מהנדס בן שמונה
שְׁמִי שַׁחַר, וַאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בִּצְפוֹן הָאָרֶץ. אַבָּא שֶׁלִּי הוּא מְהַנְדֵּס כְּבָר שָׁנִים רַבּוֹת מֵאָז שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ וְאֶת עַצְמִי. הוּא מְתַכְנֵן בִּנְיָנִים וְאַחֲרַאי לִבְדֹּק שֶׁהֵם עוֹמְדִים בַּתֶּקֶן, שֶׁהַמִּבְנִים הַשּׁוֹנִים יַעַמְדוּ יַצִּיבִים לְאֹרֶךְ שָׁנִים וְלֹא יִקְרְסוּ, חַס וְחָלִילָה. כְּבָר מִגִּיל צָעִיר הָיִיתִי אוֹהֵב לְהִתְעַסֵּק בַּשִּׂרְטוּטִים שֶׁלּוֹ, לְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ כְּשֶׁהוּא עוֹבֵר עַל הַתָּכְנִיּוֹת, וְקוֹבֵעַ מֶה עָלוּל לִהְיוֹת …
