מתנה שקופה למושל
בְּכִכַּר הָעִיר הֶעֱמִיד מְשָׁרְתוֹ שֶׁל מוֹשֵׁל הַכְּפָר בִּימָה קְטַנָּה וְנֶעֱמַד עָלֶיהָ. "הַקְשִׁיבוּ! הַקְשִׁיבוּ!" פָּתַח וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל. כָּל תּוֹשָׁבֵי הָעֲיָרָה הִתְקַבְּצוּ סְבִיבוֹ בְּמַעְגָּל רָחָב וְהֶאֱזִינוּ לִדְבָרָיו. "עַל פִּי הוֹרָאַת הַמּוֹשֵׁל יָרוּם הוֹדוֹ, לִקְרַאת יוֹם הַהֻלֶּדֶת שֶׁלּוֹ שֶׁיָּחוּל בְּעוֹד חדֶֹשׁ מֵהַיּוֹם, עַל כָּל אֶחָד מֵהַתּוֹשָׁבִים לְהָבִיא מַתָּנָה נָאָה לְאַרְמוֹנוֹ!" לְכָל בְּנֵי הַכְּפָר הָיְתָה תּוֹצֶרֶת שֶׁאוֹתָהּ הֵם …