חג הפסח
בכל דקה של רוגז אתה מפסיד שישים שניות של אושר ועוד הרבה-הרבה דברים נוספים. אז קדימה – תן חיוך!
בכל דקה של רוגז אתה מפסיד שישים שניות של אושר ועוד הרבה-הרבה דברים נוספים. אז קדימה – תן חיוך!
אדם שעוקף תור או עוקף בכביש עבור בכמה איסורים חמורים ולכן יש להיזהר בזה מאד, בפרט בעניין של חילול ה' – אלא אם כן כולם מוחלים לו בוודאות. ולמרות שלא מצאנו מפורשות כיצד לעשות תשובה על 'גזל זמן' ראוי שיעשה תשובת המשקל ויחסוך זמן לאנשים אחרים כגון לסדר את בית הכנסת וכדומה.
כְּשֶׁעוֹשִׂים מַעֲשִֹים טוֹבִים, עוֹזְרִים לַאֲנָשִׁים, וְאֵין הֶבְדֵּל בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ, מְקַבְּלִים בַּחֲזָרָה תַּגְמוּל. וְגַם אִם אֲנַחְנוּ לֹא מַמָּשׁ רוֹאִים אֶת הָרֶוַח שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מֵהַמַּעֲשֶֹה הַטּוֹב, עֶצֶם זֶה שֶׁעָשִׂינוּ דָּבָר טוֹב – הוֹפֵךְ אוֹתָנוּ לַאֲנָשִׁים טוֹבִים, שֶׁתָּמִיד כֵּיף בְּחֶבְרָתָם. תַּגִּידוּ, זֶה לֹא שָׁוֶה?
"שמע, הפיצוחים שלך טעימים, באמת. ואל תיעלב ממה שאני אגיד…" יורם לא חשב להיעלב וגם לא היה יותר מדי במתח לגבי מה המילים שהוא הולך לשמוע. הוא דקלם אותן בלב בו בעת כשהלקוח אמר אותן בפיו – "אבל אין כמו הסחורה של 'מלך הפיצוחים', סבא יוסף הוא פשוט הקולה הטוב ביותר בעיר!". יורם פתח את …
'מוזיקה מבטאת את אשר לא יכול להיאמר במילים, ואינו יכול להיות מושתק' – כתב פעם האינטלקטואל הצרפתי, ויקטור הוגו. למוזיקה יש כוח עצום, היא חודרת פנימה אל תוך הנשמה ומעניקה לה כוחות חדשים. אבל רצון פנימי לעזרה וסיוע, או חיוך מחמם לבבות שמגיע בזמן, יכול פעמים רבות לרפא את הלב כמו המוסיקה, מכיוון שמאחורי רצונו של הלב – עומדת הנשמה.
כולנו מוקפים בכלים חד פעמיים ומשתמשים בהם ללא הרף בהזדמנויות שונות. כנראה שלכל אחד מאיתנו יש כלים חד פעמיים בבית. וכנראה שלכל אחד מאיתנו יש את החבר האידיאליסט שמקפיד שלא להשתמש בכלים חד פעמיים. אז מה הסיפור בעצם? כשאני משתמש במוצרי חד פעמי אני באמת גורם נזק לכדור הארץ? אז בואו ננסה קצת לרדת לעומקם …
מדי שנה היה נוהג מוטי לערוך אפיית מצות בבית עבור חג הפסח והכין את כל הציוד הדרוש לאפייה בחדר פנימי בבית. בדיוק באותו היום פנה אליו יוגב השכן וביקש: "הלכתי במיוחד למעיין כדי לשאוב 'מים שלנו' אבל אין לי מקום שמור בבית להניח את המים תוכל לשמור אותם אצלך ביחד עם כל הציוד של האפייה?" …
כָּל הַדְּרָכִים הָעֲקַלְקַלּוֹת וְכָל הַתְּכָכִים וְהַמְּזִימוֹת נִדּוֹנוּ מֵרֹאשׁ לְכִשָּׁלוֹן. תָּמִיד כְּדַאי לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה וְהַנְּכוֹנָה – בְּדֶרֶךְ הַמֶּלֶךְ.
בפרשתנו נאמר שאסור להקריב שאור – כלומר, חמץ. חז"ל מסבירים שהשאור גורם לבצק לתפוח והוא משול לכבוד אשר גורם לאדם להרגיש 'נפוח' ומלא כבוד, בעוד שהקורבן שאנו מקריבים אמור לחנך אותנו להימנע ממרדף אחר הכבוד. פעמים רבות בחיינו אנו מסונוורים מהכבוד ולא שמים לב למחיר שאותו אנו מוכנים לשלם: פגיעה בחבר, רמאות, הכנסת עצמנו לסכנה ועוד. לפעמים כדאי לשמוע לעצתו של חבר אמת, אולי הוא מצליח לראות דברים שאנו מתקשים להבחין בהם בגלל שהכבוד מסנוור אותנו ומסמא לנו את העיניים.