי בטעות, המוכר יכול לבטל את הרכישה בדיוק מאותה סיבה. (שולחן ערוך 'חושן משפט' סימן רל"ג סעיף א')
מה הנידון בסיפור שלנו?
כיוון ששרה קיבלה בשר מסוג יקר יותר ממה שהזמינה, היא תמיד יכולה לטעון שזה לא הבשר שרצתה מלכתחילה ולכן לא נוכל אפשר לחייב אותה בתשלום על ההפרש. אבל יחד עם זאת, היא עדיין נהנתה מכך שקיבלה בשר הרבה יותר טוב ואיכותי מהסוג שהזמינה מראש. את המקור לכך, מצאנו בפסק הלכה שניתן לגבי יתומים ששחטו פרה שהייתה ברשות אביהם ואכלו את בשרה, עד שלבסוף התברר שהפרה לא הייתה של אביהם אלא הוא השאיל אותה ממישהו אחר. הדין שנפסק במעשה הזה להלכה היה שעל היתומים לשלם כפי שנהנו מבשר הפרה. ולכן ניתן לדמות זאת למקרה שלנו, בכך שאם גברת שרה אכן נהנתה מכך שאכלה בשר מספר חמש שהוא טוב יותר מבשר מספר שתיים, היא תשלם לפי ההערכה שלה כמה היה שווה לה להוסיף כסף עבור בשר מספר חמש, אבל אם היא מסתפקת בבשר מספר שתיים והבשר שקיבלה לא הוסיף לה שום הנאה מיוחדת היא לא צריכה להוסיף כלום.
