סיפורו של פתק
"אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֻּלָּם לִסְגֹר אֶת הַסְּפָרִים וּלְהַקְשִׁיב הֵיטֵב", בִּקֵּשׁ הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי בְּסוֹף שִׁעוּר לָשׁוֹן. הַתַּלְמִידִים עָשֹוּ כַּנִּדְרָשׁ וְכָרוּ אֹזֶן אוֹ שְׁתַּיִם לְמַה שֶּׁיֹּאמַר הַמּוֹרֶה. חֶלְקָם שִׁלְּבוּ יָדַיִם, אֲחֵרִים תָּמְכוּ אֶת רֹאשָׁם בִּידֵיהֶם, וַאֲפִלּוּ הַמֻּפְרָעִים בְּיוֹתֵר לֹא הִשְׁתּוֹלְלוּ יוֹתֵר מִדַּי כְּשֶׁהוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר. "אֲנִי רוֹצֶה הַיּוֹם לְהַטִּיל עֲלֵיכֶם מְשִֹימָה", פָּתַח הַמּוֹרֶה יַעֲקֹבִּי בִּדְבָרָיו. "אַחֲרֵי חֲצִי שָׁנָה …
